חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קח

אמנם הפר"ח הקשה עוד לפ"ז הא התוס' מייתו ראיה מהא דספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא ואפילו בדיקה לא צריך לדידן ואין לומר כמ"ש לעיל דאם נצריך בדיקה אי אפשר לשחוט דיש לחוש במקום דריסה קשחיט, וכיון שא"א בבדיקה הראוי, לא הצריכו כלל בדיקה דמאי נ"מ אכתי יש לחוש שמא במקום דריסה שחט ומהר"י אלפנדרי לא אמר דבריו אלא כשאפשר לבדוק צריך בדיקה כגון בפסיקת החוט יש לו בדיקה אבל כאן אם נצריך בדיקה א"א לשחוט כלל ולכן א"ל בדיקה כלל אפילו בשאר אברים, דהא בגמרא אמרו כן בבר אווזה דעל לבי קניא דאמרינן ספק שונרא ספק קניא אימור קניא ושם הוא עוף ועוף אפשר לשחוט הקנה ואין לחוש שבמקום דריסה שחיט דיש לבודקו בצד השני בפנים ואפ"ה אין צריך בדיקה וש"מ לשיטת התו' א"צ בדיקה כלל אלא די"ל מ"מ כיון דקיי"ל לעיל סימן כ"א דגם בעוף צריך לכתחיל' ב' סימנין וסברת מהר"י אלפנדרא לא היתה אלא דצריך בדיקה דהא בבדיקת הריאה קיי"ל שצריך בדיקה מטעם דה"ל מיעוטא דשכיח וצריך בדיקה עכ"פ לכתחילה וכ"ש בספק שקול דצריך בדיקה לכתחילה עכ"פ דהוי כמחצה על מחצה ולכן אם גם פסיקת החוט הי' שכיח הי' צריך בדיקה עכ"פ לכתחילה כמו בריאה דמיעוטא דשכיח הוא וכ"ש בזה וא"כ בעוף מאי נ"מ בבדיקה הא אי אפשר לבדוק דיש לחוש במקום דריסה שחט ואי משום לכתחילה צריך בדיקה, הא לכתחילה צריך לשחוט שני סימנין ומאי נ"מ אם לא יעשה מה שצריך לכתחילה בבדיקה או בשחיטה גם אפשר לחלק מה שהוא רק במקום א' אמרינן ליה זיל בדוק ומאי מפסיד, משא"כ דרוסה שצריך בכל החלל בדיקה לא מטרחינן ליה כלל יש לומר לדעת מהר"י אלפנדרי ופני משה ודוק עיין לקמן סוף סימן זה

ויותר נ"ל דהא באמת יש להבין לפי הבנת הפר"ח דס"ל בדעת התוספות בספק שקול אפילו בדיקה אינו צריך האיך יעלה על הדעת שלא יהי' צריך בדיקה הא הפוסקים כתבו בבדיקת הריאה משום דהוי מיעוטא דשכיח ולכן צריך בדיקה ויש אוסרין אפי' בדיעבד כדלעיל ס"ס ל"ט וכ"ש בספק שקול השוה לאיסור ולהיתר וצ"ל דדוקא בבדיקת הריאה דהטריפות שכיח בכל הבהמות ולכך גזרו חכמים שצריכה בדיקה כמ"ש הרשב"א והר"ן משא"כ בשאר שאין הריעותא כי אם במקרה שקרה לה ספק טריפות כיון דהטריפות מצד עצמה לא שכיח מש"ה שוב א"צ בדיקה דלא גזרו רק מה שהוא בבהמה בעצמותה ולא מה שהוא מריעותא שקרה לה ולכן אף דביש ריעותא הטריפות שכיח מחמת הריעותא מ"מ אם הטריפות בעצמה אינה שכיח אינה צריכה בדיקה ולפ"ז יש לומר דמה שאמרו בגמרא שיגרתא שכיח חוט השדרה לא שכיח, אין הכונה שבשדרן כרעי' אינו שכיח די"ל זה באמת שכיח וזהו ס"ד דרבינא באמת דהוי ס"ל כיון דבשגרן כרעי' שכיח פסיקת החוט צריך בדיקה ומהדרינן חוט השדרה לא שכיח והיינו דבעצמו אין פסיקת החוט שכיח ואין צריך בדיקה על זה ולכן אף בנולדה הריעותא ושכיח הפסיקה מ"מ כיון דבעצמותה אין טריפות זה שכיח אין צריך בדיקה כלל דנשחטה הותרה ולק"מ ודוק

ובהכי נמי מיושב דלשיטת מהר"י אלפנדרי דאף דבספק שקול אמרינן נשחטה הותרה מ"מ באם אפשר בבדיקה בודקין, וקשה הא עיקר ראית התוס' דאמרינן נשחטה הותרה הוא מפ"ק דאין חוששין בבא זאב ונטל בני מעים והחזירן נקובים שמא במקום נקב ניקב, וכתבו התוס' דמיירי אפילו יש נקבים הרבה שלא במקום שינוי תלינן בי' ואף דיש לבדוק בבני מעים אם הנקב נעשה לאחר שחיטה וכמ"ש המחבר כאן אפ"ה אין צריך אפילו בדיקה ש"מ דאמרינן נשחטה הותרה אפילו באיכא לברורה וכן באנקבא ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא אף דיש לה בדיקה בהקפה כדלעיל אפ"ה אמרינן נשחטה הותרה ואין לומר דהתוס' סוברין בניקבה ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא וכן בזאב שנטל בני מעים דלהכי אפילו בדיקה אינה צריכה משום שיש דבר לתלות בו כמ"ש להר"ר יונה עיין פר"ח סימן כ"ט דא"כ מנ"ל כלל לומר בספק שקול נשחטה הותרה הא אין ראיה מזאב דשם יש דבר לתלות בו כדעת הר"ר יונה באמת אלא ודאי לא משמע להו לתוס' חילוק זה וא"כ ש"מ אע"ג דיש לו בדיקה אמרינן נשחטה הותרה ולפמ"ש ניחא כיון דבבני מעים לא שכיח נקבים וכן בריאה שאינה עלולה רק לסירכות ולא לנקבים וא"צ בדיקה כלל וא"ש

והנה בפלתי תמה על מ"ש התוספות בדרוסה אוקמה אחזקתה מהא דכתבי התוס' דף י"א בבהמה שנמצאת טריפה דגבינות שלה אסורים ולא אמרינן אוקי בהמה אחזקתה שלא היתה טריפה מטעם דה"ל חזקה שאינה מבוררת דלא נודע בשום פעם שלא היתה טריפה בבירור, וא"כ גם בדרוסה איך נעמידנה על חזקתה הא לא הי' לו חזקת כשרות מעולם וה"ל חזקה שאינה מבוררת ע"ש ולא הבנתי דבריו דהא ע"כ אין כונת התוס' שיש לה חזקה שהיתה כשרה בודאי דהא ודאי לשיטת התוס' אמרינן נשחטה הותרה אפילו בבהמה שאינה בת י"ב חדשים דאין כאן שום חזקה שהיתה כשרה ועוד דהא מבואר בגמ' למ"ד אין חוששין לספק דרוסה משום דאוקי תורא אחזקי' ונימא דה"ל חזקה שאינה מבוררת, ועל זה היתה קושית התוספות דגם לדידן הוי לי' לאוקמה אחזקה, ותו דהא עיקר ראית התוס' מהא דנשחטה הותרה ותלינן בזאב וגם שם אינה חזקה מבוררת שמא נולדה נקובה כמ"ש הוא עצמו בפלתי וא"כ לא חלה הקושיא כלל על התוס' כי אם על הגמ' דנשחטה מוקמינן לה בחזקת היתר, ולשיטת התוספות הוי ליה חזקה שאינה מבוררת

אמנם הדברים מבוארים ברשב"א בתה"א דף פ"ז שכתב על דברי התוס' שאוסרין הגבינות מטעם הנ"ל וכתב בשם רבינו שמשון להתיר דחזקה זו מכח רוב הוא כו' ולדעתו הסכים מורו הרב מדאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ואמרינן עלה מאי קמ"ל דאע"ג דאתיליד בה ריעותא ואע"ג דאפשר לומר דהתם שאני דריעותא בעלמא הוא שנולד בה וגופא דבהמה לא אתרעי כלל בודאי אבל כאן דודאי איתרעה לה בהמה דהשתא מיהא טרפה ודאי היא אפילו הכי איכא למשמע מינה דאזלינן בתר חזקה הבאה מכח רוב עכ"ל ע"ש, מבואר הוא דכוונת מורו להביא ראיה מכאן דאזלינן בתר חזקה הבאה מכח רוב, ולא נראה לו לחלק בין התם דאינה רק ריעותא בעלמא, אבל בודאי לשיטת התוס' צריך לחלק בכך דדוקא אם היא טרפה בודאי ואין ספק בטרפותה אלא שנאמר דהשתא הוא דנטרפה בזה אמרינן כיון שלא נתברר כשרותה בשום פעם והרי טרפה לפנינו אמרינן מקודם נטרפה והרי טרפה לפנינו כמו במקוה דאמרינן הרי חסר לפניך אלא דביש לה חזקת כשרות בנמדד מקודם אמרינן השתא היא דחסרה, וזהו דוקא אם נודע בבירור שהיתה כשרה בשום פעם, אבל בנולדה הריעותא שאין אנו דנין לאסור הבהמה אלא מפני הריעותא שקרה לה וכיון שמקודם היינו מחזיקין אותה בחזקת כשרות אמרינן עדיין היא בחזקתה ולא נטרפה כלל והרי היא בחזקת כשרות שהיתה קודם לכן, כגון בספק כלבא ספק שונרא שאין אנו באין להטריפה לולי הריעותא שיש בה, ולכן כיון שמקודם לא היתה בחזקת דרוסה אמרינן גם עתה היא לא נדרסה כלל כמו שביקש גם הרשב"א לחלק אבל בודאי טריפה הרי יצאה מחזקת כשרות, וכיון דאינה חזקה מבוררת חוששין שמא קודם יצאה מחזקת כשרות כנ"ל ברור ודו"ק

והנה הרמב"ם בפ"ה מהלכות שחיטה כתב שאף שכולם הל"מ הן הואיל ואין לך בפירוש בתורה אלא דרוסה החמירו בה וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור אבל בשאר הטרפות יש בהם ספיקות שמותרין עכ"ל, והקושיא מפורסמת לפי דבריו מאי מקשה הגמרא אהא דאמר עולא בישב לה קוץ בושט אין חוששין שהבריא ופריך מ"ש מספק דרוסה וקשה מאי קושיא דילמא בדרוסה המפורשת בתורה החמירו טפי ונראה דהא בלא"ה יש להבין מאי בכך דדרוסה מפורש בתורה או הל"מ מ"מ נ"מ בה הא גם ספק הל"מ הוי ספיקא דאורייתא, וצ"ל כוונתו כמ"ש בפלתי דהא הרמב"ם בפ"ד ממ"א כתב דלכך פרטה התורה דרוסה יותר משאר טרפות משום דמצוי הוא והכתוב דיבר בהוה וכיון דהתורה העידה דדרוסה שכיח אזלינן בספק לחומרא דרוב אריות דורסים כדאיתא בגמ', והנה לשיטת התוס' דס"ל דאמרינן נשחטה הותרה והקשו למה חששו לספק דרוסה נימא נשחטה הותרה ותירצו דדרוסה שכיח וקשה ג"כ מאי פריך מ"ש מספק דרוסה נימא דרוסה שכיח ועכצ"ל דס"ל להגמרא דגם הבריא שכיח וכ"כ התוס' ביבמות בפד"א דף ל"א להדיא וכיון דהבריא גם כן שכיח שפיר פריך מ"ש מספק דרוסה, ואי דמפרש בתורה מה בכך דזהו אינו הוראה רק לענין שטרפות שכיח וכיון דגם הבריא שכיח הוי ממש כמו ספק דרוסה וא"ש ודוק

ולפ"ז מוכח להרמב"ם בספק שקול אמרינן גם כן נשחטה הותרה ודוקא להבריא חוששין משום דשכיח וכ"כ בפלתי אלא שקשה לזה ממ"ש בפרק ו' מהלכות שחיטה בהלעיטה דבר שספק נוקב ספק אינו נוקב תבדק, והמחבר לקמן בסימן ל"א ס"ד כתב דטרפה משום דסבירא ליה דנקב בחלל הגוף אין לו בדיקה וכבר כתבתי לשיטת התוס'