חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קז

לתלות יותר שניקב על ידי קוץ אלא דכאן מ"מ תלינן להקל דגם אי על ידי קוץ ניקב היה הקוץ נתחב עדיין וע"כ נאמר שנפל משם, להכי יש לומר טפי שניקב ע"י חולי ולכן אין דבר תחוב בו ומידי ספיקא לא נפקא ומצטרף שפיר לס"ס אבל בושט שאין ממה שלא נמצא הקוץ תחוב ראיה שהי' על ידי חולי כיון דפעיא ביה וגמדא ליה נפל הקוץ ולכן תלינן טפי שניקב על ידי קוץ ודוק, ועיין מ"ש בסימן הקודם סי"א להקשות על רמ"א ואין בידי ליישב בישוב הגון, גם לפמ"ש שם מוכת מדברי רשב"א ג"כ דלא ס"ל האי ס"ם, ואפשר שטעמא דהרשב"א דמסתמא כיון שהי' מחט בחלל הגוף מסתמא ניקבו אברים פנימים, ולפי זה גם כאן טרפה דלא הוי ס"ס דאם הי' מחט בחלל הגוף מסתמא ניקבו אברים פנימים, ולכן יש להטריף באין הפ"מ עכ"פ כיון דמוכח כן מדברי רשב"א והגש"ד ואו"ה כמש"ל, עיין תשובת רשב"א סימן רע"ז

כתוב בט"ז שדין בשר החופה את רוב הכרס אינו בעוף אע"ג דקורקבן הוא נגד הכרס והביא ראיה מדברי הד"מ, ואין לדקדק הא תני לוי כל טרפות שמנו בבהמה כנגדן בעוף די"ל דאינו רק באברים השוים כמ"ש הרשב"א בת"ה דף ל"ז ע"ב, וראיה לדברי הט"ז דהא איכא מ"ד דמפרש במתני' דא"ט נקרע רוב החיצונה היינו בשר החופה רוב הכרס והכי קיימא לן לעיל ריש סימן מ"ח וקשה למה לא מנה באלו טרפות בעוף גם כן בשר החופה הקורקבן אלא ודאי אין דין בשר החופה בעוף כיון שאין לו כרס ולא הוי טרפה, גם בין הכשרות לא צריך למתני' כלל דפשיטא דלא שייך דין זה בעוף: סימן

(א) ברמ"א כל מקום שאין יכולין לתלות כו'. כ"כ הד"מ ס"ס ל"א במעשה שאירע בקראקא שמצאו מים במוח ולא נודע אם המוח הקיפו אם לא, ויש רוצין להכשיר מטעם נשחטה הותרה, וכ' בד"מ דלא דמי דהואיל ויש כאן ריעותא ברורה מחיים אין להכשיר וכן משמע בתוס' פרק ד"א דף ל"א ועפ"ז היו דבריו בהג"ה כאן, ומהר"ם לובלין חלק עליו דהתוס' לא כ"כ אלא בס"ד ולמסקנא דחו חילוק זה וכ' דוקא בדרוסה משום דשכיח דוקא ולא משום ריעותא דמחיים, ובש"ך תירץ דזהו אינו אלא לרבה הוכרח לומר כן דאין הטעם משום שנולדה הריעותא מחיים, אבל למסקנא דאביי ורבא יגיד עליו ריעו והה"ד בספק גירושין הדין כן י"ל דלהכי חולצת ולא מטעם חומרא אלא משום דנולדה הריעותא מחיים בעודה בחזקת איסור ולהכי מדינא חולצת והפר"ח הקשה עליו לפ"ז מה מקשו התוס' מספק דרוסה הא למסקנא א"ש משום דאתילידא ריעותא מחיים, וד"ז הגאון ז"ל תירץ דקושית התוס' לרבה לשיטתי' דאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ ומפרש בגמרא נ"מ לספק דרוסה ורבה ע"כ ס"ל התם דאף דנולדה הריעותא מחיים מ"מ מוקמינן בחזקת היתר, ולכאורה קשה למה הוצרכו התוס' לתת טעם בישב לה קוץ בושט דחיישינן שהבריא משום דשכיח הא זה לא אמר רבה, ושפיר י"ל הטעם משום דנולדה הריעותא מחיים דלדידן באמת כן הוא, מיהו הא לק"מ דבע"כ הוכרחו לומר דגם זהו שכיח דהא כיון דמוכרח לומר לרבה דספק דרוסה שכיח טפי לאיסורא, א"כ הא דאמר עולא בריש א"ט ישב לו קוץ בושט אין חוששין שהבריא ופריך מ"ש מספק דרוסה ומשני קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה, וקשה מאי פריך דלמא בספק דרוסה מודה עולא דשכיח טפי לאיסור, ועכצ"ל דגם הבריא שכיח ופריך שפיר מ"ש מספק דרוסה, ולהכי כתבו התוס' דגם הבריא שכיח וא"ש, ומ"ש בפלתי ראיה ממה דקשה על התוס' דמשמע כיון דדרוסה שכיח לא מוקמינן אחזקתי', מהא דבמ"ע קיי"ל כר"ג דנאמנת משום דאית לה חזקה דגופא אף דמ"ע לא שכיח לשיטת התוס' והרא"ש ול"ל משום ברי ושמא הא בכתובות דף ל"ו כתבו אפי' בחרשת דשמא ושמא הוא טוענין מ"ע, ותמהני אם יצאו דברים הללו מפי הגאון ז"ל דהא מבואר בתוס' דף ט' ושם דף ל"ו דמ"ע שכיח דכולהו חבוטי מחבטן ואדרבא שם בדף ל"ו כתבו דאי אמרינן מ"ע לא שכיח באמת יש לו ט"ב ואין טוענין לה מ"ע וכ"כ הוא עצמו באורים ותומים בהרבה מקומות ואפי' הרא"ש דס"ל מ"ע לא שכיח כמ"ש מדבריו בשמעתין דפ"פ י"ל דס"ל כשיטת רש"י דטוענין משארסתני נאנסתי והתוס' גופייהו הסכימו לדבריו בעיקר הדין ואף דרובא ברצון כבר כתבו התוס' דף ט' ד"ה אבט"א דרובא דרצון אינו רק דרבנן, לכן אין שורש לדברים הללו ואין להאריך בזה כאן

איברא דמ"מ מוכח מדברי התוס' כמו שהבין הפר"ח מדבריהם, דהא כתבו לבסוף אע"ג דאמרינן איכא למימר הכי וא"ל הכי אוקי תורא אחזקתי' מ"מ מסתבר טעמא לאיסורא, תדע דהא בספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא אפילו לשמואל דחייש לספק דרוסה עכ"ל, הנה מבואר דס"ל הטעם דתלינן בכלבא הוא משום דמוקמינן בחזקת היתר אף דנולדה הריעותא מחיים, דאלת"ה אכתי תיקשי לדידן למה תלינן בכלבא הא הריעותא מחיים ואם יש שם טעם אחר מנ"ל כלל למידק מהתם, אלא ודאי ס"ל עיקר הטעם משום דמוקמינן בחזקת היתר וזה ברור, ובזה נדחה ג"כ מה שביקש בפלתי לומר דמדרבנן חוששין כמו התם דצריכה חליצה והיינו משום דנולדה הריעותא מחיים, נסתר גם כן ממ"ש דתיקשי לדידן אמאי תלינן בכלבא ולא נאסור מדרבנן עכ"פ, ולכן נראה כונת התוס' כדעת הפר"ח, ודעת הרא"ש גם כן כפי מה שכתב הפר"ח בשמו בתשובה ס"ל כמו שכ' התו', וכן נ"ל גם כן מפסקיו שכ' בפא"ט בשם ראב"ן דפסק אין חוששין שהבריא כעולא, והא דחוששין לספק דרוסה היינו משום דיש רגלים לדבר וגם שכיחא כמו שפי' התוס' עכ"ל, משמע דעיקר טעמא משום דשכיח כמ"ש התו' אבל בשצדדי האיסור וההיתר שוין מוקמינן בחזקת היתר אפילו נולדה הריעותא מחיים

והפר"ח סימן ך"ט הקשה על שיטה זו מהא דפ' א"ט דף נ"א בהאי אימרתא דשדרן כרעי בתרייתא ואמרינן שיגרונא נקטי', ואתקיף עליה רבינא דלמא השדרה איפסק, וקשה לשיטת התוס' נוקמי' בחזקת היתר, והפר"ח כתב דבאמת רבינא לא סבירא לי' הכי ולא קיי"ל כוותיה וזה לא ניתן לומר דרבינא יחלוק על מה שאמרו נשחטה הותרה, ויותר נכון לומר דרבינא לא אסיק אדעתי' דשיגרונא שכיח וס"ל כיון דאיכא ריעותא בשדרן כרעי בתרייתא אית לן למתלי טפי בפסיקת החוט מבשגרונא וכמ"ש בתו' בספק דרוסה ומהדרינן ליה דשיגרונא שכיח ואתי שפיר ולא קשה מידי

איברא דראיית הר"ר יונה היא ממסקנא דהתם מסקינן דהלכתא כרב יימר מ"ט שיגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח, ואי אמרינן בספק שקול מוקמינן בחזקת היתר אפילו אי חוט השדרה נמי שכיח מוקמינן ליה בחזקת היתר, והפר"ח נדחק בזה עד מאד והביא בשם מהר"י אלפנדרי דהא דאמרינן נשחטה הותרה היינו דוקא לענין שיהא מותר בדיעבד אבל מ"מ לכתחילה צריך בדיקה, ואם כן אתי שפיר להכי אמרינן חוט השדרה לא שכיח דאפילו בדיקה לא בעי ובפר"ח הקשה לפ"ז למה להו לתוס' לומר דדרוסה שכיח וכן הבריא שכיח ת"ל דבלא"ה אף שהספק שקול צריך בדיקה, וזה אינו קושיא די"ל התוספות לשיטתייהו אזלי דמפרשי הך בר אווזא דבפרק השוחט דף כ"ח אדרוסה וס"ל דדרוסה אין לה בדיקה לאחר שחיטה ואם כן יש לחוש שמא במקו' דרוסה שחיט, והשתא כי אמרינן אהא דאמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים נ"מ לספק דרוסה משמע דבבהמה כיון שאין לה בדיקה בחוץ אין לה תקנה ואי אמרינן שאין צריך בדיקה רק לכתחילה בבהמה בלא"ה שרי כיון שאי אפשר בבדיקה שרי, וכן בההוא שיקפא דספק דרוסה דשדינהו בנהרא ופירש"י שא"א לבדקו, מוכח להדיא דאסר אפילו בדיעבד ספק דרוסה ולא אמרינן בזה נשחטה הותרה ומהר"י אלפנדרי לא כ"כ רק דלכתחילה צריך בדיקה, עכ"פ אי שכיח לאסור גם כן וכן מה שהקשה ממה שנדחקו התוס' לומר דהבריא שכיח י"ל ג"כ כמ"ש לעיל כיון דמוכח דדרוסה שכיח כיון דחיישינן לספק דרוסה אפילו בדיעבד ממילא צ"ל דהבריא שכיח ג"כ דאלת"ה אלא דהא דחיישינן שהבריא היינו להצריך בדיקה תקשי מאי מקשי בגמרא על עולא דאמר אין חוששין מ"ש מספק דרוסה הא דרוסה שכיח וע"כ גם זה שכיח

עוד יש לומר דהתוס' לשיטתייהו אזלי דבפא"ט דף נ' ע"ב גבי בית הכוסות דהביאו בשם רש"י דבהמסס חוששין שהבריא לשיטת רש"י ושם אפילו בדיקה לא מהני וכתבו דהוי כמו ושט דחיישינן דהבריא למאן דחייש לספק דרוסה ואפילו למאי דלא ס"ל לתוס' כשיטת רש"י שמטריף בהמסס, הטעם כמ"ש הרא"ש בשם ר"ת דדוקא בושט דפעיא בי' חוששין שהבריא עכ"פ מוכח מדברי התוס' דס"ל כהך פירושא דהבריא היינו שעלה קרום מחמת מכה ואפילו בדיקה לא מהני כפרש"י דף מ"ג ע"ב ושפיר קשיא להו נימא נשחטה הותרה ולק"מ ודוק: