חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קו

ק"ד ודאי נעשה מחיים אף שכעת אין הסכין תחוב, גם אמרינן התם לא שנו אלא שלא מלחו אבל מלחו אימור מלח העבירו ומשמע דוקא מליחה אבל הדיחו לא ויש לחלק

(י) מחבר זה שאמרנו. עיין לקמן סימן נ"א בהג"ה ש"ד סימן צ"ב ואו"ה כלל נ"א כ' דאם נמצא מחט בדופן ב"ה לארכו שאין יכולין להבין באיזה צד פונה הקופא טרפה כיון דחללו רחב, דאי דרך הושט עייל על הפרש מבעיא ליה לאשתכוחי, וביאר הרש"ל בסימן ס"א שהמחט מונח בדופן ב"ה לארכו והסכים לזה בט"ז ס"ק ט"ו, ולי נראה דהגש"ד לשיטתו אזיל דס"ל לקמן בקורקבן בסעיף שאח"ז דטרפה דחוששין שבא מבחוץ ולא תלינן שבא עם המאכל משא"כ למאי דקיימא לן להקל בהפ"מ כמ"ש רמ"א, והטעם דכיון שאין הוכחה מאיזה צד בא תלינן טפי שבא עם המאכל גם כאן יש לומר כן, גם הפר"ח כתב שאין זה עיקר לדינא, מיהו בתחוב א א' מבחוץ הסכים הפ"ח ס"ק ך"ג להטריף

(יא) ברמ"א והוי כניקב מצד א', דעת מהרש"ל דכאן אפילו רשב"א דסבירא ליה בב"ה שצריך בדיקה בנמצא מצד א' צריך להפכו אם יש שם קורט דם וטרפה בלא בדיקה כדלעיל סעיף ח' מ"מ בקורקבן שעורו עב מודה. והש"ך ס"ק ל"ח ופר"ח ס"ק ך"ה השיגו עליו, ולכאורה הי' נראה לי דכאן אפילו לדידן דקיי"ל להקל בהפ"מ לעיל בנאבד בלי בדיקה, מ"מ כאן כ"ע מודו דדוקא התם כיון שאינו נקוב לחוץ מהיכי תיתי ניחוש שחזר המחט לפנים כיון דלא פעיא ביה, ולכן בודאי אמרינן שלא ניקב לחוץ ואין צריך בדיקה, משא"כ כאן שאינו ידוע מאין באה הנקיבה לכ"ע טרפה בנאבד. אמנם שוב ראיתי שיש לתמוה על הש"ך ופר"ח דהא עיקר טעמו דרשב"א כמ"ש בש"ך ס"ק ל"ז לפי שדרך הושט לבלוע ודרך שם נכנס עם האוכלים אלא שנסתם ועכצ"ל אחד מן הנקבים שנסתם ותולין במצוי ועוד העמידוהו על חזקת כשרות עכ"ל, ובנסתם משני צדדים ודאי שאין לו בדיקה, מ"מ כיון דמצוי יותר שיכנס דרך הושט תולין להקל ואם כן למה נטריף בנמלח מפני שאין לו בדיקה אם יש טיפת דם וע"כ אתה אומר שבא מחוץ והרשב"א ס"ל דתולין יותר שבא מבפנים, וה"ט נמי שייך בנאבד ואיך נאמר שבא מבחוץ הא מצוי יותר שיבא לפנים ושנאמר דלמא אי הוי קמן הי' נקיבתו ניכר לחוץ אדרבא נימא שהי' ניכר שבא מבפנים ותולין במצוי כסברת הרשב"א עיין בסמוך

שוב ראיתי כי י"ל כוונת הש"ך אף אם ודאי ניקב מבפנים י"ל שניקב לחוץ וצריך בדיקה ואם כן לדידן דקיימא ש להקל בהפ"מ אין נ"מ מזה דגם בדין זה אינו כשר רק בהפ"מ

שם ברמ"א ויש מחמירין כו'. הטעם כתב באו"ה כלל נ"א דין ך"ג דמאחר שהמחט לא ניכרת מבפנים כמו שאינה ניכרת מבחוץ איכא למיתלי ולומר שמבחוץ באה ונקבה ושט או דקין עכ"ל, ויש לדקדק דלקמן סימן מ"ט סעיף ד' קיי"ל בקורקבן שניקב עור החיצון ואינו ידוע אם הוא מחמת חולי או מחמת קוץ והוי מחט בחלל הגוף תולין להקל והטעם משום דס"ס הוא ספק מחמת חולי ספק מחמת קוץ ואת"ל מחמת קוץ והוי מחט בחלל הגוף שמא לא ניקבו אברים פנימים, והרמ"א לא הגיה שם דבר להחמיר באין הפ"מ ואם כן גם כאן אף לטעם או"ה דיש לתלות שבאה מבחוץ הא הוי ליה ס"ס ספק בא מבפנים ספק בחוץ ואת"ל מחוץ וניקב עור חיצון והוי מחט בחלל הגוף שמא לא ניקבו אברים פנימים, וכן קשה על הש"ך ופ"ח דס"ל בנאבד בלי בדיקה טרפה הא ה"ל ס"ס וכמ"ש, וכן קשה על הרשב"א בתשובה שכ' הטעם משום שיש לתלות ולהקל ולא כתב בפשיטות דה"ל ס"ס וע"כ הרשב"א לא ס"ל האי דינא וס"ל במחט בחלל הגוף הוי כודאי ניקב

ונראה לישב דהא בלא"ה הק' הט"ז לקמן הא ה"ל ס"ס שאינו מתהפך דאיך תהפך ותאמר ספק ניקבו אברים פנימים ואם ת"ל ניקבו דאם ניקבו בודאי טרפה והש"ך בכללי ס"ס דין ט"ו כ' דמתחל' יש לדון מאין בא הנקב והטעם דס"ס שאינו מתהפך לא הוי ס"ס היינו משום דמאי חזית דתתחיל בהך ספק תתחיל באידך ספק ול"ל את"ל ע"ש וכאן מתחילה יש לדון מאין בא הנקב הוי שפיר ס"ס ספק בא ע"י חולי ספק על ידי קוץ ע"ש שהאריך וזהו דוקא לקמן דיש ק מאין בא הנקב דאיך תאמר שטרפה מטעם שניקבו אברים פנימים הא אין כאן מחט כלל למה ניקב אברים פנימים ואתה מוכרח לומר שנקבו על ידי מחט וא"כ אתה אומר שמא הי' כאן מחט שפיר י"ל שמא לא הי' ואי אפשר להתחיל שמא ניקבו אברים פנימים דבמאי ניקבו וע"כ אתה אומר שבא על ידי קוץ אבל כאן מיד שאנו רואין מחט, יש לחוש שניקבו האברים הפנימים ומצינן למימר שניקבה מחט זו אברים פנימים מיד והוי אינו מתהפך וא"ש ודוק. כן י"ל לפי שיטת הש"ך אבל לפי מה שהסכים הפר"ח שאפילו ס"ס שאינו מתהפך הוי ס"ס והביא ראיות ברורות קשה מ"ש, וגם לדברי הש"ך יראה דכאן הוי שפיר ס"ס דאי אפשר שתנקב אברים פנימים אם לא שבאתה מבחוץ וא"כ יש להתחיל בהך ספק שמא בא מבפנים וצ"ע ועכ"פ יש להקל בנאבד קודם שבדקו אם יש ק"ד אם ידוע שלא ניקב לחוץ דה"ל ס"ס כמ"ש גם מטעם שכתבתי לעיל: סימן

מט

(ב) מחבר ושומן שעליו סותמו הב"ח כתב אם הסתימה שעליו דק כסתימת המסס לרש"י טריפה ופר"ח השיג עליו וכן דעת הש"ך ועיין מש"ל סימן מ"ם אות ב' דיש לחוש בניקב גם השומן מפני ששומן אבר אינו תמיד על מתכונת א' ושמא יוכחש וישאר הנקב פתוח לרווחה ע"ש מ"ש דזהו הוי בכלל איבדרי ליה סמא וחי' וכיון שאפשר אם יושמן כהווייתו אשר נמצא עתה לא חיישינן להכי וכן נראה מסתימת הפוסקים

(ג) שם דינו כדין מחט כו'. בש"ך הביא דעת הד"מ דס"ל קורקבן שניקב בב' צדדים אפילו אין עליו קורט דם טרפה ולא אמרינן אחר שחיטה ניקב ולא בעינן קורט דם אלא בהמסס וב"ה שעורן דק אפשר לומר אחר שחיטה ניקב דבר מועט אבל קורקבן שהוא עב אין אומרים שמא ניקב בשעה מועטת כזו ולא תלינן לשמא ניקב מחיים כל הבשר חוץ ממעוט ואותו מעוט ניקב אח"ז הא לא אמרינן דהואיל וצ"ל שרובו ניקב מחיים תלינן המיעוט אחר הרוב עכ"ל ומזו ראי' למ"ש לעיל סימן מ"ח דבנמצא קורט דם בפנים ובחוץ אין קורט דם אמרינן קצתו ניקב מחיים ואח"ש גמרה הנקיבה דאם נימא דגם בקורט דם בפנים טריפה מב' צדדים א"כ ע"כ מיירי בד"מ באין קורט דם בפנים דביש קורט דם אפילו בב"ה טרפה וא"כ איך כתב בד"מ שלא תלינן לומר שמא ניקב מחיים כל הבשר הא הש"ך כתב לעיל סימן מ"ח סק"ט דגם בהמסס דמטריף מצד א' מ"מ אין קורט דם אמרינן אחר שחיטה ניקב, וכיון דכאן מיירי ע"כ באין קורט דם בפנים למה נכשיר בניקב מב' צדדים וע"כ משום דמדאין קורט דם ודאי ניקב בתר שחיטה וא"כ ע"כ גם בפנים לא ניקב עד אחר שחיטה וזה לא אמרינן לשיטת הד"מ אלא ודאי אפילו יש קורט דם בפנים מ"מ אמרינן דגמר הנקיבה אחר שחיטה וא"כ א"ש דלהכי כתב בד"מ ולא אמרינן היינו אפילו יש קורט דם בפנים דבב"ה אפילו כה"ג כשרה ודוק. ומ"מ לענין דינא הביא הש"ך הרבה פוסקים דגם בקורקבן צריך קורט דם בחוץ וכן נראה לעיקר וכיון דאמרינן בגמרא שהוא לאחר שחיטה משמע שאין ספק בדבר וכן הרמב"ם כתב שבודאי אחר שחיטה ניקבה וכיון שאמרו זה לודאי ש"מ דא"א שינקב מחיים מבלי יהי' קורט דם

גם מדברי הגמי"י שהובא בש"ך שכתב לא נמצא עלי' קורט דם בידוע שננעץ מעבר שני לאח"ש משמע אף דמצד הפנימי נעשה מחיים אמרינן מעבר שני ננעץ אח"ש וכיון דניקב בפנים עכ"פ בחיים יש שם ק"ד כמ"ש הש"ך גבי המסס כנ"ל

(ד) מחבר תולין להקל הטעם בב"י בשם אוה"מ דה"ל ס"ס ס' ע"י חולי ספק ע"י קוץ ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב אברים פנימיים והט"ז בכאן תמה על זה ממ"ש רמ"א לעיל סימן ל"ג בושט באם שא"י אם ניקב ע"י קוץ או עי"ח טריפה ולא מכשרינן מס"ס ס' עי"ח וסי' עי"ק ואת"ל עי"ק שמא ניקב פנימי לבד וכבר כתבתי לעיל סימן ל"ג ישוב מספיק ומרווח על זה ובפר"ח תירץ כאן דבושט ודאי מסתמא אם ניקב הפנימי ניקב גם החיצון לא מקרי ספק אין דבריו מחוורין ומה שמביא ראיה מדקיי"ל ישב לה קוץ בושט חוששין אינו ראי' די"ל דטריפה מספק ועולא ס"ל חוששין שמא הבריא וע"כ לא אמרינן מסתמא הבריא וניהו דעולא לטעמא דס"ל אין חוששין לספק דרוסה מ"מ לדידן לא עדיף עכ"פ מספק דרוסה דמועיל בה ס"ס אם יש עוד ספק לאצטרופי לס"ס ויותר נכון דודאי יש לתלות טפי שניקב ע"י קוץ דשכיח טפי שניקב ע"י קוץ משינקב ע"י חולי ולא יהי' ניכר דע"י חולי דרך שיהי' האבר ממוסמס וחלש ומשונה במראיתו ולכן באין היכר ראוי