חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קה

וה"ה בהמסס בנאבד המחט אף שהוא מצד א' מ"מ טרפה אבל בב"ה אינה טרפה אם נאבד הב"ה אם ידוע שאינו אלא מצד א' משא"כ בהמסס שעורו דק ה"ל כושט דאף שאינו רק מצד א' מ"מ טרפה כיון שאין לו בדיקה בחוץ, והא דאפכה רבי, לדברי הש"ך ע"כ לא הי' רק להחמיר א"ו ס"ל להרשב"א כיון שצריך בדיקה לעולם טרפה בנאבד, והדברים ברורים וכן מוכח גם כן מדברי הר"ן שכתב גם כן כדברי הרשב"א דבבדיקה אין לחלק בין המסס לב"ה ואי כדברי הש"ך יש לחלק ביניהם בנאבד וכמ"ש לדברי הרשב"א כנ"ל אלא ודאי ס"ל דבכל גווני בנאבדה טרפה דכיון דמבואר שצריך בדיקה עכ"פ אם א"א בבדיקה טרפה ודוק

איברא דאכתי איכא למידק דהרשב"א בתשובה כתב וז"ל ועובדא דרבי בשלא ניכר הנקב מבחוץ והפכו לראות אם יצא לחוץ ולא מצא נקב אלא שמצא שם דם וממנו ידע שניקב עכ"ל, וא"כ לפ"ז אם ידוע שלא ניקב לחוץ מנ"ל דצריך בדיקה אחר קורט דם כלל הא מה דבדק רבי לא הי' אלא לראות אם לא ניקב בחוץ ונמצא בצד הפנימי ולא ניכר אם ניקב לחוץ, אבל אם ידוע שלא יצא המחט לחוץ כגון עובי המחט נראה שלא יצא לחוץ מנ"ל דצריך בדיקה אחר קורט דם ובאמת מדברי הרשב"א הנ"ל משמע באמת שא"צ בדיקה רק אם ניקב לחוץ ולא אחר קורט דם דאי ס"ל גם אחר ק"ד צריך בדיקה אפילו ידוע שלא ניקב לחוץ ל"ל למימר שהבדיקה הי' אם יצא לחוץ ולא פירש שהבדיקה הי' אחר קורט דם בחוץ, אלא ודאי לזה א"צ בדיקה דאם לא ניקב לחוץ מהיכא תיתי נחוש שניקב לחוץ וחזר לתוכו דלא חיישינן להכי רק בושט דפעיא ביה כמ"ש הפוסקים אלא שצריך בדיקה שמא יצא המחט עד החיצון ולא אחר קורט דם וא"כ תקשי ליה נימא דזהו ההבדל שבין המסס לב"ה דבהמסס אפילו ידוע שלא ניקב לחוץ טריפה שיש לחוש שחזר לתוכו אבל בב"ה אין חוששין שחזר לתוכו ומה שהצריכו בגמרא בדיקה, לא הי' אלא לראות פן יצא המחט לחוץ אבל בידוע שלא יצא לחוץ אחר ק"ד א"צ בדיקה כלל דבהמסס שעורו דק ואין אלא א' חוששין שניקב לחוץ וחזר וצריך בדיקה בחוץ אחר נקב וק"ד אפילו לא ניקב רק בפנים לבד כדמשמע מתשובת רשב"א שכתב עובדא דרבי בשלא ניכר הנקב, ולא כתב שיהי' ניכר שלא הי' רק בפנימי ובדקה אחר ק"ד א"ו אחר ק"ד א"צ בדיקה כלל וא"כ לימא דבהמסס צריך בדיקה אפילו אחר ק"ד וצ"ע ועכ"פ נראה שיש להקל בידוע שלא ניקב לחוץ כיון דגם מדברי רשב"א והר"ן שעיקר ראייתו מהא דאהפכה רבי ומשם אינו מוכח רק שצריך בדיקה שמא ניקב לחוץ ואחר ק"ד אינו מוכרח משם ויפה פסק רמ"א אבל ביש ספק שמא נקב לחוץ אפילו בהפ"מ יש להטריף וכן כתב הפרי חדש. וכן מוכרח מדברי הרא"ש והר"ן וש"פ שחילקו בין המסס לושט דדוקא בושט דפעיא בי' חוששין שהבריא וחזר המחט לפנים אבל בכרס שהוא נח, לא חיישינן שחזר לפנים עיין ש"ך ס"ק י"ט וכבר כתבתי לעיל סימן ל"ג שאין הבדל זה צודק רק אם ידוע שלא ניקב לחוץ לענין שתחזור המחט ודאי חילוק זה נכון אבל אם לא ניחוש שניקב כלל לחוץ מה הבדל בין ושט דפעיא ביה ובין המסס דהא לאי חיישינן כלל שניקב לחוץ עד שאין צריך בדיקה וניהו שאינו חוזר לפנים עכ"פ יש לחוש שניקב לחוץ וברור הוא ע"ש, ובזה ישבתי דברי הרא"ש, ואם כן בהמסס ע"כ צריך בדיקה שמא ניקב לחוץ, ואם כן קשה למה נדחק ר"ת בנ"מ שיש בין הובלילא כו' נימא בפשוט בהמסס שהוא דק שצריך בדיקה עכ"פ אם ניקב לחוץ כמו ושט דבזה אין חילוק וכ"ש הוא דזה אין לו רק עור א' וב"ה שהוא עב אין צריך בדיקה או בהמסס אפילו דיעבד אסיר בלי בדיקה ובב"ה מותר אלא ודאי גם בב"ה צריך עכ"פ הך בדיקה אם לא ניקב לחוץ ובנאבד אפילו בב"ה טרפה ואם כן אין חילוק ומה נ"מ ואתי שפיר והדברים מוכרחים ודוק

ובזה מיושב נמי מ"ש הש"ך דמדברי הרא"ש מוכח אפילו באופן שלא נודע אם ניקב לחוץ כשר בנאבד כמ"ש ס"ק ל"ב, והפר"ח כתב דלא מוכח מידי מס"ק ל"ב ולפמ"ש ניחא דשם הביא דעת הרא"ש דס"ל בישב קוץ בושט א"צ בדיקה והביא ראיה ממחט שנמצא בעובי ב"ה דכשר וס"ל דבלי בדיקה נמי כשרה וקשה הא בושט כ' הרא"ש גופי' די"ל דפעיא ביה וצ"ל כמ"ש סימן ל"ג דס"ל דא"צ בדיקה כלל אפילו א"י דניקב לחוץ וא"כ ל"ל חילוק זה וכנ"ל ועיין מ"ש סימן ל"ג וא"כ מוכרח שא"צ בדיקה כלל דאם צריך בדיקה קשה מאי ראיה הלא בושט י"ל דפעיא ביה, עיין בסימן ל"ג מבואר יותר, מיהו לדידן דקיימא לן בושט כעולא, גם כאן טריפה בנאבד בלי בדיקה אם ניקב לחוץ ודוק

(י) שם סביב המחט. הט"ז ס"ק י"ג וש"ך ס"ק כ"ו בשם דרישה ומהרש"ל סבירא להו אפילו נמצא קורט דם בפנים נמי טריפה ובזה נתישב קושית המרדכי דהקשה מאי נ"מ בין מצד א' לשני צדדים דבשניהם באין קורט דם כשר וביש קורט דם אפילו מצד א' טריפה ותירצו במהרש"ל ודרישה וכ"כ הט"ז דמב' צדדים אפילו אם נמצא הדם בפנים טריפה דמוכח שנעשה מחיים ומצד א' בנמצא בפני כשר ולדבריהם ל"ל דמה שאמרו נמצא עליו קורט דם היינו על המחט ובפנים דאם עליה הוא בחוץ אפילו מצד א' כשר, ומ"מ לא הבנתי דבריהם דהא ודאי מסתבר יותר לומר שקודם שחיטה ניקב בפנים ואחר שחיטה נדחקה לחוץ משנאמר דלא ניקבה כלל ואחר שחיטה התחילה לנקוב זהו ודאי רחוק שתתחיל לעשות נקב אחר שחיטה, ואם כן אפילו יש קורט דם בפנים מאי ראי' מדנעשה הנקב בחיים ודאי התחילה לינקב מחיים אבל לא ניקב אלא קצתו ולכן יש קורט דם כיון שניקב מחיים כמ"ש הש"ך גם בהמסס צריך קורט דם בפנים להורות שניקב מחיים ומ"מ באין קורט דם בחוץ ש"מ שנדחקה אחר שחיטה, ובגמרא אמרינן מאי שנא מכל נקובי דעלמא דאפילו ליכא קורט דם טריף, ומשני התם ליכא מידי למיסרך הכא אם איתא דקודם שחיטה הוי מסרך הוי סרך, וא"כ גם במחט שיצאה לחוץ ואין קורט דם בחוץ כיון דאיכא מידי למיסרך למה לא יסתרך סביב המחט בחוץ ומ"ש חוץ מפנים ותו קשה דבגמ' אמרינן נמצא עליו ק"ד בידוע שהוא לפני שחיטה ופירש"י טרפה, ואם נפרש שזה שנמצא בפנים איך נקט בידוע משמע שאין ספק שהוא לפני שחיטה הא אכתי איכא לספוקי שמא אינה טרפה ואחר שחיטה ניקבה לחוץ, ואפשר לומר דאין הכי נמי בידוע שלפני שחיטה התחילה לנקוב ולכן טרפה, וגם מדברי המרדכי וב"י שלא פירשו כן משמע דס"ל כמ"ש ותמיהני על מהרש"א שביקש לפרש דברי המרדכי כמ"ש ט"ז עיין שם, ועמ"ש לעיל יש קצת ראי' מדברי הרשב"א דגם בפנים לחוד טרפה וצ"ע לדינא. שוב ראיתי ברמב"ם פרק ו' הלכה י"ב שכתב הראב"ד עליו מה שכתב הרמב"ם ונמצא טיפת דם במקום הנקב וכתב הראב"ד הטיפה צריכה שתמצא בחוץ, ובלחם משנה נדחק לפרש כוונתו ע"ש, ולפי הלח"מ הל"ל שצריך שימצא על המחט, וברור דכיון למ"ש דאם יש טיפת דם בפנים ולא בחוץ יש לומר שהתחילה לינקב מחיים ונגמרה הנקיבה לאחר שחיטה והראיה שאין קורט דם בחוץ, ולזה כתב שצריך שימצא בחוץ וכן נראה עיקר, ועיין לקמן סימן מ"ט

שם ואם לאו אחר שחיטה דחק ועבר וכשרה. יש להבין הא בגמרא מקשה מ"ש ממחט שנמצא בעובי בה"כ מצד א' כשרה ולא מפליג בין קופא לבר או לגאו, ומשני כיון דאיכא אוכלין ומשקין אימור דחקוה, וכבר בארתי לעיל סימן זה סק"ד מדברי רש"י דעיקר הטעם כיון דלא חזינן נקב יוצא לחוץ, אבל בלאו הכי ודאי רחוק שניקב הקופא על ידי אוכלין ומשקין, ואם כן אכתי קשה משני צדדים בלא נמצא עליו קורט דם דאמרינן דניקב אחר שחיטה, אכתי קשה נפלוג בין קופא לבר דכיון שאין קופא נוקבת ע"כ בא מחוץ והוי מחט בחלל הגוף, ואי דנימא אוכלין ומשקין דחקוה מהיכא תיתי כיון שנקוב בשני צדדים ונהי דבה"כ ניקב אחר שחיטה מ"מ נימא דניקב מבחוץ בחודה והוי מחט בחלל הגוף כיון שקופא אינה יכולה לנקוב ואחר שחיטה ניקב מבחוץ לפנים והראיה דקופא אינה יכולה לנקב, ואפשר לומר דדוקא ממחט בב"ה דנקט כשרה סתמא משמע אפילו בקופא לבר בכל גווני משא"כ הכא דלא נקט אלא בידוע שהוא לאחר שחיטה וזה אמת לעולם שנקב זה נעשה לאחר שחיטה ובקופא לבר יש חשש אחר, ומ"מ זה ודאי לעולם אמת שניקבה בה"כ אחר שחיטה גם י"ל דמיירי שנמצא ק"ד בפנים וע"כ בפנים ניקב מחיים כיון שיש קורט דם ובחוץ אין קורט דם ואמרינן שלא ניקב רק בפנים מחיים ובחוץ נדחק אחר שחיטה וכמ"ש לעיל בסמוך, וא"כ ל"ל שבא מחוץ דאם כן הקורט דם שבפנים מאין הוא הא גם הפנים ניקב אחר שחיטה ומזה מוכח דלא כהדרישה ודוק. ומ"מ על הפוסקים והט"ו שלא חילקו כלל בזה קשה דה"ל לחלק באם קופא לבר טרפה דשמא בא מחוץ דקופא אינה יכולה לנקב ואפילו בקלישתא נמי הוי ליה לחוש שמא בא מחוץ, אלא בקלישתא י"ל דמסתבר טפי שבא עם המאכל מבפנים משא"כ בעבה וקופא לבר כיון שיש נקב יש לחוש שבא מחוץ וצ"ע, ועיין מ"ש לעיל ס"ס ל"ו

שם אבל כשאין המחט לפנינו כו', עיין בע"ז דף ל"ב גבי עורות לבובין אמרינן גם כן באין קורט דם לא נעשה מחיים וביש