חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קד

ב"ה דבהמסס מצד א' נמי טריפה וש י"מ דבהא לדינא, אך זה אינו מוכרח אלא מדאביי דל"ל כתירוץ ר"ת דקשר מתניתין היא אבל בריית' ודאי לא מוכח מדלא נקט המסס די"ל "ל רבותא קמ"ל כמ"ש ר"ת ואי דנשמע ממתניתין הא כמה יש שכתוב בהם מה שנאמר במשנה ועצמו מספר ושפיר י"ל כתירוץ ר"ת והא דנתנו התוס' טעם למה דלא נקט המסס מפני שטריפה מצד א' היינו משום בלא"ה מוכח כן לדידן דקיי"ל חיישינן שהבריא ומוכח כן מדאביי וכנ"ל אבל מ"מ תקשי למ"ד אין חוששין שהבריא די"ל כמ"ש התוס' דרבותא קמ"ל בברייתא ועיקר הוכחה אינה אלא מדאביי ואביי ס"ל כדקיי"ל חוששין לספק דרוסה אבל מ"מ אין מזה קושיא למ"ד אין חוששין וכמ"ש וא"ש ודוק

ואמת שצ"ע על ר"ת מ"ש לעיל דנשמע ממתני' ועל תירוץ הא' הי' אפשר לומר דממתני' לא הוי שמעינן בבית הכוסות אע"ג דניקב עור שלם שיהי' כשר דבלא"ה הקשו התוס' על רש"י ממתני' דגם בהמסס בעינן ניקב לחוץ ותי' דשם הכונה לצד חוץ לאפוקי לחלל חברו דבלא"ה שופכות מזו לזו וא"כ גם לר"ת הוי מצינן לומר בב"ה אפילו בעור א' טריפה ומתניתין דנקט בחוץ היינו לצד חוץ ואפילו בעור א' וא"ש מיהו לאידך תירוץ קשה דעכ"פ מוכח דב"ה משני צדדים טריפה וצ"ע

ועכ"פ אין ראי' להטריף לרש"י ע"י חולי ומסתברא בזה להקל דלא חיישינן שהבריא רק במחט אבל בע"י חילי מהיכא תיתי נימא שהבריא בחוץ ולא בפנים ויותר נראה לומר שלא ניקב אלא חצי העור ועיין מ"ש לעיל סימן ל"ג בענין הבריא וכן משמע דאמר נ"מ למחט שנמצא בב"ה ולא אמר בפשוט נ"מ לב"ה שנקב א"ו דוקא במחט טרפה ואין לדייק מתו' ורשב"א שתירצו לצד חוץ ולא תירץ דמיירי על ידי חולי די"ל דבעי לאוקמה מתני' בכל גווני גם הר"ן שתירץ ע"י חולי ואפ"ה תירץ שאר תירוצים, ולכן נראה עיקר כדברי הש"ך דע"י חולי בודאי כשר בלא ניקב אלא חצי עור וכן הסכים הפר"ח

(ו) שם בהממסס בש"ך ס"ק י"ג הביא בשם רבינו ירוחם דבמקום הדק שיש [בבית הכוסות] (בהמסס) כמ"ש הר"ן דמקצתו עבה ויש בו שני עורות ומקצתו דק ואין בו אלא עור אחד ואי ניקב במקום הדק טרפה לרש"י כמו בהמסס ומדברי הר"ן אין הכרח כ"כ אבל מדברי הרשב"א בת"ה מבואר שכתב כיון דאין להמסס אלא עור אחד חוששין שהבריא לחוץ וכ"כ עוד שם דאי טעמא דבה"כ משום שיש לו ב' עורות כו' ע"ש, מבואר דעיקר משום שיש לו ב' עורות ואם כן במקום הדק שאין לו רק עור א' דינו כהמסס, ויש להקשות לפי זה על הרשב"א ור"ן שכתבו דאין לומר שיש חילוק בין המסס לב"ה דבהמסס אם ניקב מצד א' צריך בדיקה ובבה"כ אין צריך דגם בה"כ צריך בדיקה וכדאמר בגמרא מעשה בא לפני רבי במחט שנמצא בעובי בה"כ מצד א' והפכה רבי ש"מ דבעי בדיקה, וקשה דלמא שם היה המעשה במקום הדק שדינו כהמסס ולהכי צריך בדיקה אבל במקום העב א"צ בדיקה כלל ובהמסס לעולם צריך בדיקה דכולו דק, ודוחק לומר דלשון בעובי משמע במקום העב דא"כ לדייק רש"י מגוף הברייתא דנקט בעובי ולא נקט סתם בה"כ, אלא ודאי דוקא בעובי כן הוא, גם ע"ז לא תירץ כלום דקשה לינקט בה"כ סתם ונשמע בכל דוכתי וכן אביי שאמר נ"מ למחט שנמצא בעובי בה"כ ואם הובלילא בי כסי נפרש כן על המסס אף דכתב בברייתא בעובי אלא ודאי פשוט שהכוונה בעובי היינו שנמצא בעוביו ולא לארכו וזה פשוט ואם כן מנ"ל דבה"כ צריך בדיקה דילמא מעשה שהי' הי' במקום הדק שדינו כהמסס אבל במקום העב שיש לו ב' עורות אין צריך בדיקה כלל וצ"ע

(ז) שם אפילו בלא נקב מפולש. כתב הש"ך ס"ק דמ"מ מבפנים צריך קורט דם דאל"כ נימא דאחר שחיטה ניקבה ודבריו נכונים, וכן משמע דאם נימא בהמסס אפילו קורט דם בפנים אין צריך א"כ מנ"ל לרש"י להטריף בחצי עור דלמא ההבדל שיש בין המסס לב"ה הוא זה דבב"ה אם אין קורט דם בחוץ אפילו מב' צדדים כשרה דאמרינן אחר שחיטה ניקב ובהמסס לא אמרינן כן כיון דהוא רך חיישינן טפי שניקב קודם שחיטה אלא ודאי זהו פשוט דכל שאין בו קורט דם בידוע שהוא אחר שחיטה וא"א שיהי' נקב מחיים מבלי שיהי' קורט דם ולהכי מכשירין אפילו אם המחט משני צדדין אף שהיא טרפה לפנינו, ואם הי' אפשר שתנקב מחיים מבלי קורט דם ודאי דלא הי' לן לתלות שאחר שחיטה ניקבה דשכיח טפי בחיים בתנועת הבהמה אלא ודאי אי אפשר בענין אחר כדמשמע לשון בידוע, ומ"ש בפלתי לא הבנתי אלא דיש לפקפק על דברי הש"ך דודאי י"ל אם אין קורט דם בחוץ ודאי לאחר שחיטה ניקבה דשם אין דבר שישטוף הדם אבל אם גם באין נקב בחוץ טרפה בפנים יש לומר שמשקין שטפוהו כמ"ש רשב"א בושט, מיהו מדברי רשב"א שחילק בין ושט להמסס דבושט שוטפין הדם משא"כ בב"ה שכני תותייהו משמע דכאן ליכא שטיפת הדם, אלא שצ"ע על רשב"א גופי' למה נדחק לחלק בין ושט לבה"כ דשכני תותייהו דלמא באמת בתרווייהו שוטפים הדם והא דנקט בב"ה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שלאחר שחיטה היינו דשם נמצא קורט דם בחוץ אבל בפנים י"ל שמשקין שטפוהו ובושט ליכא לאכשורי מפני שלא נמצא קורט דם בחוץ דושט אדום בחוץ ולא מינכר ובפנים שוטפים המשקין, ואפשר לומר לפמ"ש הש"ך ס"ק כ"ו דקורט דם בפנים הוי כמו ק"ד בחוץ וא"כ קשה בב"ה ששוטפים המשקים שמא הי' קורט דם בפנים ועכצ"ל דשכני תותייהו ועמש"ל בזה ומ"מ כאן יש להקל באין ק"ד כדברי הש"ך דהא בלא"ה התו' שהביא רשב"א לא ס"ל הך סברא שמשקין שוטפים את הדם ולעיל סימן ל"ג בארתי דבריהם וכאן בלא"ה רוב פוסקים מכשירים ולכן יש להקל באין קורט דם וכדברי הש"ך

(ח) מחבר הופכין אותו. עיין בט"ז ס"ק י"ב דמייתי ראיה שהבדיקה היא חיובית מהא דאמר מעשה בא לפני רבי במחט שנמצא בב"ה והפכה רבי ומצא עליה ק"ד וטרפה אם אין שם מכה ק"ד מנין ואמר אביי מתני' היא, ודייק הט"ז הא השמיענו חידוש גדול שצריך להפוך וע"כ זה דבר פשוט ע"ש, ומלבד שדבריו אינן מוכרחין כמ"ש הש"ך דלדידהו ההיפך הי' במקרה כמ"ש בב"י כמעט מוכרח בהיפך דקשה ודאי הא חידוש גדול קמ"ל שצריך בדיקה ול"ל שאין זו חידוש דהא לעולא דס"ל בקוץ בושט אין חוששין שהבריא ודאי פשוט דגם בב"ה אין צריך בדיקה מכ"ש דושט די"ל דפעיא ביה כמ"ש הפוסקים ואי הבדיקה היתה ע"צ החיוב א"כ טובא קמ"ל לאפוקי מעולא דחייש שמא הבריא וקמ"ל דחוששין לספק דרוסה אלא ודאי הבדיקה לא היתה כלל על צד החיוב ואין כאן חידוש כלל, והנה הרמב"ם כפי מ"ש הב"י ס"ל שא"צ בדיקה שכ' בפי' מחט שנמצא בעובי ב"ה כשרה ואם ניקבה נקב מפולש לתוך חלל ב"ה ונמצאת טיפת דם במקום הנקב טרפה עכ"ל, ומשמע לי' להב"י מסתמא דכשר בלי בדיקה, ואין לדקדק דהא הרמב"ם מפרש שנמצא בעובי ב"ה בחוץ וע"כ צריך בדיקה משום מחט בחלל הגוף כמ"ש הב"י וכ"מ וא"כ ע"כ הא דנקט כשרה משמע ע"י בדיקת אברים פנימים וא"כ י"ל שגם ב"ה צריך לבדוק בצד הב' י"ל דבשלמא הא דלא הזכיר בדיקת חלל הגוף היינו מפני שסמך עצמו על מ"ש בפי"א משא"כ בב"ה דלא כתב מזה ה"ל להזכיר הבדיקה אלא ודאי שא"צ בדיקה, מיהו יש לדייק בשלמא להפוסקים דמפרשין מצד א' בפנים שפיר י"ל דכשרה בלי בדיקה משמע ולהכי אין צריך בדיקה משא"כ להרמב"ם דס"ל מצד א' היינו צד החיצון וע"כ כשרה בבדיקה קאמר א"כ מנ"ל לומר שאין צריך בדיקת הב"ה דע"כ כשרה בבדיקה קאמר ומ"ל דב"ה א"צ בדיקה בצד השני, ויש ליישב לפמ"ש לעיל סימן מ"א ס"ו ע"ש וגם מדברי הרי"ף משמע דס"ל דהא דהפכה רבי לא הי' על צד החיוב דאל"כ קשה למה השמיט זה הא יש ללמוד מזה חיוב הבדיקה בשלמא הא לא קשיא למה השמיט אם נמצא קורט דם בצד השני טרפה די"ל דזה אינו חידוש וכמ"ש אם אין שם מכה ק"ד מנין אבל לחיוב הבדיקה ה"ל להביא זה אלא ודאי גם רי"ף ס"ל שאין חיוב בבדיקה וא"כ יש לסמוך על המקילין כמ"ש רמ"א

(ט) מחבר והוא שלא מלחו כו'. זה למד המחבר מתשובת הרשב"א הוא בב"י, ובש"ך ס"ק ך"ג השיג על זה וכתב דהרשב"א לא כ"כ אלא אם ניטל המחט ומפני דקותה אין מקומה ניכר שהבדיקה להכשיר שיש לחוש שמא ניקב מב' צדדים וכל כמה דלא בדק הוא בחזקת איסור אבל באם אינו ניקב אלא מבפנים וידוע שלא ניקבה לחוץ שהבדיקה היא להחמיר וכל כמה דלא חזינן קורט דם אינו טרפה ע"ש, ולי הדברים מבוארים בתה"א ל"ח שכתב שם להקשות על דבריו, דגם בהמסס תסגי ליה בבדיקה דהא גם בושט הי' מועיל בדיקה לולא שאין נקב ניכר בחוץ לרש"י וא"כ בהמסס תסגי ליה בבדיקה וכ"ת אה"נ אם כן מה בין בה"כ להמסס שאף הוא צריך בדיקה כדאמרינן הפכה כו' ואכתי קשה דלמא אה"נ גם בהמסס סגי בבדיקה אלא דהמסס ה"ל כושט אף דחזינן שאינו נקוב לחוץ אפ"ה כיון שא"א לבדקו בחוץ טרפה