חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קג

מרובה לכן גם כאן יש להקל כיון דמשמע שגם דעת רמב"ם כן הוא שצריך מפולש, כן נראה לי

שם שאם ימתח קרע זה כו'. מה שקשה על המחבר מדלעיל סימן ל' ס"ב כתבתי שם ע"ש

(ז) ברמ"א ויש אוסרין בהמסס. זהו דעת רש"י דס"ל מדנאמר דין זה בגמ' דמצד א' כשר גבי בית הכוסות ולא אהמסס ס"ל בהמסס אפילו מצד א' טרפה, ועיקר הטעם דחוששין כיון שהוא דק שחזר המחט והבריא, ואין חילוק בזה בין קופא לבר או קופא לגאו, ויש לדקדק דבגמרא דף מ"ח מפלגינן במחט שנמצא בכבד אם קופא לבר טרפה דקופא אינה יכולה לנקב וש"מ דרך ושט אתא וניקבו הדקין ואין להם בדיקה, ובקופא לגאו כשר דודאי סימפונא נקט דקופא לא יכולה לנקוב כדלעיל סי' מ"א ס"ו, ופריך הגמרא מ"ש ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות דכשרה ולא אמרינן לחזי אי קופא לבר או קופא לגאו, ומשני התם כיון דאיכא אוכלין ומשקין אימור אוכלין ומשקין דחקוה, ופירש"י כיון דאין נקב ניכר מבחוץ, ונראה שכוונתו דודאי זהו רחוק שהקופא תינקב ע"י אוכלין ומשקין ויותר קרוב לומר דנכנס דרך ושט וניקב ההמסס מ"מ כיון שאין נקב מבחוץ כשר, דע"כ אמרינן אוכלין ומשקין דחקוה, ואם כן לשיטת רש"י שסובר דחוששין בהמסס שהבריא א"כ בקופא לבר ודאי טרפה, והשתא מנין לרש"י לומר דבהמסס בכל גווני טרפה בעור אחד, והקשה עליו ממתני' דנקט ניקבו לחוץ, גם כתבו דדוקא בושט חיישינן דפעיא ביה וכדומה נימא ודאי במחט קלישתא ואפילו בהמסס כשר, דמהיכי תיתי נימא שניקב החיצון, אלא דבקופא לבר טרפה בהמסס מטעם דקופא אינה יכולה לנקב, ושנאמר דאוכלין ומשקין דחקוה זה לא אמרינן, דודאי רחוק שאוכלין ומשקין ידחקו כ"כ עד שהקופא תינקב, ויותר נכון לומר דבאה מבחוץ ומה שלא נראה הנקב היינו מפני שהבריא ועלה קרום מחמת מכה ומ"מ באה מבחוץ כיון דיש כאן עוד ריעותא שקופא אינה מנקבת וע"כ בא מבחוץ וקרום מחמת מכה עלה דמהיכא תיתי נדחוק לומר שאוכלין ומשקין דחקוה, אבל באין קופא לבר אפי' בהמסס כשר דמהיכי תיתי נאמר שניקב החיצון והבריא כיון שאין הוכחה לזה, ובהכי נמי ניחא מתני' דניקבו לחוץ דמיירי באין קופא לבר או בקלישתא, וניחא נמי הא דהובלילא בי כסא בי כסא הובלליא דמ"מ נמי לענין קופא לבר דלא אמרינן בזה אוכלין ומשקין דחקוה, ובהכי מיושב נמי מה שטען הרשב"א בתה"א דף ל"ח על רש"י דאם נימא טעמא דבבית הכוסות לא חיישינן שהבריא משום שיש לו שני עורות הא בושט יש לו ב' עורות מ"מ חיישינן דהבריא, ולפ"ז י"ל דגם רש"י מחלק דוקא בושט חיישינן דהבריא משום דפעי' ביה כמ"ש הרא"ש אבל כאן לא חיישינן דהבריא כל שאין הוכחה ממה שקופא אינה יכולה לנקב, ודוקא בקופא לבר טרפה שיש הוכחה להטריף גם משום דאין לו רק עור אחד אבל מבית הכוסות שיש לו ב' עורות לא חיישינן שהבריא ואמרינן אוכלין דחקוה, וזה ברור ונכון

ובהכי נמי מיושב דפריך מ"ש מבית הכוסות דלא מפלגינן וקשה הא גופא מנ"ל ואי משום דנקט בברייתא סתמא הא גם מצד א' נקט סתמא אף שאינו מתפרש לצד החיצון, גם ליש פוסקים אף דנקט כשרה סתם מ"מ בדיקה בעיא, וכמו כן י"ל בזה דלא מיירי רק בקופא לגאו, ולפ"ז ניחא דקשה ליה למה נקט בית הכוסות ולא המסס וע"כ צ"ל משום דבהמסס יש הבדל בין קופא לבר או לגאו, ואם כן מוכח בבית הכוסות דאין חילוק, ואי מיירי ג"כ בקופא לגאו ליתני המסס ודוק

ולדעת רש"י צ"ל דס"ל דאמר נ"מ למחט שנמצא בעובי בית הכוסות משמע דבכל גווני יש נ"מ בין בקופא לבר או לגאו דזה אפילו במחט קלישתא, ובזה מיושב דקשה לרש"י דדייק מדנקט בית הכוסות ולא המסס, ומזה דייק דבהמסס חוששין שהבריא, וקשה לעולא דס"ל בושט אין חוששין שהבריא לינקוט המסס ועמ"ש לקמן, ולפ"ז ניחא דודאי גם למ"ד בושט אין חוששין דהבריא היינו דוקא משום שאין הוכחה ולמה נימא דהבריא משא"כ בהמסס ובקופא לבר שיש הוכחה שקופא אינה יכולה לינקב ודאי מודה דחוששין דהבריא דדוחק לומר אוכלין ומשקין דחקוה, ורש"י לא דייק כן אלא מדאביי אבל מברייתא לא מוכח מידי וכמו שכתבתי, והדברים נכונים ודוק

שם ויש אוסרין. כבר כתבתי הטעם דחוששין שהבריא, ובש"ך ס"ק י"ב ס"ל דעל ידי חולי גם רש"י מודה דלא חיישינן שהבריא וע"ש שהביא כמה פוסקים וכ"כ הר"ן גם כן דעל ידי חולי ליכא חששא דהבריא, ובפלתי הקשה דהא קשה לרש"י דעיקר כיון מדלא נקט המסס, ואכתי תקשי למ"ד דלא חיישינן שהבריא בושט וע"כ המסס רך וושט קשה אם כן מה מייתי הרא"ש ראיה דקי"ל דאין חוששין שהבריא מבית הכוסות דמצד א' כשרה דלמא ושט רך ובית הכוסות קשה וע"כ אפילו בחולי חיישינן שהבריא וע"כ המסס רך טפי מושט דאם גם המסס כושט אם כן גם בושט חוששין דהבריא אפי' על ידי חולי ואיך משכחת דניקב זה בלא זה ע"ש, ואין דבריו מוצדקין

ובגוף הקושיא שהקשה למ"ד חוששין לספק דרוסה כבר כתבתי לעיל בזה ואשתמטתי' דברי התוס' בב"מ דף ל"ו דכתבו אפילו מאן דלא חייש שהבריא דוקא גבי קוץ אבל במחט שדק חוששין ע"ש, אלא שדבריהם דחוקים בזה ומ"מ לפי דבריהם מיושב דהרא"ש מייתי ראיה מכח הנ"ל דבמחט אין חוששין דהבריא כ"ש בקוץ, ויותר נראה לי דבלא"ה טען הרשב"א בתה"א ל"ח והקשה על רש"י דמ"ש דבה"כ דאין חוששין משום שיש לו ב' עורות הא גם בושט יש לו ב' עורות ואפ"ה חוששין שהבריא, ודוחק לומר דעורות של בית הכוסות שאני שהם עבים ע"ש ולדעת רש"י צ"ל דודאי בושט אעפ"י שיש לו ב' עורות חוששין טפי משום דפעי' ביה כמ"ש הרא"ש אבל בית הכוסות כיון דאיכא תרתי לטיבותא שיש לו ב' עורות גם מינח נייחי ולהכי כשר אבל בהמסס כיון שאין לו רק עור א' אף דל"ל דפעי' ביה חוששין דהבריא, או כדברי רשב"א שהם עבים יותר עכ"פ נשמע מדברי רשב"א דטעמא של רש"י משום דהמסס יש לו עור אחד ולהכי חוששין שהבריא א"כ י"ל גם לעולא דלא חייש בושט היינו מפני שיש לו שני עורות כקושית הרשב"א וה"ל כבה"כ, אבל בהמסס שאין לו רק עור אחד מודה דחיישינן שהבריא ואתי שפיר, וגם הרא"ש מייתי שפיר ראיה מבה"כ להכשיר בושט כקושית הרשב"א ולא ניחא ליה לחלק ק עובי כל דהו כמ"ש הרא"ש בהדיא ולק"מ

אמנם ברש"י גופי' לא מצאתי מבואר שיהי' עיקר דיוקו מהברייתא דלא נקט המסס ורש"י לא כתב כן רק לפרש מה שאמר אביי הובלילא כו' למאי נ"מ למחט שנמצא בעובי ב"ה גם יש להבין בתוס' פרק במה מדליקין שכתבו לרש"י בהמסס אפילו מצד א' טריפה ודוקא ב"ה נקט ברייתא, גם כתבו דהא דנקט מב' צדדין טריפה קמ"ל אף דדבוק הוא ומונח עם המסס והוי אמינא אפילו מב' צדדין כשר ויש להבין הא ר"ת דחה בזה ראית רש"י דקמ"ל מב' צדדין טריפה כמ"ש תוס' ואם גם רש"י ס"ל סברא זו מנ"ל לדייק מדלא נקט המסס דילמא בהמסס אין חידוש כלל דמצד א' פשיטא דכשר ומב' צדדין פשיטא דטריפה, משא"כ ב"ה יש חידוש עכ"פ בשני צדדין דטריפה אף שדבוק להמסס ויותר קשה לפ"ז מי הכריחו לרש"י לפרש מהא דהובלילא כו' דבהמסס אפילו מצד א' טריפה הא ר"ת דפליג על רש"י פי' דקמ"ל דלא נטעה דדוקא המסס שנקרא ב"ה טריפה מב' צדדין אבל המסס שהוא ב"ה אפילו מב' צדדים כשר מפני שהמסס מגין עליו וא"כ בשלמא אם נימא דרש"י לא סבירא ליה הך סברא כלל שפיר מוכרח פירושו אבל אם גם רש"י סובר סברא זו דיש רבותא בב"ה שטריפה מב' צדדים שפיר יש לפרש כפי' ר"ת ומנ"ל להטריף בהמסס מצד אחד

ולכן נראה דגם רש"י מודה לסברות שכתב רבינו תם דיש לומר דרבותא קמ"ל בב"ה דמצד א' כשר אף שניקב בעור שלם וכן ס"ל דרבותא היא דמב' צדדים טריפה אף שהוא שוכב על המסס ועיקר דיוקו דרש"י מדאביי דנ"מ למחט שנמצא בב"ה ושם ל"ל כמ"ש התו' לתירוץ א' דלא נטעי דדוקא בהמסס שנקרא עתה ב"ה כשר מצד א' אבל בב"ה האמתי שנקרא עתה המסס אפילו בעור שלם שנקב טריפה, וק' הא במתניתין נקט המסס וב"ה שניקבו לחוץ ופי' רש"י שנראה נקבתו בחוץ כמו שכתב הש"ך סקי"ב ורש"י מיירי ע"י חולי או שבלע מחט לפנינו עכ"פ מוכח סברא זו ממתני' דבין בהמסס ובין בב"ה בעינן שהנקב נראה בחוץ ומוכח עכ"פ דאינו טריפה בעור א' ואיך אמר נ"מ למחט שנמצא בב"ה וע"כ כוונת אביי שנטעה בפי' הברייתא אף דלענין שניהם שוין הא זיל קרי ביה רב הוא ובמשנה מבואר דבשניהם בעינן נקב לחוץ ויותר קשה לתירוץ הב' שלא נטעי דבב"ה אפילו מב' צדדים כשר דהמסס מגין וברייתא נקט ב"ה דוקא שהוא המסס וקשה איך אפשר לטעות בזה הא משנה מפורשת היא המסס וב"ה שניקבו לחוץ הרי מבואר דבשניהם טריפה בניקב לחוץ ומאי קמ"ל אביי ואין נ"מ בדבר כיון דהוא מוכת ממתניתין ולכן ס"ל לרש"י דהנ"מ במחט שנמצא בעובי