חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קב

תותב דהא גם חלב העשוי ככובע שהוא טהור לגמרי ואינו תותב כלל אמר רב נחמן דאינו סותם וע"כ כיון דלא מיהדק לא סתם וההד"נ חלב זה ע"כ קים ליה דלא מיהדק שפיר וכמו חלב העשוי ככובע מיהו רב דאמר חלב טהור סותם, ודאי לא כיון במה שמותר באכילה דמאי נ"מ בזה אלא דס"ל חלב טהור מהדק ובודאי כונת רב במה שאמר היינו כפי הדין הוא טהור וא"כ כיון מצד הדין קיי"ל כר"ע דתותב בעינן אלא דבי בבל נהגו מחומרא בעלמא להחמיר כר' ישמעאל כמ"ש מהרש"ל מ"מ בזה נכלל ע"כ במאמר רב דבכלל חלב טהור הוא ומהדק וכמו דלבני א"י דאכלו ליה סותם וע"כ ס"ל כיון שאינו תותב מהדק שפיר גם לדידן אף דמחמירין באכילה מ"מ בזה י"ל כ"ע מודה דמהדק כמו לדידהו ונכלל במאמר רב חלב טהור עכ"פ אפילו לדידן כיון דמדינא טהור הוא משא"כ הדבוק לכרס שהוא איסור כרת לר' אפרים ע"כ נכלל בכלל חלב טמא וצ"ל דהכי קים ליה דלא מהדק כן נראה לי בישוב דעת הרמב"ם ודוק וגם א"ז נסתפק בזה

מיהו לפ"ז צ"ל שדעת הרשב"א כדעת ר' יואל דס"ל דהדבוק לכרס חלב טהור הוא דאל"כ קשה איך אמר חלב טמא אינו סותם הא איכא חלב טמא דסותם לפי הטעם שכ' שהקרום מפסיק למטה גם הרשב"א לא חילק, ומשמע דכל חלב טמא אינו סותם, מיהו קשה שהרשב"א גופי' בת"ה פסק כריש מעי באמתא וזהו חלב שעל הדקין שאינו סותם אף דשם אינו תותב שקרום מפסיק, ואפשר דס"ל דשם מקרי תותב וכנראה מדברי רש"י, ועיין בפלתי סי' ס"ד באריכות ואכ"מ להאריך

(ג) מחבר כיון שנקרע רוב עובי הבשר כו'. זהו דעת הרמב"ם, ורוב הפוסקים חולקין כמ"ש אחרונים ותמהו על הרמב"ם מנ"ל הא שא"צ קרע מפולש, ובפלתי הביא ראי' להרמב"ם דקשה אם נימא דצריך מפולש ובבשר זה דבוק חלב טמא וא"כ תיקשי לרב ששת דס"ל חלב טמא סותם למה יהי' טרפה הא החלב סותם ע"ש, ואין זו ראיה די"ל דלהכי נקט דהוי טרפות לאשמועינן היכא דלא הוי סתימה כגון שגם החלב טמא נקרע עמו והוי כמו אינקב כבד להדה וכמש"ל וגם בדקין וכרס ויש חלב טמא ואפילו הכי נקט ליה לטרפות ויש ג"כ חלב טהור בדקין, ולכן אין זו ראיה

ולי נראה דיש לראות במשנה דנקט כרס הפנימי שניקבה או שנקרע רוב החיצונה ר"י אומר בגדולה טפח בקטנה ברובה, ובסיפא גבי דרוסה נקט ודרוסת הזאב רי"א דרוסת זאב בדקה ודרוסת ארי בגסה, הנה ברישא אמר תחילה מה שנחלק על חכמים ובסיפא אמר במה שמודה לחכמים, ונראה דבסיפא שבא לפרש דברי ת"ק שאמר דרוסת הזאב כדאיתא דף נ"ב שפיר אמר הלשון שהת"ק אמר, אבל ברישא אמר עיקר מה שחולק על ת"ק, אלא דמדברי הרמב"ם נראה דגם ברישא בא לפרש הת"ק, ואפילו אם בא לחלוק על ת"ק קשה הא אינו חולק עליו רק בגדולה דת"ק ס"ל בין גדולה ובין קטנה ברובו, ור"י חולק בגדולה וס"ל דסגי בטפח אפילו לא הוי רוב, א"כ לא הל"ל אלא בגדולה טפח דזהו עיקר מחלוקת, ולכך ס"ל להרמב"ם דהא דאמר ת"ק שנקרע רוב החיצונה לא נחית כלל כמה יהא השיעור באורך או ברוחב אלא דרוב החיצונה היינו שנקרע הרוב בעובי ואם כן לא מיירי הת"ק כלל כמה יהי' השיעור אלא שאם נקרע רוב העובי טרפה ולא פי' כמה ור' יהודה מפרש כמה אורך הקרע, ואם ר"י בא לחלוק לפי דברי הרמב"ם היינו לת"ק צריך שיקרע כל החיצונה ברוב עוביו וזהו פי' או שנקרע רוב החיצונה בעובי, ור"י בא לחלוק ולומר שדי באורך טפח ובקטנה, וזה לא נשמע כלל מדברי ת"ק וא"ש

והנה בפלתי הקשה על התוס' בפא"ט שהקשו למ"ד דבשר החופה רוב הכרס וכרס החיצונה ב' טרפות הם והכי ס"ל לתנא דבי ר"י והקשה התוס' למסקנא נחשבינהו בחדא, והקשה בפלתי דלמא תנא דר"י כר"י ס"ל ואם כן בגדולה סגי בטפח בכרס החיצונה ובשר החופו צריך רוב, ומכ"ש אם נאמר דר"י בא לפרש, והוא ז"ל ביקש לתרץ בדוחק דהתו' ס"ל דהא דאמר בשר החופה רוב הכרס ברובו סמך אמשנה כמו ברוב החיצונה ולר"י באמת סגי בטפח, ומלבד שזה דחוק מאד אף כי גם קשה הא בגמרא דף נ"ב מספקא אי ברוב קרוע או ברוב נטול ואי אמרינן ברוב נטול ע"כ לא קאי דומיא דמתניתין דמתניתין ודאי לא מיירי בניטל, ויותר נראה דע"כ הוכרחו לתירוצם, דהנה שם דמבעיא לן אי אמר שמואל ברוב קרוע או ברוב נטול ובעי למיפשט מדר"י ב"ח דבשר החופה את הכרס היינו החיצונה ודחי מידי הוא טעמא אלא לשמואל ושמואל לית ליה דריב"ח ע"ש

ואיברא יש להבין על שיטת הרמב"ם דהא בגמ' דף ן' איכא פלוגתא מה הוא הכרס הפנימי ויש מ"ד דס"ל דאין כל הכרס הוא כרס הפנימי, מיהו אנן קיי"ל כריב"ח כמ"ש רש"י דפסקינן לחומרא בדאורייתא, ולכן ס"ל דכל הכרס הוא הפנימי ודינו לאסור בנקובת משהו, וזהו דעת הרמב"ם ג"כ לפסוק לחומרא, וא"כ קשה הא בכל נקובים קיי"ל שצריך להיות מפולש, ופשוט דבבני מעים וכל נקובים אפילו יש בהם קרע בעור אפילו על כל המעי כל שאינו מפולש הוא כשר וא"כ אם נפרש שבכרס גופי' יש מקום שנקרא רוב החיצונה כיש מ"ד בש"ם א"כ אפילו באין הקרע מפולש לשיטת הרמב"ם טרפה, ואם נאמר דכל הכרס הוא כרס הפנימי א"כ אם אין נקב מפולש כשר אפילו יש בארכו טפח, ולשיטת הרמב"ם ה"ל לפסוק גם בזה להחמיר שמא הלכה כהך מ"ד וטרפה אפילו באינו מפולש והוי ליה לפסוק בתרווייהו לחומרא כמו לעיל סימן מ"ז במעים, ואפשר לומר על פי מ"ש בב"י דהרמב"ם דייק ליה דע"כ צ"ל שאין דמתני' מיירי אפילו בנקרע ע"י סכין ואם הוא מפולש בלא"ה טרפה שמא ניקב הכרס ע"ש, וזהו דוקא אם מפרשין בשר החיפה שפיר מוכח ממתני' דלא מיירי בקרע מפולש משא"כ אם נפרש על מקום בכרס הפנימי כיש מ"ד, אם כן י"ל בפשוט דמפרשין קרע מפולש ול"ל דהוי נקיבת הכרס דבמקום נקב כשר ושפיר מפרשין בפשוט קרע ממש א"כ באינו מפולש שהקרע לגמרי באמת כשר לכ"ע וליכא אלא לחומרא דניקב מעבר לעבר טרפה עכ"פ וא"ש ודוק

אמנם כבר השיג הט"ז על הב"י בזה דזהו ודאי לא מסתבר כלל דבמשנה לא נחית לבאר כי אם פרטי הטרוף מצד עצמן, ובזה ודאי דבריו נכונים, ואני מוסיף דהא הרמב"ם גופי' ס"ל דאפילו מחט בחלל הגוף יש לו בדיקה אף שאין מקום ידוע ועיין בפ"ז הלכה י"ב י"ג וכ"מ שם וא"כ כ"ש דבסכין יש לו בדיקה במקום הכרס ואפילו נקב קצת מהכרס כל שאינו מפולש כשר, וע"כ צ"ל כמ"ש רשב"א דס"ל דזהו חילוק שבין קרועין לפסוקים ע"ש, ואם כן קשה מ"ש ואפשר דהרמב"ם ס"ל לגמרי כריב"ח מהראיות שכ' הרשב"א בתה"א דף ל"ח ואף די"ל דהרשב"א לא סמך עליהם רק להחמיר דאינו מוכרחות כ"כ אדרבא רבו של הרשב"א הביא ראיות להיפך הרמב"ם ס"ל לגמרי כן ולא מטעם רש"י והרא"ש שהוא לחומרא ואתי שפיר, ומה שתמה רבינו ירוחם על הרמב"ם אכתוב בסמוך

(ד) מחבר אם נקדר הבשר הזה כו'. זהו ג"כ לשון הרמב"ם בפ"ט, ונראה דכאן מודה שצריך להיות הקדירה מפולש, ואם אין כסלע רק ברוב עובי הבשר כשר אפילו להרמב"ם שמטריף בנקרע טפח ברוב עובי הבשר מודה כאן שצריך מפולש וכן משמע מדכתב אם נקדר הבשר, ולא כתב רוב עובי הבשר כמ"ש לעיל גבי קרע, וכן בגמרא שאמרו נקדרה משמע נמי מפולש כמו קדירת קנה בדף נ"ז ע"ב, וכן נראה להדיא מדברי רש"ל שישב דברי הרמב"ם והטור דכאן כתבו בעיגול או באורך, ובסעיף הקודם כתבו בניטל הבשר צריך רוב או טפח, ותירץ דשם לא ניטל במפולש וכאן הוא במפולש, ועיין בט"ז סק"ו ואם גם כאן אפילו באינו מפולש די בכסלע אכתי תקשי למה כתב לעיל בניטל שצריך טפח הא סגי בשליש טפח אלא ודאי דאין צריך מפולש, וכן מה שאמרו בגמרא וברמב"ם כדי שיכנס משמע שיכנס בנקב, ואף שהש"ך ופר"ח יישבו קושית מהר"י בן חביב בענין אחר, מ"מ בזה [י"ל] על מהרש"ל דכאן צ"ל מפולש ובטעם הדבר נראה אף דבטפח סגי ברוב עובי הבשר מ"מ כאן דהשתא אינו אלא שליש טפח ואינה טרפה אלא על שם סופו כשימתח יעמוד על טפח, ועיין מ"ש לעיל סימן ל', ודוקא בקרע מפולש הוא כן אבל באינו מפולש אין סופו להמתח כלל ואינה טרפה, ולפ"ז מוכח להרמב"ם גם בקרע מפולש אינה טרפה בפחות מטפח, ובהכי מיושב מה שתמה רי"ו על הרמב"ם וכתב עליו ולא ירדתי לסוף דעתו אם נקרע אותו בשר עד שיראה הכרס כמה יהי' שיעורו לפי סברתו עכ"ל והובא בט"ז סק"ה, ולפ"ז מוכח שפיר כיון שאמרו בגמרא נקדרה כסלע טרפה שאם תמתח תעמוד על טפח ש"מ דגם במפולש הדין שוה שצריך טפח וזה ברור. גם בפר"ח הסכים דגם במפולש צריך טפח וכן נראה לי כאן שאם אינו מפולש כשר אפילו להרמב"ם ומחבר, ובלא"ה הרמב"ם יחיד בדבר זה שמטריף ברוב עובי הבשר ורוב פוסקים חולקין עליו, ובפר"ח פסק להקל בהפסד