חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות קא

פה בפ"ע, וא"כ מה נ"מ מה שיצא אחר שיעור אצבע ונהי דהוי דק מן הדקין הא טעם דדק מן הדקין כשר משום דאורחי' בפיצולים והא אין אורחי' רק שיהא פה סתום לגמרי, ומשני דכלין למטה ואז הוי כמעי אחת לגמרי

ולפ"ז מיושבים דברי המחבר דלעיל שהצריך שיעור כאצבע למעלה ולמטה, היינו דשם יש לו פה בפ"ע והרעי יוצאת דרך היתר וכאן דיש לו פה סתום ואין הרעי יוצאת דרך היתר כשר דלא הוי אלא דק מהדקין ולא הוי ב' מעים, אלו הם ביאור דבריו ז"ל ודפח"ח

אלא שקשה על מה שביקש ליישב דעת הרא"ש דלמ"ד דלא הדרי וערבי י"ל דמיירי במעי סתום בסופו כמ"ש בש"ע כאן, וקשה הא ודאי הך מ"ד מודה דבהדרי וערבי כשר דאיהו לא אמר אלא אע"ג דלא הדרי וערבי ומשמע דכי היכי דלמ"ד הדרי וערבי אפי' יש לו פה בפ"ע כשר וא"ל עירוב למטה כלל וא"כ אע"ג דזהו לאו אורחי' מ"מ כשר ובהדרי וערבי ודאי מודה דכשר, וא"כ לפי מאי דשני מעי כלין למטה והכוונה שלמעלה אין נ"מ להך מ"ד אפילו יוצאין מקיבה כשר כיון דלמטה מתחבר ונעשה א' כשר וא"כ ביש כאצבע למעלה אף שגם למטה כלין עד כאצבע למה יהי' כשר דהא עיקר טעם שצריך לצאת אחר כאצבע היינו שיקרא דק מן הדקין ואורחי' וכיון שיש לו פה לאו אורחי' ולמה כשר ועכצ"ל כיון דלמטה כלין מודה דהוי מעי אחד א"כ ל"ל שיהי' למעלה כלין כאצבע מאי נ"מ הא אין דרך דק מן הדקין שיהי' לו פה בפ"ע, ומטעם אחרינא מותר דמעי א' לגמרי הוא, וא"כ לכ"ע בכלין למטה סגי ולמה פסק בש"ע שיהא כלין למעלה ולמטה, ותו קשה לפ"ז במאי פליגי דבמעי סתום כ"ע מודו דכשר כמ"ש בש"ע דאי הוי פלוגתא במעי סתום א"כ הוי קיי"ל להחמיר מ"ש הפוסקים, וע"כ לא נחלקו בזה, ואם כן גם למ"ד הדרי וערבי כה"ג כשר ולא מצריך הדרי וערבי אלא לאפוקי שאם הם ב' מעים לגמרי מופרדים או פחות מכאצבע, ואם כן גם למ"ד הדרי וערבי יש לומר כן בברייתא דהא מודה דכזה א"צ הדרי וערבי ועוד יש לדקדק ע"ז ואין להאריך ועכ"פ דבריו צ"ע. אך דברי הש"ע אפשר ליישב כמ"ש בפלתי, ובישוב דברי הרא"ש אפשר לומר דס"ל להגמרא דאין סברא לומר שיהי' צריך למעלה ולמטה כאצבע דממ"נ אי בתר תחלת המעים אזלינן א"צ הדרי וערבי ואי בתר סופם אזלינן למה יצטרך בסופו להתחבר כא' ודוחק, ויותר נראה דהא בלא"ה יש להבין מש"ל ליפלוג בדידי' ול"ל למימר דבשני מקומות טריפה עדיפא הל"ל אפילו ממ"א אם אין כאצבע רוחב טרפה, ותירץ בפלתי דקמ"ל דבעוף אפילו מובדלים לגמרי כשר, ואי הוי תני ממ"א בפחות מכאצבע טרפה בבהמה הוי מצינן למיטעי ולומר דבעוף אינו כשר רק במחוברי' קצת אבל מופרדים לגמרי אפילו בעוף טרפה וכמ"ש ריש סימן, אלא דעדיין קשה ל"ל למימר מב' מקומות משום רבותא דבעוף כשר עדיפא הל"ל רבותא בבהמה דטרפה אפילו ממקום אחד ולמה נתן מקום לטעות להכשיר האיסור דנדון דוקא בב' מקומות טרפה אבל במקום א' כשר אפילו אין כאצבע וזהו רבותא טפי ממה שהיו יכולים לטעות בעוף, מיהו הא ליתא דהא בלא"ה מוכח מסיפא דבעינן מ"א וכלין כאצבע שפיר נשמע דאם אין כלין כאצבע טרפה, אלא דהוי מצי למיפלג בדידי'

ובזה י"ל שפיר כמ"ש בפלתי דלהכי נקט בב' מקומות דגם בכה"ג בעוף כשר ובבהמה דטרפה נמי נשמע מסיפא, וזהו דוקא למ"ד לא הדרי וערבי וכלין עד כאצבע אלמעלה קאי שפיר נשמע דבעינן כלין כאצבע למעלה וליכא למיטעי כלל להכשיר האיסור אבל למ"ד הדרי וערבי וכלין עד כאצבע אלמטה קאי א"כ קשה לינקט אפי' במקום א' רק שלמטה מופרדים הם וצ"ל כיון דנקט בד"א בשני מקומות אבל במקום א' וכלין עד כאצבע למטה כשר, אם כן שמעינן דבשני מקומות לא מהני כלין עד כאצבע למטה, וברייתא כילה מיירי בכלין למטה כאצבע וא"כ לא מצי למיתני ממקום אחד כיון דכל הברייתא מיירי אפילו מחוברים למטה כאצבע מ"מ בשני מקומות טרפה ובמקום א' באמת כשר כיון דכלין למטה כאצבע

אמנם זהו דוקא אם נאמר דלמעלה סגי בכל שהוא כמ"ש הרא"ש שפיר י"ל כמ"ש דלהכי נקט ב' מקומות דאז אפילו מחוברין למטה טרפה ובמ"א באמת כשר בזה אבל אם נאמר דאע"פ שמחוברין למטה מ"מ טרפה אם אין למעלה כאצבע א"כ קשה ליפלוג בדידי' דאפי' ממ"א אם אין המעי אחד ברוחב אצבע טרפה, ול"ל דבשני מקומות אפי' הדרי וערבי טרפה ובמ"א כשר דהא באמת גם ממ"א טרפה אפילו הדרי וערבי אם אין המעי א' ברוחב, ול"ל דקמ"ל דבעוף אפילו נפרדים לגמרי כשר דעדיפא הל"ל לאשמועינן רבותא בגוף הדין דאפילו ממ"א וגם הדרי וערבי מ"מ אם אין רוחב כאצבע טרפה, אלא ודאי דהך מ"ד ס"ל באמת בהדרי וערבי אפילו אין כאצבע למעלה כשר, ואם כן בב' מקומות אפי' כלין כאצבע טרפה, וזהו למסקנא, אבל לס"ד דהוי סבר בכלין למעלה כאצבע קאמר אם כן ל"ל דגם למעלה מצריך שיעור כאצבע דקשה ליתני אפילו במקום א' וכנ"ל, אע"כ לדידי' סגי למעלה בפחות מכאצבע נמי בהדרי וערבי כשר, ואם כן מאי כלין כאצבע דנקט, ודברי הרא"ש ברורים ודוק

ואפשר לומר עוד בישוב דברי המחבר דהרא"ש כ' להשיג על רש"י שסובר לחד מ"ד שצריך שלא יהי' היתר יותר מכאצבע, והשיג הרא"ש דכל שהוא כאצבע לא מיקרי ב' מעים וס"ל להמחבר דבגמרא לא נאמר רק ב' מעים טרפה וכאצבע שאינו בכלל מעי כשר, ואף דבתשובת הרא"ש איתא יותר מכאצבע מ"מ המחבר הכריע כן מסברא דנפשי' או דמעט יותר מאצבע נמי אינו בכלל יתר מעי, ובסעיף א' מיירי שהם ב' מעים גמורים אבל כיון שהוא כאצבע ולא יותר אינו אלא דלדול כמ"ש הש"ך וכן הסכים בפלתי דאין להכשיר רק כאצבע: סימן

מח

(ב) מחבר כרס שניקב טריפה כו' שהרי החלב שעליו טמא זהו לשון הרמב"ם ודייק המרדכי מזה דס"ל כרבינו אפרים דאוסר חלב הדבוק לכרס אבל לרבי' יואל כיון שהדבוק לכרס טהור שפיר סותם, ויש לדקדק לפ"ז קשה על רבינו יואל דס"ל דאין אסור רק התותב לבד ולא מה שתחת הקרום ועיין לקמן סימן ס"ד סי"ד ועיקר יסודו סמך שם על רש"י שסובר כן כמבואר למי שמעיין במרדכי פא"ט, ורש"י פירש בא"ט דף מ"ט ע"ב טמא אינו סותם כגון כרס או המסס שניקב וחלב המכסה את הקרב סותמן אינם סתימה לפי שאינו חיבור אלא תותב עכ"ל, וקשה הא בניקב הכרס באמת סתימה מעליא הוא לשיטת ר' יואל ומדברי הרמב"ם גבי כרס שניקב שאין החלב סותמו דייק המר' דס"ל כר"א וא"כ איך אפשר דרש"י ס"ל כר' יואל דאם כן סתימת חלב טהור הוא ויש ליישב דודאי ברמב"ם מוכח שפיר מדכתב שאין לך שיסתום אותו כו' ומיירי אפילו בניקב הכרס לחוד מ"מ אין החלב סיתמו ושפיר מוכח דס"ל כר"א אבל ברש"י דקאי לפרש פלוגתא דרב ורב ששת דלרב ששת כל חלב טמא סותם אפילו תותב א"כ גם בכרס משכחת לה שאף שחלב הדבוק טהור מ"מ החלב שלמעלה הדבוק טמא והוא התותב שהוא למעלה מן הקרום וא"כ אם תחוב בו מחט עד למעלה מן הקרום ששם החלב טמא לכ"ע א"כ בחלב הדבוק ליכא סתימה דגם החלב ניקב והוי כמו מרה שניקבה וכבד סותמה ואינקב כבד להדה כדאיתא בגמרא דף מ"ח וכן בדופן וא"כ הוא טריפה וכמ"ש לעיל סי' מ"ם ע"ש וא"כ אם נאמר חלב טמא נמי סותם כיון שלמעלה שלם הוי סתימה בחלב טמא אבל כיון דחלב טמא אינו סותם לא הוי סתימה למעלה ולמטה נמי ליכא כיון שהוא נקוב ודוק, ועדיין יש לפקפק לפי מ"ש ל"ל לרש"י לומר על חלב טהור סותם כגון דקין כו' הא בכרם נמי משכחת לה בניקב הכרס והחלב שתחת הקרום סותם ויש לדחות וצ"ע גם בחי' כ' רש"י אם ניקב הכרס של חי'

והנה בא"ז נסתפק על חלב זה שנחלקו בו ר"י ור"א כנ"ל אם סותם לדידן ואמרינן אינהו מיכל אכלי לדידן מסתם לא סתם והקשה בפלתי הא רש"י פי' חלב טמא אינו סותם משום דאינו אלא תותב וכן פי' הרשב"א בת"ה טמא אינו סותם דקרום יש מלמטה וכן פי' אינהו מיכל אכלי משום דלא הוי תותב והחלב הדבוק בכרס הקרום למעלה ממנו ואפילו הוא טמא למה לא יסתום וע"ש מה שתירץ ולדבריו כרס שניקב ושומן סותמו אינו אסור אלא מדרבנן מחומרא בעלמא, ולא נראה כן מדברי פוסקים ולכן נראה דודאי רש"י לשיטתיה דס"ל כר' יואל וחלב הדבוק לכרם טהור הוא שפיר י"ל הטעם משום דה"ל תותב ובדבוק לכרת באמת שרי אבל לר"א דס"ל דזהו חלב טמא וענוש כרת א"כ אין ספק שמה שאמר רב חלב טמא אינו סותם גם זה בכלל ועכצ"ל דהכי קים לי' לרב דטמא לא מהדק בשום פנים ואפילו מה שאינו