חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות ק

קשה ליפלוג בדידי', וזה דוקא להפוסקים שצריך למעלה שיעור אצבע ושפיר קשה דלהך מ"ד דלא הדרי וערבי ליפלוג בדידי' אע"כ קמ"ל דבעוף בכל גווני כשר ז דמוכח להך מ"ד ש"מ כפי' ראשון של רש"י אפילו לאידך מ"ד דבזה לא פליגי, ובזה שפיר לשיטת הרי"ף והרמב"ם לק"מ דלמ"ד הדרי וערבי י"ל להכי נקט ב' מקומות דבזה אין מועיל הדרי וערבי ולמ"ד לא הדרי וערבי בלא"ה היינו מקום א' אפילו משהו כל שהו מעי א' וכלין עד כאצבע הכוונה שיהי' מעי א' לגמרי א"כ לא מוכח מידי לשום מ"ד וכמ"ש ולכן טרפה, משא"כ להרא"ש מוכח דבעוף כשר, כנ"ל וצדקו דברי הפלתי דחד בחברי' מישך שייך ודוק

וראיתי להר"ן שכתב לגירסת בה"ג דבין למ"ד דהדרי וערבי ובין למ"ד דלא הדרי וערבי לא בעינן שיהי' הפיצול חוזר ומתערב תוך רוחב אצבע אלא כל שהוא חוזר ומתערב למטה כאצבע סמוך לבית הרעי מותרת כו' ע"ש. ולכאורה תמוה דהא למ"ד דלא הדרי וערבי וצ"ל כלין למעלה א"כ מה מועיל מה שמתערב למטה כאצבע דהא לדידי' בלמעלה תליא מילתא וצ"ע, ועיין בגליון הרי"ף, ועלה בדעתי לומר דס"ל להר"ן דודאי אי נימא כגי' ה"ג ונאמר דלהך מ"ד דבעי הדרי וערבי צריך שיתערב למטה כאצבע ולמעלה לא מהני, ולמ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי למסקנא צריך שיהיו כלין למעלה כאצבע ולמטה לא מהני, א"כ איך שייך ע"ז לשון אע"ג דלא הדרי וערבי דמשמע שבא להקל ולומר שא"צ שיתערבו למטה מ"מ כשר, וקשה הא למ"ד דהדרי וערבי מכשיר אפילו אין למעלה כאצבע מעי א' וא"כ פליג עלה אידך בתרתי ואיך אמר אע"ג דלא הדרי וערבי נמי כשר הא למ"ד הדרי וערבי מיירי הברייתא אפילו באין למעלה מקום א' כאצבע ובזו טרפה באמת לאידך מ"ד ואיך אמר אע"ג דמשמע שבא להקל ולא להחמיר והכי ה"ל למימר ולפרושי אם כלין למעלה כאצבע אע"ג דלא הדרי וערבי אם אין למעלה כאצבע אפילו הדרי וערבי טרפה ותו דלפ"ז נחלקו בסברות הפוכות למ"ד הדרי וערבי אם יש כאצבע למטה כשר ואם אין למטה כאצבע אע"פ שכלין למעלה עד כאצבע טרפה, ולאידך מ"ד הוי איפכא אם כלין למעלה כאצבע כשר אע"ג דלא הדרי וערבי כלל ואם אין למעלה כאצבע אף שכלין למטה כאצבע מ"מ טרפה וזהו לא מסתבר כלל, ע"כ מפרש הר"ן דודאי לכ"ע אם הדרי וערבי וכלין למטה כאצבע ודאי מסתבר טפי להכשיר דנקרא מעי אחד ובזו לכ"ע כשר ואידך מ"ד ס"ל שאין צריך שיתערבו למטה כלל כאצבע ואפילו אין למטה כאצבע כל שיש למעלה כאצבע כשר אבל אם יש למטה כאצבע אפילו אין למעלה אלא כל שהוא כשר לכ"ע ולא בא אלא להקל ולומר שא"צ שיתערבו למטה וכמ"ש הוי סבר דגם למעלה אין צריך ופריך מכלין עד כאצבע ומשני מאי כלין למעלה היינו דלמעלה צריך שיהיו כלין עכ"פ אבל בכלין למטה כ"ש דכשר, ואם כן א"ש מ"ש הר"נ כל שהם כלים למטה לכ"ע כשר דבזה כ"ע מודו, וזה נכון בפי' הגמרא ואין כאן סברות הפוכות, ומיושב נמי קושיא הנ"ל למה נקט מב' מקומות דבזה אפי' הדרי וערבי למטה טרפה וא"ש ודוק

איברא לפ"ז קשה על הר"ן שכתב דלהאי פירושא אינו כשר אלא א"כ מתערבין כאצבע למעלה וכאצבע למטה, וקשה כיון שיש כאצבע למטה לכ"ע כשר אפי' אין למעלה רק כ"ש וליכא למיחש למידי וצ"ע, ומ"מ בדעת בעל העיטור שהובא בב"י נראה לפע"ד לפרש כמ"ש וכן נוטים הדברים בפשט הגמ' אלא דמדברי הפוסקים שהצריכו אצבע למעלה אף שיש כאצבע למטה לא משמע כן

מיהו קושיא זו דל"ל למימר בב' מקומות אפילו ממקום א' כל שהוא בתוך רוחב אצבע טרפה כנ"ל, י"ל דהא בלא"ה הקשה הרשב"א על דבריהם דמאי קמ"ל שכשרה פשיטא כל עוף דרכו בכך עיין בת"ה דף ל"ז ע"ב, ונראה דקמ"ל עיקר רבותא דאף דכיוצא בזה בעוף כשר והוי ס"ד כיון דכל עוף כן הוא גם בבהמה יראה וימצא כן לפעמים ותכשר, ולכך קמ"ל דאף באם היתה באותו אופן שכשר בעוף מ"מ טרפה בבהמה ואין למדין מעוף וכן מדויק לשון הגמרא, וא"כ י"ל לא מבעיא ביוצא ממעי א' שגם בעוף כיוצא בזה טרפה אלא אפילו אם הם מובדלים שבעוף כזה הוא כשר לגמרי מ"מ בבהמה טרפה ולק"מ ודוק, ועיין תשובת הרא"ש וראב"ן דדוקא מה שכנגדו בעוף טרפה כדלקמן ס"ה

ואפשר ליישב דברי הש"ך דהש"ע מיירי בס"ב במעורבים למעלה ולמטה אפילו משהו וה"ק בד"א שאם אין כאצבע למעלה ולמטה טרפה זהו דוקא בבהמה אבל בעוף אין צריך לשיעור אצבע והכריע כן מסברא דנפשי' דלא מצינו מי שמחמיר ואומר דגם בעוף טרפה זולת הרמב"ם שמפרש כן והרי הרמב"ם סבר שאין צריך שיעור אצבע ולאידך דעות המצריכים שיעור אצבע י"ל דס"ל דבעוף כשר יתר מעים וכן דעת הרשב"א ז"ל וכן פסקו ב"ח ופרי חדש שצריך שיתערבו למעלה ולמטה ובכל שהוא סגי ומ"ש הפר"ח ס"ק ד' דבכל גווני מכשיר ההג"ה כו' ע"ש לא הבנתי ע"ש, וגם הרשב"א שסובר כהי"א ואפ"ה הביא דעת האוסרין בעוף

(ב) מחבר ה"ז מותרת ואין כאן יתר. זהו שיטת הרמב"ם והרי"ף עיין בר"ן וב"י שמפרשין כלין עד כאצבע היינו שנעשין מעי א' כאצבע שהוא א' ולמ"ד הדרי וערבי א"ש וכלין עד כאצבע היינו שלמטה נעשה מעי א' ולמ"ד לא הדרי וערבי נדחק הר"ן וב"י לפרש לשון וכלין עד כאצבע והפר"ח כ' דגורסין דכלין למעלה הוא כגי' ה"ג ור"ל אע"פ שאין לו רק פה אחד והוא סוגרו ואינו חוזר ומתערב למטה מ"מ כשר, ונראה דקשיא להו להר"ן וב"י כיון דנקט יוצאים ממקום א' והכוונה שהם מעי א' בראשו א"כ ל"ל כלל הך וכלין לא לינקט אלא יוצאין במקום א' והיינו שהם מעי א' וכשר ולכך הוכרח הב"י לומר דקאי על הפה שסתום ע"ש, שוב ראיתי שגם מהרש"ל פא"ט סימן ק"ח פירש כדברי הפר"ח אלא שכ' שגירסתו כגי' ה"ג לדעת הרא"ש

שם ברמ"א וכן עיקר הפר"ח הביא גם דעת רש"י לחוש לו דס"ל שצריך שלא יהיה המעי יותר מכאצבע, וצריך ג' תנאים א' שיהי' ברוחב המעי אצבע קודם הפיצול, ב' שלא יהא באורך ובפיצול (יותר) מאצבע, ג' שיחזור ויתערב למטה כרוחב אצבע, והט"ז והש"ך לא הביאו דעת רש"י ונראה דס"ל כיון דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם והר"ן וה"ג וב"ע, ודבריהם מרווחים בפי' הגמרא ובפרט שגם לשיטת רש"י למ"ד דלא הדרי וערבי אפילו המעי יותר מאצבע כל שמתערב למטה כאצבע כשר, והפוסקים לא פסקו כשני מ"ד להחמיר אלא משום דמספקא להו כמאן הלכתא, והפר"ח גופי' כתב בכללי ס"ס דמה"ת אפי' ספק פלוגתא מוקמינן בחזקת היתר וא"כ גם לרש"י מן התורה אמרינן נשחטה הותרה אלא דמדרבנן הוי כודאי וא"כ כדאי הם פוסקים הללו לסמוך עליהם וא"צ לחוש לדעת רש"י כלל ובעוף ודאי אין צריך לחוש לפי' רש"י כיון דבלא"ה יש מכשירין וכן פסק מהרש"ל פ' א"ט ודוק

(ה) מחבר הדרא דכנתא כו'. האחרונים תמהו דזהו נגד סעיף א' שהצריך שיהי' המעי א' מב' ראשיו, ותירץ בש"ך סק"ז דבס"א מיירי ששניהם יוצאין מהקיבה וכאן מיירי שיוצאין מן הדקין, ובפלתי תמה עליו דהא בס"א הצריך שיצא אחר כאצבע למעלה ואפ"ה צריך גם כאצבע למטה, ונראה כוונתו דאפי' לדעת הראשונה שא"צ כאצבע מ"מ ודאי דמיירי עכ"פ שיוצאין למעלה עכ"פ מהמעי דמשהו עכ"פ צריך ואפ"ה צריך שיהי' א' גם בראש שני, ודוחק לחלק בין משהו ליותר, וגם מדאמר סתמא כענף היוצא מן הבד משמע אפילו יותר משיעור אצבע מ"מ צריך שיהי' א' משני ראשיו ותו דגם הרא"ש סותר דבריו ובש"ך ישב בזה דעת הרא"ש ג"כ והרא"ש סובר שצריך למעלה ולמטה כאצבע, וביארתי הדברים מפני שראיתי בפ"מ שכתב שלא הבין דבריו, והנה ד"ו הגאון ז"ל ישב דבריו, ולפי שדבריו קשין ההבנה אמרתי לבארו, וכוונתו דקשה על הרא"ש שגורס בהיפך בשלמא למ"ד דלא הדרי וערבי היינו דכלין למעלה אלא למ"ד הדרי וערבי מאי כלין עד כאצבע, ופי' הרא"ש דלהך מ"ד דלא הדרי וערבי א"ש שלמעלה הם מעי א' כאצבע אבל להך מ"ד דהדרי וערבי מאי כלין הא צריכין להתחבר יחד, וקשה דילמא גם אידך מ"ד מפרש כן דלמעלה הם כאצבע ומ"מ צריך שיתערבו גם למטה ומאי חילוק בין הך מ"ד להך מ"ד דלמא גם למ"ד הדרי וערבי צריך שיהי' למעלה אורך כאצבע כדפסק הש"ע, ותירץ דודאי ידע הגמרא דאורחא שיצא פיצולין ממעים אלא שפיהם סתום כדרך שכתב בש"ע ובזה כשר אבל אין להם פה בפני עצמן גם אינן נשפכין בפני עצמן וא"כ למ"ד דלא הדרי וערבי י"ל כן הפירוש שיוצא פיצול אחר כאצבע למעלה ובזה כשר דאורחי' הוא דאחר האצבע הוי ממעים. אבל למ"ד הדרי וערבי ולמטה נעשה מעי א' כיון שיש לו פה בפ"ע והרעי יוצאת דרך המעי עד למטה סמוך לבית הרעי א"כ ל"ל דאורחי' דאדרבא זה שיש לו פה בפ"ע אינו אורחי' דאורחי' שיהי' פה סתום לגמרי וא"כ אין לומר דלהכי צריך שיצא אחר שיעור כאצבע משום דאז הוא דק מהדקין ואורחי', דהא זו אינו אורחי' כיון שיש לו