חידושי מהרא"ל על שחיטה וטריפות י

וא"כ י"ל דקמ"ל באחרים רואין אע"פ שהשוחט אינו יודע שהאחרים ראו, ואחרים ודאי חד קאמר דסגי בחד, וא"כ הוה ס"ד דזה שהלך לו ולא הודיע, הוה כאילו אמר שטריפה הוא בודאי וה"ל ע"א נגד עד ובהמה בחזקת איסור, קמ"ל דאין זו הכחשה, וא"כ באיתא ולא גמר לא שייך חדוש זה דכיון דלא גמיר, מה לו להמתין הא באמת א"י הלכות שחיטה אבל באינו מומחה ס"ד לחוש איפכא שמא באמת הוא מומחה ויודע שצריך להודיע, ומדלא הודיע מסתמא חפץ שלא יאכלו שחיטה זו, כי קרה בו פסול, קמ"ל דלא חיישינן להכי, וא"כ מיושב מה שהקשתי על הש"ך דבאין אחרים רואין אין להתיר מספק ספקא כיון דרבינא ס"ל דלא אמרי' רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם, ואם מומחה הוא צריך להודיע ע"כ כדי שיאכלו משחיטתו, וא"כ מדלא הודיע, יש לומר אחת משתים, או שאינו מומחה, ואפילו תאמר שהוא מומחה, כיון דאנן לא ידעינן הי' צריך להודיע, ומדלא הודיע י"ל שקרה לו פסול, וליכא ס"ס כלל שאפילו הוא מומחה, איכא ריעותא מה שלא הודיע, משא"כ לדידן דא"צ להודיע שפיר שייך לומר ספק ספיקא וכמ"ש הש"ך

ובהכי ניחא מה שהקשה בפלתי לקמן סימן ב' לדעת הפוסקים דבמומר לא אמרי' רמא"ש מ"ה, קשה אמאי לא מוקי הכל שוחטין אפי' מומר, ודוקא מומחה אבל אינו מומחה בודקין אותו לאחר שחיטה, ונרויח בזה וכולן, ולפ"ז ניחא דלא נרויח בזה מידי דאי במומר קשה מאי קמ"ל פשיטא דמהני אחרים רואין, ואין לומר דהוה כמו הכחשה ממה שלא הודיע, דכיון דס"ל רוב מצויין א"ש מ"ה, א"כ א"צ להודיע כלל ואף שהוא מומר מ"מ הוא מחזיק עצמו לישראל, ועוד דאפילו אומר בפנינו שלא שחט שפיר וכשר מכחישו, כיון שהוא פסול דאורייתא הכשר נאמן טפי לפמ"ש הש"ך לקמן סימן קכ"ז דפסול אינו נאמן לאיסור ועמ"ש בסמוך

(ח) מי שיודעין כו' יכולין רבינו ברוך הוכיח מן הגמרא דרבינא מוקי באין מומחין וסיפא באין מומחין נקט וכולן ששחטו ואחרים רואין משמע דלכתחילה לא יתנו לו לשחוט דהא בדיעבד דוקא קתני וצריך ישוב להך דיעה, והפלתי כתב דנקט לשון דיעבד משום חש"ו ואינו מספיק דהא גם הדיעבד אינו רבותא כלל וא"כ לא ליתני כלל וכולן רק ואם שחטו דבאינו מומחין נדע שכשר בדיעבד דלא גריעי מחש"ו, מיהו לפמ"ש בסמוך לתרץ קושית התוס' דעיקר רבותא דליתי' קמן שאינו נדין כהכחשה וא"כ לק"מ דעיקר רבותא הוא בלישנא דדיעבד ולכתחילה לא שייך רבותא כלל די"ל דפשיטא לן דמותר למסור לו לשחוט כשרואין אותו, אבל בדיעבד קמ"ל אפילו הלך ולא אמר לן שכשירה היא מ"מ שרי וכמו כן למ"ש דבאחרים רואין א"צ לבדוק הרואין דלא שייך רק לענין דיעבד, אבל לכתחילה צריך לבדוק כמ"ש לעיל

ובהכי ניחא נמי דקשה גם רבינא ל"ל למינקט וכולן ליתני ואם שחטו דליכא למטעי דבאין מומחין יהי' שחיטתן פסולה, דהא אפילו בחש"ו כשירה ומי גרע אין מומחין מחש"ו ולמ"ש א"ש ולק"מ עי' ס"ק הסמוך

(ט) ויש מחמירין, כבר כתבתי בסמוך שזה דעת ר"ב והפר"ח טען מדברי רש"י שפירש שאין מוסרין לחש"ו משום שמועדין לקלקל משמע לבן דעת מוסרין ולענ"ד לא מן השם הוא זה, שאין טעמו של רבינו ברוך משום שיקלקל רק דדייק מן הש"ס דלרבינא באין מומחין נקט דיעבד משמע לכתחילה לא וי"ל דטעמו מפני הרואין דכיון שרואין שמוסרין לו לשחוט לכתחילה יטעו בו לומר שהוא מומחה וימסרו לו גם בינו לבין עצמו שיסברו שהוא מומחה, משא"כ בחש"ו שלא יטעו בזה ואיכא טעמא אחרינא

ואמת שבזה יש לדחות עיקר ראית ר"ב דודאי לרבינא י"ל דאין מוסרין לו לכתחילה שלא יטעו בו שהוא מומחה וימסרו לו לכתחילה בלא רואין ג"כ משא"כ לדידן דקימ"ל רמא"ש מ"ה ולעולם מוסרין לו לכתחילה אף שאין מכירין בו עכ"פ ע"ס שיבדקנו א"כ אין מרויחין בזה שלא נמסור לו דמ"מ מי שאינו יודע בו ימסור לו אלא, דמ"מ י"ל בשלמא אם אינו בקי בו שהוא מומחה אף שבאמת מותר למסור לו לכתחילה ע"ס שיבדקנו מ"מ מי פתי יסר הנה למסור לו לכתחילה שמא יבדקנו ולא יהי' בקי ויטרוף שחיטתו, אבל אם רואה שמוסרין לו יטעה בו שהוא מומחה בודאי ולא יבדקנו, לכן אין למסור לו לכתחילה וכמ"ש רמ"א

לעיל ברמ"א ומי שדרכו להתעלף כו', וכתב הש"ך אפילו הלך ולא אמר כלום אמרי' מסתמא הי' מודיע לנו ולכאורה קולא גדולה היא דדי להקל כשאומר ברי לי בפנינו, ואפשר לומר דהא קשה אמאי לא מוקי הכל שוחטין אפילו אין מומחין ואין מוחזקין בד"א באין יודעין בו שדרכו להתעלף, אבל אם יודעין שדרכו להתעלף לא ישחוט, ואם שחט ואמר ברי לי שחיטתו כשירה וכולן היינו ביודעין שדרכו להתעלף וליתי' קמן אלא ודאי כדברי הש"ך שאפילו לא אמר ברי לי נמי כשר מסתמא וא"כ א"צ אחרים רואין דבלא"ה כשר בדיעבד ודברי הש"ך מוכרחים כמעט מיהו האחרונים החמירו בזה

(יא) במקום שרוב ישראל כו' בחדושי שכתבתי בילדותי הקשתי דהרא"ה בב"ה ד' ז' הקשה איך אמרינן רמא"ש מ"ה נימא סמוך מיעוטא להדי חזקה דחזקת איסור דבהמה ותירץ דרוב לאו דוקא רק כל, והרשב"א השיג עליו בארוכה דלא אמרינן סמוך בכה"ג הגם שאין מומחין אפשר שישחטו יפה בהזדמן והתוס' בבכורות כתבו דמומחין הוא (רובא) מעוטא דשכיח טובי (וכ"כ הרא"ש) ולא אמרינן בי' סמוך, וא"כ קשה למה מועיל רוב ישראל נימא סמוך מיעוטא להדי חזקה ומיעוט א"י הוא ולא יצאה מחזקת איסור דבאינו ישראל לא שייך לומר ששחט יפה דשחיטת א"י נבילה וכעת י"ל דלא אמרינן סמוך מיעוטא להדי חזקה רק ברובא דליתה קמן כמו תינוק שנמצא בצד העיסה, אבל בתשע חניות קימ"ל בנמצא הלך אחר הרוב ולא אמרינן סמוך מיעוטא דא"י להדי חזקת איסור והיינו כדפרישית דברובא דאיתא קמן לא אמרינן אלא דרוב מצויין מומחין חשיב רובא דליתה קמן דהא הספק על כל אחד ובאמת לענ"ד י"ל דרוב מצויין נמי חשיב רובא דאיתא קמן, דהא בהא גופה דמיעוט טריפות חשיב בגמרא רובא דליתה קמן, וצריך להבין למה לא יחשב רובא דאיתא קמן שהרי מצד הידיעה אנו יודעין שכשרות מרובות על הטריפות בכל בהמות שהם בעולם וא"כ מה לי שראינו בפנינו הרוב או שידענו שכן הוא, וצריך לומר כיון שאי אפשר לברר והספק הוא על כל בהמה מקרי רובא דליתה קמן ואף שיוכל להתברר אם ישחטו כל בהמות שבעולם ויהיו רובן כשירות אחר שחיטה כבר נסתלק הספק שנפרש המיעוט מן הרוב משא"כ ברוב מצויין הוה כאילו בדקו כל המצויין אצל השחיטה ורובן מומחין, וא"כ כשאנו דנין על השוחט י"ל כל דפריש מרובא פריש כמו ברוב גנבי ישראל אף שאין מכירין הגנב, ובהכי ניחא דקאמר כולהו כרבינא לא אמרו רמא"ש מ"ה, וקשה לוקמה כר' מאיר דחייש למיעוטא, דהא אביי ורבא דמוקי בכותי ג"כ לא מתוקמא רק כרשב"ג דכותים גרי אמת הם, א"כ טפי ה"ל לאוקמה כר' מאיר ונרויח וכולן אאין מומחין ולפמ"ש ניחא דס"ל דהא מיקרי רובא דאיתא קמן, ועפ"ז יש ליישב מה שהקשו לרבינ' מהא דמצא תרנגולת שחוטה דבאמת י"ל לרבנן מודה רבינא דאזלינן בתר רוב מא"ש מ"ה, רק לסתמא דמתני' מוקי לה כר"מ (ואף שלא אמר בהדיא דר"מ היא הרי גם אביי ורבא לא אמרו דאתיא כרשב"ג) דסתם משנה ר"מ, אבל לרבנן ס"ל מיעוטא כמאן דליתה ושפיר שרי במצא תרנגולת שחוטה לרבנן וא"ש הכל

(יב) רוב ישראל כתב הש"ך אפילו רוב א"י ורוב טבחי ישראל נמי שרי, וכבר השיג על זה ד"ז הגאון בפלתי דבשלמא במצא גדי שחוט מסתמא מטבח בא, אבל אם אבד לו ומצאו שחוט דיש לחוש שמא מצאה א"י ושחטה בסכין ודברים ברורים הם ולפ"ז נראה דגם במצא בהמה שחוטה וראה שנפל מא"י יש להחמיר ג"כ, דבשלמא במצא בשר י"ל דלא חיישינן שהא"י שחט לעצמו שאין דרך, אבל במצא בהמה שלימה י"ל דלמה יקח הא"י הבהמה מן טבח הא יכול לשחוט בעצמו בהמה שלו, ואף די"ל דבהמות שלו אינו שוחט ומחזיקין לגדל, נלענ"ד החמיר דאין ראיה מן הגמרא די"ל דלא התירו רק כשנוכל לתלות שמטבח נפל ורוב טבחי ישראל משא"כ כשתמצי לומר שא"י קנה בהמה שלימה מן הטבח, יותר יש לומר ששחט משלו, ויש לעיין לפ"ז אם אבדו גדייו ותרנגולי' ומצא גדי שחוט ואינו מכירו ואיכא רוב טבחי ישראל ואם היינו אומרים שזה הוא שאבד הוא שנמצא א"כ יש לחוש שמצאו א"י ושחטו, ואם נאמר שזה אחר א"כ תולין ברוב טבחי ישראל וכשר, ועיין פ"ק דפסחים דף יוד ונראה להחמיר בזה

(יג) רוב גנבי כו', כתב בפלתי לא הבנתי כו' וכוונתו שאפי' רוב גנבי אינם ישראלים כיון דאזלינן בתר רוב שוק ובשוק רוב ישראל ומישראל נפל א"כ ממילא מישראל נפל וישראל גנבו כמו באבידה אם נאבד בעור שרובה א"י ונמצא בשוק שרובה ישראל דתלינן בישראל