הגיונות אל עמי, חלק ב, מקץ נא

קץ שם לחושך

״ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר״. ובמדרש רבה: ״הדא הוא דכתיב, קץ שם לחשך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה, ומאי טעם? קץ שם לחושך״.

א. סיבה ומסובב.

אין לך הופעה בעולם שלא תוקדם לה איזו סיבה ותמיד הסיבה קודמת בזמן לההופעה אבל רק בזמן ולא במעלה, כי במעלה להיפך ההופעה היא בבחינת סיבה, כי ההופעה זוהי התכלית והסיבה רק אמצעי, ובמחשבה תמיד התכלית קודמת.

הסיבה ליציאת יוסף מבית האסורים היו החלומות של שר המשקים ושר האופים ואחרי זה החלומות של פרעה, אבל באמת ה״ויהי מקץ״ קדמו לכל אלה החלומות, כלומר, שלא בשביל מקרה החלומות נושע יוסף, אלא להיפך, יען שהגיע הקץ לצרותיו ולכן נסתבבו כל החלומות האלה.

וזהו שהוסיף המדרש על ״ויהי מקץ״ את הדברים ״קץ שם לחשך״ ללמדנו כי במחשבה אדרבא הקץ זהו הסיבה וכל החלומות הם המסובב.

ב. השתדלות של מעשה והשתדלות על ידי בטחון באדם.

״אשרי הגבר אשר שם ד׳ מבטחו זה יוסף, ולא פנה אל רהבים על ידי שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים״ (בראשית רבה פפ״ט, ג).

״אשרי הגבר אשר שם ה׳ מבטחו״ ו״גבר״ דוקא, ללמדנו, כי קודם כל צריך האדם להיות גבר, זאת אומרת, גבר בגוברין, בעל מרץ ויזמה. ״יברכך וגו׳ בכל אשר תעשה״ כתוב (דברים טו, יח) הדר הוא, אך ידע נא, כי המעשה לבד אינו מספיק אם לא תהיה בזה ברכת ד׳ ״וברכתיך״. ו״אשרי הגבר אשר שם ד׳ מבטחו״, כלומר, שעל כל אדם להגיד כהלל ״אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני״ (אבות א, יד).

ואת זה אנו רואים ביותר ביוסף, גבר, גבר בגוברים היה בלי ספק, בעל מרץ ויזמה מאין כמוהו, ולא לחנם חלם כל כך חלומות מגדלות ומלכות, כי כל החלומות הולכים אחרי הרהור היום, ובודאי הרהר על כל אלה הדברים, ״ושם ד׳ מבטחו״ גם את זה אנו רואים באופן היותר בולט במה שהלך לבקש את אחיו למרות מה שידע כי הם שונאים אותו תכלית שנאה, בידעו כי חף הוא מפשע ואין שום סיבה לאחיו שישנאו אותו.

אלא בשביל מה נענש ״על ידי שאמר זכרתני והזכרתני״, כלומר, שאף על פי שההשתדלות מותרת ולא רק שהיא מותרת אך גם חובה, הנה במה דברים אמורים השתדלות של מעשה, אבל השתדלות של בטחון באדם זו היא כבר אסורה, כי ממה נפשך אם אתה רוצה להשתמש במידת בטחון אז ״בטח בד׳״ ורק בד׳, אם בין כך ובין כך אתה זקוק למה שלאחר הטבע הנה שם יש רק ד׳ לבדו.

ובמה שאמר יוסף לשר המשקים ״כי אם זכרתני והזכרתני״ הנה יש בזה לא השתדלות על ידי מעשה, אך השתדלות על ידי אמונה באדם, אמונה בשר המשקים ובזה כבר עבר על ״ולא פנה אל רהבים״, כי במקום לבטוח בישועה שתבוא לו על ידי חלומותיו של שר המשקים יותר היה טוב לו שיבטח בד׳ גופא.

ודא עקא, כי יש הרבה אנשים שמאמינים בחלומות גם של עצמם וגם של אחרים ובד׳ אינם מאמינים.

וזה אנו רואים גם בהחשמונאים, גם בראשית התקופה שלהם וגם באחריתם. בראשיתם הצליחו, אף על פי שעשו כל כך השתלדיות טבעיות על ידי מלחמות פשוטות, כי כל זה מותר ולא רק מותר אלא גם מצוה וגם חובה יש בזה ולא רק בחול אך גם בשבת ״עד רדתה אפילו בשבת״ (שבת יט, א), אבל לבסוף ההשתדלות היתה כבר ענין של אמונה, אמונה - ברומי שכרתו ברית עמה ועל זה נענשו.

ג. החלום של כל המלכים.

״ופרעה חלם והנה עמד על היאור״.

היאור זה היה אלהיו של פרעה ושל מצרים, וכשחלם שהוא עומד עד היאור, זאת אומרת, שהוא נשען על אלילו. ומכאן בא לכל המלכים שהמה בטוחים שמלכותם היא בחסד אלהים. אבל עליהם לדעת, שגם זהו גופא הוא רק חלום בעלמא ״ופרעה חלם והנה עמד על היאור״, רק חלום ותו לא מידי, ולא עוד אלא שאם כלל הוא ״שאין חלום בלי דברים בטלים״ הנה דוקא החלק הזה, עמידתו על היאור, הוא החלק של דברים בטלים, שהרי על זה לא נמצא פתרון גם בפתרונו של יוסף, ולא היה חסר כלום בהפתרון גם אם הפרות לא היו עולות מן היאור אלא מן הארץ.

וגם זאת עליהם לדעת, להמלכים החלמים הלאה ש״והנה עמד על היאור״ חסר כתיב אף על פי שנקרא מלא, עליהם לדעת, כי עמידתם שלהם היא חסרה, ואז הם מחזיקים עוד מעמד לאיזה זמן, אבל אם ידעו שעמידתם היא מלאה, אז רע להם ורע לעולם...