הגיונות אל עמי, חלק ב, חיי שרה כד

ארץ המולדת שלנו

א. ״אל ארצי ואל מולדתי תלך״.

״כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק״ (בראשית כד, ד).

מכאן תשובה לאלה הלאומיים החדשים הרואים בארץ ישראל רק ארץ מולדת לבד, כשם שרואים כל הגויים בארצותיהם הם, כי ממה נפשך המה סותרים את עצמם, אם מביטים הם על ארץ ההוה, הלא לא בארץ כנען המה יושבים עכשיו, ואם מביטים על העבר עליהם היה לבחור באור כשדים שעליה אמר אברהם ״אל ארצי ואל מולדתי״.

ב. היחוס של ארץ ישראל.

״ד׳ אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי - וכו׳ - הוא ישלח מלאכו לפניך״ (שם).

וכבר עמדו חז״ל על זה, מדוע אמר מקודם אלקי השמים ואלקי הארץ, ועכשיו רק אלקי השמים לבד?

ולפי דרכנו נוכל לומר בפשטות, כדי להדגיש, שהיחוס של ארץ ישראל איננה מצד הארץ, אך מצד השמים החופפת עליה, כי ארץ אור כשדים גדולה בכמותה הרבה יותר מארץ ישראל, אבל השמימות של ארץ ישראל אין לשום ארץ שבעולם.

״ד׳ אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי״, זאת אומרת, כי הסיבה שהמריצתני ללכת מבית אבי, איננה מאלקי הארץ, מאיזו סיבה ארצית, אלא אך ורק מאלקי השמים, מסיבה שמימית לבד.

ג. הבכורה להשמימיות.

״ד׳ אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי״, אומר גם כן כי אם יהיו איזה נגודים בין השמימיות ובין הארציות, אם שני הענינים הללו יתהוו כתרתי דסתרי, אז תהיה ההכרעה להשמים ולא להארץ.

ד. חביבותה של ארץ ישראל בעיני האבות.

אבל, מאידך גיסא, עלינו להתבונן גם על הפסוקים אשר מקודם ״ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת, ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם? ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה״.

והדברים הללו הלא מדברים בעדם, עד כמה גדולה חיבת ארץ ישראל לפני האבות.

אם אברהם הזהיר בשבועה חמורה כל כך ״לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני״, שמע מינה שבנות אור כשדים עמדו במעלה יותר עליונה לאין ערך ולאין שיעור מבנות הכנעני, הבנות של כנען היו לגבי הבנות של אור כשדים כקוף בפני אדם, ומסתמא גם ערך הבנים זה לעומת זה היו באופן שכזה.

ובכל זאת ״השמר לך פן תשיב את בני שמה״, שזאת אומרת, שלעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו״ם, ולא ידור בחו״ל אפילו בעיר שרובה ישראל״ (כתובות קי, ב), ולא עוד אלא אפילו אם בני ארץ ישראל לגבי בני חוץ לארץ המה כקופים בפני אדם, עלינו לבחור תמיד את הראשונה, את ארץ ישראל.

ה. ״העבד״ בה״א הידיעה.

״ויאמר אליו העבד״, העבד בה״א הידיעה, זאת אומרת, שאלה המתנגדים לכך, אלה המחפשים מומים בארץ ישראל, ורואים בה תמיד רק את הצללים ולא את האורות, ומתוך כך המה מצדיקים את ישיבתם בגלות ואת האדישות שלהם לגבי הארץ שאינם נוקפים עבורה אף באצבעם הקטנה, הנה אף על פי שאומרים, ואולי גם חושבים בלבם שכל כוונתם בזה היא אך ורק לשם שמים, אבל אם יטריחו מעט לעשות בדיקה במסתרי לבבם ונפשם גופא, אז יראו כי שם טמון ״העבד״ בה״א הידיעה, עוד נשארה להם העבדות של מצרים, ועוד יש אצלם הרגש של ״אהבתי את אדוני״.