הגיונות אל עמי, חלק א, סוכות מח

ההדר של היהדות

״בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד״ (סוכה מא, א).

א. במקדש ובמדינה.

במקדש ובמדינה. כל האומות מקפידות יותר על ההידור כלפי המדינה מכפי שמקפידות על ההידור כלפי המקדש, זאת אומרת, שהן רוצות יותר להתנאות לפני הבריות ולא כל כך להתנאות לפני המקום, ואצלנו להיפך ההידור לפני המקדש יקר לנו שבעתיים מההידור כלפי המדינה.

ב. בני אדם וחוה ובני אברהם.

כל בני אדם וחוה מתבישים שלא יראו אחרים את ערותם, ואילו בני אברהם יצחק ויעקב מתבישים בעיקר שלא יראו בעצמם את ערותם הם. והלכה פסוקה היא אצלנו לחגור את גופנו באבנט מפני כדי ״שלא יהא לבו רואה את הערוה״, כי מה שלבו רואה את ערותו זה עוד גרוע הרבה ממה שאחרים רואים.

וזהו שאמרה התורה (ויקרא כג, מ) ״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר״, עלכם לבקש את ההדר לכם ולהתרחק מן הכיעור והדומה לו, גם ממה שמכוער רק לכם ואין איש זולתכם מרגיש בזה.

ג. המדינה זכר למקדש.

״משחרב בית המקדש התקין ר׳ יוחנן בן זכאי, שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש״ (שם).

השמאליים בכלל וה״אדומים״ בפרט באים בעקיפין על הדת ואומרים, כי רק תקיפי המדינות בדו להם זאת כדי לדרוש את טובת עצמם, להשפיע על ידי כהני הדתות שיסורו למשמעתם, וילכו אחרי פקודתיהם של התקיפים כסומא בארובה.

אבל יאמרו אלו מה שיאמרו ואנחנו יודעים, כי אצלנו בודאי הדבר הוא להיפך, לא המדינה עומדת אצלנו במרכז, אך המקדש, לא המקדש בא בשביל המדינה, אך להיפך המדינה באה בשביל המקדש, ולא עוד אלא שהשם מדינה גופא מעיד על זה, כי מדינה נגזרה מלשון דין, להבליט ולהדגיש, כי הדין והמשפט, הצדק והאמת הוא אצלנו העיקר, עיקר העיקרים ויסוד היסודות של המדינה, וזאת אומרת, כי כל קיומה של המדינה הוא רק הודות לה״מקדש״ שיש בה.

ואם אצלן בהחרב המדינה נחרב על פי רוב גם המקדש שלהם, הנה אצלנו ״במקדש שבעה ובמדינה יום אחד״, קיומו של המקדש יארך שבעתיים מקיומה של המדינה.

ואם התקין ר׳ יוחנן בן זכאי ״שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה״ הוא מצד ״זכר למקדש״, ובעוד שאצלן כל המקדש הוא זכר למדינה, הנה אצלנו להיפך כל המדינה הוא זכר למקדש - ואם אנו חפצים ב״מדינת היהודים״ הוא רק מצד ה״זכר למקדש״ שיש בזה.

ד. ההדר במעשי ידיו של הקב״ה.

״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר״, אומות העולם מבקשות להן על פי רוב את ההדר בדברים מלאכותיים, ואילו לכם מצוה הקב״ה שתבקשו ותמצאו את ההדר דוקא בהדברים הטבעיים מעשי ידיו של הקב״ה באופן ישר, בפירות שהטבע בעצמו מוציא שנה שנה.

לבקש את ההדר בטבע זוהי מצוה שאין למעלה הימנה כנ״ל, אבל לבקש את ההדר בדברים מלאכותיים מעשי ידי אדם זוהי אדרבא עברה, עברה על ״לא תעשה לך פסל וכל תמונה״.

כי למה לך לבקש חקוי להטבע, בעוד שהטבע בעצמו הוא כולו הדר.

ולא עוד אלא שיש בזה משום אבק עבודה זרה, שכל עיקרה בא מחמת שבכרו את המסובב על הסבה, את החקוי על המקור, את המלאכותי על הטבעי.

בקיצור, אפשר לך למצוא ועוד יותר מחוייב אתה למצוא את ההדר במעשי ידיו של הקב״ה גופא וכדברי נעים זמירות ישראל:

״ברכי נפשי את ד׳ - וכו׳ - הוד והדר לבשת עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה״ וכו׳ וכו׳ (תהלים קד, א-ב).

ה. הדר לכם - משלכם.

״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר״ וחז״ל (סוכה כז, ב) דורשים לכם משלכם, ובשביל זה פסקו להלכה שלולב הגזול והשאול פסול.

ואמנם ה״לכם״ נאמר לא רק על גוף הפרי, אך גם על ההדר שבפרי, כי באמת כל היופי בא, כאשר כבר ביארנו בהגיונותנו ליום הכיפורים, משורש נשמתנו גופא, מהבתי גואי של נפשנו אנו, שיש בכחה להפוך את הכל ליופי להוד והדר. וכמו שיש בגוף כח העיכול, כך יש כח כזה גם בנשמה, וכל דבר שהיא מכנסת לתוך חדרי חדריה מקבל אותו הדבר זוהר ונוגה, הוד והדר, באופן שגם ההדר גופא הוא משלכם.

ולזה אולי כיוונו חז״ל באמרם ״המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר, מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו״ (אבות פ״ג מ״ז), כי מי שתולה את הנאה באילן זה בניר זה הוא מתחייב בנפשו, שבאמת רק בה, בנפשו, הוא מקור כל הנאה והיפה, ההוד וההדר.

ועל כל אדם לומר כדוד המלך דוקא ״ברכי נפשי את ד׳ הוד והדר לבשת״, כל ההוד וההדר בא מה״ברכי נפשי״, מהנשמה שבך, מהבתי גואי שלך.

ולקחתם לכם פרי עץ הדר, ההדר גופא הוא משלכם.