הגיונות אל עמי, חלק א, לשמיני עצרת נג
Hegyonot El Ami, Volume I, Shemini Atzeret 53 · הגיונות אל עמי · free full Hebrew text
Open in the reader →שמיני עצרת מעורר בנו לא רק רגשי שמחה, אך גם רגשי געגועים לאוהב כל כך יקר ונאמן המתרחק מאתנו לזמן רב.
הגעגועים הללו יש אצל אבינו שבשמים האומר ״קשה עלי פרידתכם״ וממילא מתעוררים הגעגועים הללו גם אצלנו בניו פה על הארץ ״קשה עלינו פרידתך״.
וקשה עלי פרידתכם מרגיש גם כן כל רב בישראל בקהילות כאלה, שמרובים הבאים להזכרת נשמות, לתקיעת שופר לכל נדרי ולנעילה, אבל מעטים מאד הבאים לתפלה סתם, להתפלה היום-יומית, ומבלי משים תתפרץ מפיו המימרא הזו ״קשה עלי פרידתכם״. יש חודש מבורך בכל השנה, זהו החודש תשרי, שכל הדברים האלה המושכים את הקהל באים בו רצופים זה אחרי זה, אבל בשמיני עצרת נעשה סיום להתורה בלי התחלה חדשה, וחורף שלם ארוך וקר נצטרך לחכות עד אשר יתאסף כל הקהל שנית להזכרת נשמות ביום אחרון של פסח.
מנהג הזכרת נשמות הוא בודאי מנהג טוב ויפה וישר ונאמן, אבל מתפלא אני עליכם, מדוע אתם מזכירים את הנשמות בלי גופים, ואינכם מזכירים את הגופים בלי נשמות.
אבותיכם ואבות אבותיכם שהלכו לעולמם המה כעת נשמה בלי גוף, נשמות דאזלין ערטילאין, אבל בניכם ובנותיכם, נכדיכם ונכדותיכם המה גופים בלי נשמה, כי הנשמה היהדות כבר פרחה מה זה כבר.
הרבה מכם בכו על הנשמות בלי גוף, מה שאין אתם רואים בעיניכם, ומדוע אינכם בוכים על אלו הגופים בלי נשמה שאתם רואים אותם בכל מקום ומקום, זולת במקום הקדוש הזה, בבית מקדש מעט.
נשמות בלי גוף, נשמות דאזלין ערטילאין, זהו חק ולא יעבור בטבע ודרכו של עולם מששת ימי בראשית כך הוא, אבל גופין דאזלין ערטילאין, בלי שום נשמה ורוח של האומה ואלקיה, הה מה נורא הדבר.
הנה מצוה לבכות ביום הכיפורים כשקוראים בתורה את מיתת שני בני אהרן, ומדוע דוקא על מיתת אלו ולא על מיתת שאר הצדיקים והצדקניות מימי עולם עד היום הזה?
מפני שאלו מתו מיתה משונה, מיתה של שריפת נשמה וגוף קיים.
ואם מצוה לבכות ביום הכפורים על מיתת בנים שאינם שלכם, ושקרה לפני כמה אלפים שנה ואתם לא ראיתם אותם מעולם, על אחת כמה וכמה שמצוה לבכות אף בשמחת תורה, כשאתם רואים את בניכם גופא, עצמכם ובשריכם, מתים לעיניכם ממש במיתה משונה כזו, מיתה של שריפת נשמה וגוף קיים, והנשמה, הנשמה היהדות שבהם, נשרפת מיום ליום ומשעה לשעה ואין מכבה.
אבל בשמחת תורה אסור לבכות, ועלינו לקוות כי סוף סוף יקיים הקב״ה את הבטחתו האומרת ״ואני זאת בריתי אותם אמר ד׳ רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך״ (ישעיהו נט, כא).