הרחב דבר על ויקרא טו

למד ר״א בן ערך נט״י לחולין. דמדכתיב וידיו לא שטף במים משמע שראוי הי׳ לשטוף. ולמה הי׳ כן אלא ודאי לאכילה הי׳ ראוי לשטוף. ולא משום אכילת חולין בטהרה שהרי זב הוא ומאכלו טמא אלא ללחם יש לשטוף ידים אפי׳ הוא טמא. הרי דיש לעשות כן. אלא שלא נצטוינו בפירוש במ״ע: