חנה אריאל ויקרא צו

אל הכח רוחני שיש במאכל. והוא דרך כלל בחי' המדות שיש בחיות המאכל כמו מאכל מתוק מבחי' החסד. והאוהב בטבעו דברים מתוקים היינו שטבעו נוטה לבחי' החסדים שבחיות המאכלים והאוהב דבר חריף הוא נטי' לבחי' גבורות שבמאכלים וכדומה וד"ל וכ"ז בבחי' המשכה טבעי' אל מה שמונח או מוכן לפניו והוא ממש כמו תשוקת בהמה או חי'. שזהו למטה ממדרי' המדות דחיות ובהמות. כנשר שהוא רחמני ועורב אכזרי. או פחד ורעדה שעל השור מפני הארי וכדומה וכמשי"ת אי"ה. אלא זהו ממש כמו עליית העשן למעלה וירידת האבן למטה וכקדיח אש המסים (ורחמנות הנשר וכו' ופחד השור מפני הארי וכו' הן דוגמת בחי' רוח ונפש דרוח שית' למטה). ונפש החיונית שהוא בחי' מורגש הוא כמו בתי' מדרי' רוח. שהוא התעוררות אל מה שאינו לפניו במוכן והוא יתעורר להשיגו בהשתדלות והרי החפץ הזה שבהשתדלות הוא ג"כ המשכת נפש אל בחי' המדות דחיות שבמאכל כנ"ל. וכן יובן בתפארת כלים ומלבושים שמשתוקק להם או שמתעורר להשיגם הוא ג"כ בחי' מדת הת"ת שיש בהחפצים ההם שהוא בחי' החיות שבהם. ונפש השכלי' בחי' מושכל הוא התעוררות להשיג בשכל בחי' חכ' ושכל שיש בנמצאים כענין חכ' שבעולם הנז' בעי"מ. ובנפש עצמה הוא ג"כ חכ' שבנפש הנז' שם שהשכל הזה שבעולם איננו בחי' המדה הנ"ל שמשתוקק אלי' במוטבע ומורגש הנ"ל. רק הוא הסדר דחכ' שבעולם הקודם בטבע למציאת העולם. וכן בכל דבר ודבר פרטי בחי' החכ' שבו היא למעלה מבחי' חיות המדות שבו כנ"ל ועל פיה יומשך כל דבר מעיקרו ושרשו של אותו הדבר וד"ל. ועד"ז ממש יובן בנפה"א שבחי' נפש דנפש הוא ד"כ בעשי' כנ"ל הוא ההמשכה טבעי' שיש לבנ"י אל מעהמ"צ. וכזהירות הנשים וע"ה בקיום מ"ע ושמירת ל"ת כידוע. ובחי' הרוח דנפש הוא ההתעוררות והשקידה בהשתדלות לקיום התומ"צ הכל בטבע אלקי. ובחי' הנשמה דנפש הוא הרגשת בחי' האלקות בורא הכל ואשר קדשנו במצותיו וצונו וכו' לקבל עול מלכותו ברצון. נמצא שבחי' הנפש ורוח אינן מגיעין רק עד בחי' החיות דישות אותו הדבר שמקיים בו המצות. שהוא ניצוץ אלקות שבו המתברר ע"י עשיתם המצות בפו"מ. אלא דלא פרחא לעילא הניצוץ המתברר. לפי שהמברר הוא למטה במקומו ממש וד"ל. וע"י בחי' הנשמה הנ"ל שמכרת את בוראה מעלה המעשה הבאה ע"י ההכרה זו למיקם קדם ה' שהוא בחי' אלקות דממכ"ע שהחיות דנמצאים מתהווה מאין ליש ממנו ומתייחד עם בחי' שרש התומ"צ כידוע, נמצא שבחי' הנשמה מגיע עד בחי' האלקות שהוא מקור ושרש לחיות הנמצאים ממנו מאין ליש בבחי' סובב כל עלמין שהוא דרך כלל שרש התומ"צ. ובחי' הנשמה דנפש מגעת בדעתה עד בחי' זו שהוא הרגשת אלקים חיים אקב"ו וכו' כנ"ל. ע"כ גם שהנשמה עצמה היא בחי' אלקות גם כן. שאל"כ לא היתה מגעת עד בחי' האלקות ממש אלא היתה בטילה במציאות לגבי בחי' אלקות ולא יכולא למיקם קמי' ולהעלות הניצוץ המתברר למיקם קדם ה' סוכ"ע וממכ"ע דעשי'. אך הנשמה והניצוץ אלקות שבה הוא בחי' אלקות נברא מאין ליש ודבר שמרגיש את בחי' האלקות הנ"ל וזהו כח בריאה מאין ליש במדרי' עולם העשי'. משא"כ למעלה ממדרי' זו הוא בחי' היחוד ממש דעולם היחוד וכו' וכדלקמן ובחי' נפש דרוח שהרוח הוא ביצירה בחי' מדות. ובחי' הנפש שבהם הוא בחי' מוטבע דמדות כשנאת חזיר ודברים טמאים שכאשר יראה הרואה אותם תגעל נפשו בהם. וזהו קו השמאל. וכן בימין אה' וחשק לאכול מצה ואפיקומן וכן אכילת קדשים במקדש וכן אוהב תורה להתקרב לשמוע ללמוד. ויש בזה הרגשת הטעם ועונג בקו הימין. והיפוכו בשמאל. ולכן בבחי' זאת הוא התקשרות יותר מבחי' נ"ר דנפש הנ"ל. אך בחי' נפש דרוח הוא ג"כ רק במוכן לפניו מצא מין את מינו דהיינו מדות דנפש מרגישים את בחי' המדות דנמצאים (בבחי' טעם ועונג דוקא. משא"כ במדרי' נפש דעשי' הוא בחי