חנה אריאל ויקרא ט

מה שידבר אל בנ"י וצירופי כל אותי' התו'. ובזה יובן המדרש ע"פ בכל ביתי נאמן הוא אמרו המלאכים להקב"ה נתת רשות למשה לכתוב התו' והוא יכתוב מה שירצה אמר להם הקב"ה ח"ו שמשה עושה כן ואפי' עושה נאמן הוא הה"ד בכל ביתי נאמן הוא. עכ"ל המדרש. והיינו כנ"ל היתה טענת המלאכים פן ישנה מרע"ה בהעתקת דבר ה' אל עוה"ז וע"ז השיבם ח"ו שמשה עושה כן כי מאחר שהביטול שלו לאלקות ית"ש הוא שלם בתכלית הזכות והבהירות א"כ מהיכן ימשך לו שינוי. עוד אמר שאפי' אם הי' טבע וסדר חיי הגוף נוטים על איזה ענין מצד מהות טבעו נאמן הוא שעי"ז יומשך פנימי' רצה"ע לבוא אל הפועל ע"פ דבריו כידוע בענין אלו ואלו דא"ח. רק שהאלקים חיים שמדבר בהם הוא כפי ערך מהותם ב"ש מצד הדין וב"ה בחסד וכו'. ובמעמד ה"ס ניתנה התו' לישראל מהקב"ה בכבודו ובעצמו. וזהו ענין וצונו שנתן לנו הכח לעשות המצות במעשה וע"י מרע"ה גילה איך יבוא רצה"ע ב"ה למעשי גופי עוה"ז. והיינו רק סדר המעשה אבל כח המעשה כל ישראל מפי הקב"ה קבלו. וכמו במשל שהמשנה הוא עושה לחיל הצבא סדר ההנהגה אבל אין במשנה מצד עצמו כח להכריחם לשמוע בקולו. אלא המלך לבדו שלטון ואותו יעבודו אנשי הצבא. והנה הדיוטי אנשי חיל אינם עושים רק מחמת אימת ממשלת המלך הנתונה בידי השרי חיל להכריחם על המעשה בכל מיני כפיות. והנמשל במעשה המצות דבחי' א' הנ"ל שאין במעשה הזה אלא הבירור מנוגה ואין לו כח לעלות אל פנימי' רצה"ע ב"ה כמו שהדיוטי החיל הולכים למקום שמצווים עליהם השרים כמו לספר פלוני של מדינה פלונית ובני המדינה ההוא יודעים שההדיוטים לא יעשו מעצמם כלום אלא מצווי השרים. ולכן אין הם מתפעלים מבני החיל כ"א משרי החיל המנהיגים אותם. א"כ אין מעשה ההדיוטים מגיע אל קיום פעולת רצון המלך אלא ע"י השרים. והשרים הנמוכים כבר יש בהן קצת קירוב אל פנימי' רצון המלך. כי בידם ללחום את הבאים ממדינה האחרת לעמוד לנגדם. אבל גם השרים הנמוכים עצמם אין יודעים כ"א מה שמצווים ועומדים להוליך את אנשי החיל אל מקום פלוני. אבל אין יודעים כלל לאיזה כוונה הם מצווים להוליך הצבא לשם (ובנמשל דו"ר טבעיי'). רק השרים העליונים הכוללים (הענע ראלין וכדומה) המה יודעים גם ענין המכוון בהולכת החיל לשם (הנמשל מזה בדו"ר שכליי' לעיל בהג"ה). אבל מפנימי' רצון המלך בכל העסק הזה אינו גלוי כ"א לשרי העצה מפי המשנה וגם הם אינם יודעים כ"א פנימי' המכוון של המעשה שיהי' נעשה ע"י אנשי החיל. כמו עד"מ שיפתחו בני המדינה האחרת את שערי המדינה שלהם לכל אנשי מדינות המלך לבוא שמה בכל אוות נפשם באין מוחה וכדומה לזה. אבל למה רוצה המלך בכך שיש לו מכוון עמוק בזה הנוגע לעצם ענין רוממות מלכותו. זה אינו גלוי כ"א אל המשנה לבדו ולמתי סודו הראויים לכך ומסייעים אותו איך להביא תמצית עומק המכוון של המלך ע"י מעשה אנשי הצבא. וכבר נת' שעי"ז יוכלו להמציא תענוג חדש בעומק המכוון למלך עצמו. והנה מזה יובן משנת"ל ענין ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך. וענין המשכן שהוא פרצוף הארה. ובית עולמים הוא פ' העקרי. וע"ד שנת"ל פ' ויקהל שענין פ' הארה הוא ענין ידיעת סוד ה' ויחודו בעולמו שזהו כמשל שרי העצה והוא ענין קיום המצות בבחי' פב"פ ולא מעשה המצות בענין הפו"מ (כמו במשל הנ"ל אנשי הצבא ומנהיגיהם). כי זה לא הי' כ"א בא"י ולא במדבר רק שנעשים ממילא מחמת הבחי' פב"פ כמו ענין הדגלים ונסיעתם וחנייתם עפ"י ה' את משמרת ה' שמרו. ונדבת המשכן ועשייתו עם כל הכלים שנק' ע"ש כל ישראל דוקא (אף שלא עשה כ"א בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב. אבל בשליחות כ"י עשו ושלוחו ש"א כמותו. ולכן כתי' ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ה' וגו'). וכ"ז הוא בבחי' קיום המצות וכנ"ל