חנה אריאל ויקרא פח

יקדשנו במצותיו שהן אברין דמלכא ע"י הדבור אנכי מי שאנכי במהו"ע הוא אלקיך הכח שלך ע"י האמונה שכבר זכו לה בירושה רק שע"י האמונה לא זכו בקדושת המצות רק למעלה כשעלה בבחי' מרכבה הנ"ל ועתה ע"י יום חתונתו מחמת הכתר דזו"נ נעשה בחי' המצות כח הנמצא תמיד בישראל למטה וכענין מ"ש עד שלא באת לידי מדה זו וכו' שע"י המ"ת נמצא בישראל כח וחיות חדש מאנכי ה' אלקיך שהמצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ואם חללת אתה ענוש סקילה וכו', והנה אין מקום בעולם שיוכלו לקיים בו כל המצות רק א"י לבדה שנתנה כבר לאבותינו לא"א. רק שאמר לאאע"ה ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה. וידוע בע"ח שא"י היא מושרשת בספי' המל' בבחי' פ' רחל. ומה ששלטו בה האמוריים עד שלא נכנסו ישראל הוא כמשל ודמיון שמזבלין את הארץ שעי"ז תוסף תת כחה בפירותי'. וה"ז כענין מ"ש והיא מתקדשת מטומאתה פי' שמן הסתם הטומאה שהי' עלי' בתחלה גורם להיות מתקדשת בתו' קדושה. וביאור הדבר לענין א"י ופ' רחל הנ"ל. הוא כמשנת"ל והתקין לו ממנו בנין עדי עד וכתי' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת וגו'. רק שהוא כענין המלך ומלכותו שמלכותו הוא המדינה שלו שהיא קנוי' לו למלכותו וכל שפע הבא למדינה מלמעלה בא ע"י המלך שהמדינה היא מלכותו. ויש להבין שמדת המל' היא בחי' ההתפשטות מאור עצמותו בכל פרטי כחותי' רק שבא בכח ומדה להיות חי וקיים ממנה דבר שהוא נפרד לעצמו כמ"ש אין מלך בלא עם יש ודבר נפרד ממנו. וככה יובן ממש במדת המל' שלמעלה. ולכן כתי' אלקים אל דמי לך שלעולם היא משתוקקת אל בעלה שמאחר שממנה לוקחה רוצה בתפילות והתחברות דוקא וכל שהיא רחוקה ממנו יותר ויותר היא משתוקקת. וזהו שע"י טומאת האמוריים בארץ בחי' בירורי כחות ישראל הוא תיקון הארץ כענין מתקדשת מטומאתה דהיינו שהתשוקה מתגברת מאד מאד עלי' וזהו בחי' בירורי כחות בקדושה שמתקדשת מטומאתה דאמוריי' כנ"ל שבכל דבר יש ניצוצי קדושה וניצוצי קדושה שהי' באמוריי' נתבררו במה שא"י מתקדשת בהם. וזהו כי לא שלם עון האמורי שישאר בלא ניצוצי קדושה עד דור רביעי ואז עלתה א"י ושרשה פ' רחל בתכלית מדרי' מתקדשת ומשתוקקת הנ"ל. וזהו כי תבואו אל הארץ שכשנכנסו לא"י אחר קבלת התו' וקדשנו במצותיו שנש"י בגופם ממש נתקדשו התרי"ג כחות שלהם בקדושת תרי"ג אברין כנ"ל. וכשבאו הם אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה' פי' אתבסמת נוק' וכידוע במק"א ענין אתבסמת נוק' שהוא כד אשדת מיין לקבלי' התפעלות המ"ן שבא מן המ"ד שכל השתוקקות הנוק' להיות עצם מעצמותו ובשר מבשרו כמו שהיתה טרם שלוקחה מעמו ולא להיות פרצוף לעצמו ומאחר שגם בהיותה פ' בפ"ע מתפעלת ממנו ומקבלת עונג שלו מה תשתוחחי ומה, תהמי עוד. וזהו אתבסמת נוק' מיתוק גבורות שלה וזהו שכאשר נכנסו ישראל לארץ הוא כמשל המ"ד בתוך המ"ן ולכן ושבתה הארץ ואתבסמת מהמייתה שהיתה הומה ומשתוקקת מחמת האמוריים. והנה ידוע דעיקר הולד הוא מזרע האם וזרע האב הוא מברר מזרע האם להיות אברי הולד כי זרע האב הוא השפעה מעצמותו בעל תרי"ג אברים והוא מקפיא את זרע האם להיות נעשים אברים מן הקפוי על ידו (והמותר נדחה לחוץ) בדמות זכר ונקבה וכמ"ש ביאור ענין הזו"נ. וככה יובן שכאשר נכנסו ישראל לא"י כתיב וירשתם אותה וישבתם בה וארז"ל במה ירושתם בישיבה. וזהו כמשל חבור כח, כל אבר פרטי מזרע האב המתחבר ונעשה גוף א' עם זרע האם. וזכו כל איש ישראל בחלקו ואז אחר הירושה וישיבה שהוא כיבוש וחילוק הארץ באה מצות שש שנים תזרע שדך היינו כמו שהחיות שבגוף שבא מטיפת אב ואם כנ"ל והנשמה שבקרבו מגדילים ומצמיחים את הגוף עד (שישיב) [שיהי'] אדם חי מדבר ומשכיל ומבין ושלימות האדם הוא שהבינה תבינהו פי' הוא ענין תיקון המדות דטבע האדם שהוא מענין מזיגת והרכבת הד"י שבו ע"י