חנה אריאל ויקרא עז

והן הן המלאכים הנק' חציר שנכללים ועולים בעלייתה. וזהו רבה אמונתיך שנתגדל פרצופה בבחי' הבקר דאברהם שהוא מדת החסד דדכורא שנק' אור וטוב כאור זריחת השמש שנראה אור גופה. וזהו ענין מ"ש כד אתכפיי' סט"א היינו דחי' החשך אסתלק יקרא דקוב"ה. כמשל מלך גדול אשר לו יאתה הדר כבוד מלכות והמדינה המורדת ממעטת הדר התפשטות מלכותו בעולם. וכאשר יכניעם במלחמה אתכפיין ונכנעים להגדיל התפשטות ממלכתו כראוי לו וענין כראוי לו היינו כפי מה שהוא האמת שבאור פני מלך חיים ונהנין לאורו [וזהו כמו שבבקר השמש חם והצל צונן. והיינו אפי' בקר דאברהם. אך זריחת השמש דצהרים כל האויר חם. ובבחי' יוסף היינו אתבסמת נוק' בהשפעת היסוד. וזריחת השמש דאברהם הוא ענין יסוד אבא תוך יסוד אימא ומסתיים בחזה דז"א. ואז מאיר בחי' האמת בבחי' האמונה. כידוע שבעמקות ההתבוננות קול דופק הלא האמת הגמור הוא כן כפי ענין ההתבוננות. והרגשת העולם שעפ"י ההרגל מתולדתו אך שקר נחל וזהו תכלית גדלות האמונה והתחלת ההגדלה הוא לבקרים בקר דיוסף ובקר דאברהם ורבה (וגדולה) אמונתיך הולך ואור עד נכון היום ויובן מן הדמיון בסדר העבודה דנפה"א בגוף כמ"ש בזוה"ק גופא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לו ומשפילו לעפר כמ"ש לעולם ירגיז אדם יצה"ט על היצה"ר זהו בחי' הבקר דיוסף דוחה החשך. וכתוב שם בזוהר כדין ההוא גופא משבח ומודי ומצלי היינו בקר דאברהם שנהנה מן האור. וכמו שע"י הבקרים מתחדש ענין רבה אמונתיך (גידול הנוק'). כמ"כ כתי' שירו לה' (ז"א) שיר חדש תהלתו (שיהל אורו ולא יהי' סתום בגוי') בקהל (ר"ל באסיפת) חסידים וכמ"ש אספו לי חסידי וכו'. ובמדרש אספו וכו' אלו פושעי ישראל הנקראים חסידים ופי' פושעי ישראל מאדמו"ר נ"ע כלומר פושע בשמירת את אשר הפקד אתו. וזהו פושעי ישראל כידוע בענין יעקב ישורון ישראל שישראל הוא בחי' מוחין דגדלות דוקא ומי שיש לו מוחין דגדלות א"ס ב"ה ואינו יכול לשמרן שלא יסיח דעתו מהן כל היום נק' פושעי ישראל. אך הקב"ה אומר אספו לי אותן החסידים שעל ידי אסיפתם יהי' לו ית' שיר חדש ונאוה תהלה בתוס' אור מן הקו"ח. ומאא"ס הכללי יהי' חידוש אור בקו"ח. וסיבת אסיפתם הוא ג"כ לבקרים הנ"ל דיוסף ואברהם כשמאירים בבחי' פנימית המלכות שרש כללות נש"י. ובקר דיוסף בענין זה הוא כמ"ש הבקר אור והאנשים שולחו והיינו ששולחו ויצאו ממצרים כמו יצ"מ דמרע"ה שיצאו ונתרחצו מגילולי מצרים שהוא הרגשת הישות כדלקמן. אלא התעוררות כח הנשמה עצמה טרם בואה בגוף שהיא מצד עצמה מכרת את בוראה. אך הכרה שלה היא בכלים שלה מעולם הבריאה. ובקר דאברהם הוא ענין האמונה שהוא הי' ראש למאמינים בכח ספי' המל' שנק' אמונה שהוא אלקות ממש דאצי' דחו"ג חד וכו'. (ואף דיוסף הוא ג"כ בחי' מרכבה וזרע אמונה בעצמותו אך פעולתו בבחי' הבקר אינו בא אלא לדחות החשך המעלים על כחות הנר"נ עצמן מקבלי אור האמונה בקרבם. שעי"ז יבאו הם עצמן להתעורר ולהתהלל בהילוי אור האמונה דבקר דאברהם). והנה לאאע"ה נמצא ג' שמות. מדרי' ובחי'. א' אברהם איש החסד כידוע שהוא מדת החסד. ב' האדם הגדול בענקים הוא אברהם. ג' ואברהם זקן. להבין את זאת יש לבאר ענין ואלה המלכים אשר מלכו לפני מלוך מלך לבנ"י. דכתי' בהו וימלוך וימת כידוע והי' זה תחת זה דוקא. אחר וימת המלך הא' דחסד אז וימלוך המלך הב' דגבורה ולא הי' להם מציאות ביחד כלל. ובעולם התיקון שהוא בחי' מלך לבנ"י ידוע שהוא בחי' ג' קוין כאחד חג"ת וכן חב"ד ונה"י וכו'. והענין כידוע דבאמת אדון עולם אשר מלך בטרם כל וכו'. רק שכתוב בכהאריז"ל שהי' הענין כמו המלך עם עבדיו בחדר א'. כי באמת הכל אחדות הפשוטה רק שאין דבר נמנע ח"ו בחוקו. ובכחו כל הנמצאים כידוע. ואין להאריך בזה כ"כ ועבר"צ להיות מלוכה בבחי' השתל'