חנה אריאל ויקרא סג

אל חולדה הנביאה לפי שהנשים רחמניות הן. ואף שהספר כבר כתוב ומוגבל בו מה שכתוב אעפ"כ זאת תורת האדם שיש בכחו להטות הענין הכתוב ומוגבל אל אשר יחפוץ ואם הוא בעל טבע הטוב ימצא בו טעם ודעת להשכיל להיטיב אף שמצד הענין וסדרו לעצמו לא יגיע לפעולה טובה בהנהגה. אך כח האדם שהוא להנחם ינחם עליו להפכו לטובה והנה נת"ל פ' שמות שכל עיקר גלות מצרים הוא הבה נתחכמה לו פן ירבה פי' שרצונם הי' למנוע בחי' גדלות ז"א. וז"ש הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו פי' דהאבות והשבטים עצמן שהי' גידולם רק בבחי' ומדרי' מרכבה וביטול שזהו למעלה מערך מדרי' חיי אוה"ע (כידוע פי' לשון אוה"ע בכ"ד מל' אמות להעלם). ולא באו למצרים אלא לגור שם כגרים בלי אחיזת הארץ. לא הי' מגיע בחי' גילוי האלקות שהי' על ידיהם להרוס תוקף ישותם ובחי' הקליפות שלהם (כמשי"ת). אבל אח"כ אמרו הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו. פי' שעיצומם וריבויים וגידולם הוא ממצרים דוקא כידוע בסה"ק שבמצרים היו הנשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו בקליפות והם שעלו ובאו בבנ"י כל הדור ההוא והיו יראים פן ירבה גדולת ה' אלקי ישראל בתוכם ויהי' להם עלי' מן הארץ ההיא עיי"ש לעיל באריכות. ולזאת ויעבידו מצרים וכו'. כמו ד"מ הנופל בדאגת הפרנסה עד כי אובד האמונה דזן ומפרנס לכל. ואז כל כחותיו טרודים בעסקי הפרנסה ובפחד פן יחסר לחמו עד שאין לו פנאי וכח לעסוק בשום דבר זולת טרדת הפרנסה. וככה יובן בשעבוד קליפת מצרים להעביד את ישראל בפרך הי' להכניעם תחת הפירוד דרם על כל גוים ה'. ולא ידעתי את הוי'. ושהארץ נתנה ביד ממשלת הטבע דחק נתן לכו"מ וכו' עד שלא יהי' מקום להאמונה שהיתה להם בירושה לעלות אל ה' וכו' כמשנ"ת הכל באריכות. ועם זה נבוא להבין במארז"ל הנ"ל. אמר הקב"ה אם אני שולח מלאך לשם הרי הוא נשקע וכו' שזהו פלאי מה ענין שליחת המלאך הלא הוא בודאי להכניע קליפת מצרים ולשברה וכדומה. א"כ איך יתכן שיהא אותו המלאך נשקע בטומאת מצרים. היד ה' תקצר ח"ו כמלך בו"ד שיכול להיות שישלח חילו למלחמה והם ינוצחו מהשונא. וגם מה שיש לתמוה במארז"ל אלו לא גאל הקב"ה וכו'. שידוע בסה"ק דהיינו לפי שאז כבר נכנסו ישראל למ"ט שערי טומאה דמצרים ואם היו נכנסין עוד בשער הנו"ן לא הי' אפשר להיות להם עלי' כ"א ביטול והעברה ככל הקליפות וכו'. שהענין פלאי מאד שאחר כל מה שהיו המופתים רבים במכות למצרים לעיני כל ישראל היו ישראל יורדים ומשתקעים בקליפות יותר ויותר עד שאחר המכה התשיעית ירדו לשער המ"ט דקליפה. אמנם עפ"י הנ"ל יובן הענין ע"פ משל (שלכן הוצרך להיות ועברתי באמ"צ וכו' ככל הנ"ל) וציור נצייר מ"ט עיגולים זה תוך זה עומדים באויר. הנה חצי העליון של כל העיגולים קערוריתן סובבים וכלה עד למעלה בנקודת הגובה. וחצי התחתון שלהם תסוב קערוריתן ותכלה למטה בנקודה התחתונה. ודרך כלל בכ"ד צד העליון חשוב הוא ודרך עלי' למעלה (כמ"ש רוח האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה למטה לארץ). כמ"כ נדמה מזה בנמשל בחי' עלי' והתכללות באלקות. וצד התחתון הוא דרך ירידה ונפילה ושיקוע בארצות והנה העומד בתחתית העיגול הפנימי אינו רואה רק חצי העליון דעיגול הפנימי הנמוך מכולן וקטן מכולן ולכן יכול להיות נופל למטה עד תחתית אותו העיגול הפנימי. אף שרואה בעיניו דרך העלי' שבחצי העליון. אך להיות גם החצי העליון הזה קטן ונמוך הוא אין בו כח לפעול שלא יפול הנופל עד חצי התחתון בתחתיתו ממש. אך אם הי' נפתח לפניו להשיג ולראות מעלת חצי העליון של העיגול השני שהוא הארה יותר גדולה יכול להיות שהי' מתפעל לעלות ע"י ראי' ויקום מנפילתו שבתחתית העיגול הפנימי אך אם כמו שנפתח לו ראיית חצי העליון דעיגול השני למעלה כמ"כ הי' נפתח לו גם חצי התחתון של העיגול שהוא יותר למטה במדרי' מתחתית העיגול הא' הפנימי הנ"ל אז