חנה אריאל ויקרא מט

בחי' יחודו ית' דשם הוי' ב"ה ויתגלה תחלת המח' שעלה לנח"ר לפניו בהזדככות העולמות כנ"ל. וז"ש בגמ' דקודם התפלה נאמר אשר נשמה באפו. שאין הנשמה מתפשטת בגוף, עד אחר התפלה. כי הנשמה רוצה להסתלק תמיד כנ"ל. רק שע"י שפועלת התפעלות הגוף שיחפוץ גם הוא רק לדבקה בו ית' עי"ז מתמתקין גבו' הנשמה שמתרצה לשכון בגוף ולעשות נח"ר לפני הקב"ה בזה שמהפכת הגוף שירצה גם הוא כרצון הנשמה עצמה. משא"כ קודם התפלה אין הנשמה מתחברת עם הגוף ואדרבא רוצה ליפרד דוקא, ולכן אסור לאכול קודם התפלה כי ע"י אכילה מתחברת הנפש בגוף כידוע וממילא בישראל שהם חלק אלוה כנ"ל מתחבר גם הוא בגוף ע"י האכילה. וקודם התפלה אין התחברות לנשמה עם הגוף. וה"ז בחי' גלות לנשמה ח"ו. אבל אחר התפלה מתרצה הנשמה לשכון בגוף אז מותר לאכול. ועד"ז יובן ג"כ משארז"ל אמר הקב"ה אחר שאכל ושתה ונתגאה זה קיבל עליו עומ"ש. והיינו שע"י קבעומ"ש נעשה נח"ר לפניו ית' כנ"ל ורוצה לשכון בעולמו כנ"ל אז רשות להאדם לאכול ולשתות כרצונו לקיים חיותו בגוף לקיום העולם. אבל קודם שקיבל עליו עומ"ש שלא פעל עדיין עליו עומ"ש ה"ה אוכל לקיים העולם שזהו רצונו של הקב"ה ונח"ר לפניו. וזהו קודם שתתפללו על דמכם שר"ל שע"י התפלה מתמתקים הגבורות שבדם הוא הנפש. בין בחי' הגבורות של הנשמה כנ"ל בין בחי' הגבורות שלמעלה. בבחי' זה האדם. וכל' שנתגאה "זה וכו' וד"ל. וכמו שעל ידי התפלה שהיא על דמכם שהגוף מתפעל מאור דנשמ' ומעומ"ש עי"ז נעשה המתקה בגבורות דנפ"א ולמעלה ג"כ כנ"ל. ככה ע"י ברכת הנהנין מתמתקין בחי' הגבורות שבמאכל וכמ"ש לה' הארץ ומלואה. שהארץ הוא מלשון רצוא. בחי' הסתלקות דאלקים אל דמי לך. לה' דוקא הבורא ב"ה שאין ערוך אליו מכל הבריאה. וכן ומלואה שהוא כל הנעשה מן הארץ שכל הצומח והחי נק' גידולי ארץ וכנ"ל יש בהם בהעלם ג"כ הכח שבארץ להיות בבחי' רצוא. ולכן אף שע"י התפלה שבאתדל"ת נעשה אתדל"ע שנמתקו הגבורות דבחי' ממכ"ע היינו רק דרך כללות. והיינו בשמים ובארץ. אבל בגדולי הארץ דצ"ח. צריך המתקה פרטי' שיהי' החיות אלקי המחי' ומהוה אותם מאין ליש בבחי' מיתוק וחסדים. וזה נעשה ע"י הברכה דבה"נ שמודה ואומר שהכל הוא מעשה השי"ת ושאינו ד"נ לעצמו כמו שחוש הראות הגשמי רואה אותו. ועי"ז והארץ נתן לבנ"א ליהנות מגידולים שלה

והנה יש עוד בחי' ואופן הב' הנז"ל דהיינו מה שהעולמות הן מילין דהדיוטא הוא רק לגבי דידן. אבל כמו דקוב"ה ידע בגוונא אחרא סתרי העולמות אינן מילין דהדיוטא כלל. והו"ע התורה שבמאמר על ג' דברים העולם עומד. דאורייתא וקוב"ה כ"ח. ואף שמדבר בעניני עוה"ז מ"מ תורה אחת היא למעלה ולמטה בכל העולמות. וכן המצות הן אבד"מ ממש בבחי' גנזי סתרי העוה"ז שאינו כמו שאנו מרגישים ורואים את העולם. וזהו אק"ב כו'. בבחי' קדושתו ית' שהוא קדוש ומובדל מזה שהוא מושג בעולמות ע"י בחי' ממכ"ע. כי ע"י בחי' ממכ"ע לבד הרי העולמות הן עכ"פ מלין דהדיוטא רק שהוא ית' נת' להיות נח"ר לפניו מלין דהדיוטא. אבל בבחי' קדושת התומ"צ אין כאן מילין דהדיוטא כלל. והנה קדושת התומ"צ אין נהנה מהן אלא הנשמה והגוף אינו רק מזדכך ע"י שהוא משמש להנשמה לקיים התומ"צ. אבל שיהי' הגוף גם הוא נהנה מבחי' הקדושה הנ"ל הוא ע"י קרבן השלמים דוקא. שמשים שלום בין ישראל לאביהן שבשמים. דהיינו שיאיר בהם בחי' זו שאין העולמות מלין דהדיוטא ואפי' אכילת בשר לתיאבון הוא בחי' בשר קדש אבל קרבנות עולה וחטאת ואשם הנה העולה היא ע"ד בחי' העבודה דבחי' העלאה דתפלה. וחטאת ואשם הוא כמו ענין גמ"ח לטהר הנפש החוטאת וכו' וד"ל]. והנה להיות האדם נהנה הנאה זו מבחי' קדושת המצות צריך לזה