חנה אריאל ויקרא מז

ברכה. לא תאכלו על הדם. ודרז"ל לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. הנה אנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה וכו' ואתה משמרה בקרבי. פי' נשמה היא חלק אלוה ממעל שיש לכאו"א מישראל שעי"ז יש לו ידיעה והכרה באלקות. כי בלא הנשמה א"א לשום שכל להשיג ענין האלקות. מאחר שהשכל הוא נברא וכל ענין הבריאה של כל העולמות הוא דבר קטן מאד לגבי הבוי"ת עד שאין ערוך אליו כלל. ועי' פי' מלת ערך בלק"א פמ"ח. וככה יש להתבונן שאף שיש רבוא רבבות מדריגות בעולמות הנבראים זה למעלה מזה. כמו מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן בין כל רקיע ורקיע. ויובן שלגבי רקיע העליון הארץ היא כגרגיר חרדל. וכש"כ שהעוה"ז כולו כלא וכאין לגבי עולם העשי' הרוחני' וכו'. וכן עולם העשי' לגבי מדריגה התחתונה דעולם היצי'. ובעולם היצי' יש כמה וכמה מדריגות זו למעלה מזו. והכל כלא וכאין לגבי מדריגה התחתונה דעולם הבריאה. ובעולם הבריאה יש ג"כ כו"כ מדריגות כמ"ש רגלי החיות כנגד כולן קרסולי החיות כנגד כולם. וכמ"ש במק"א פי' כנגד כולם. נמצא שמדריגה התחתונה דעוה"ז שלנו לגבי מדריגה העליונה דעולם הבריאה היא בודאי כלא וכאין ואפס ממש. וסד"א שיש שום ערך לומר כמו שמדרגה התחתונה דעוה"ז לגבי עולם הבריאה כך יהי' ערך מדריגה עליונה דעולם הבריאה לגבי מדריגת אלקות ממש דעולם האצי'. ולזה אמר אין ערוך לך כלל וכלל. פי' שכל ענין הבריאה אף שהוא מכח הבורא ב"ה שהוא" יכול לברוא יש מאין. הנה כח זה המתפשט לברוא הבריאה של כל העולמות הוא דבר קטן מאד. וכמארז"ל נטל צרור וזרקו. שכמו עד"מ האדם הזורק צרור שהצרור הולך מחמת כח האדם שהוא מוליך אותו למרחוק. וכח אדם זה שבזריקה הוא דבר קטן מאד מאד לגבי נפש האדם עצמה שהנפש יש בכחה רצון ושכל הרבה ומדות ומחודו"מ של כמה מיני אומניות וכלול בכח המעשה שכלול בנפש במדריגה אחרונה שבה גם כח הקטן של הזריקה. וכשהוא כלול בכח המעשה שבנפש הרי שם אף שהוא קטן מאד אעפ"כ מתאחד עם חיות הנפש שממנה מתפשט כח המחדו"מ. אבל כשיוציא הכח ההוא בכח הזריקה בפו"מ ה"ה נפרד מחיות הנפש כמו שכחות שלה מתייחדים בטרם יצאה הכח הזריקה הזה חוץ לגופו של האדם [אך אינו נפרד ממש לגמרי כידוע ענין כה"ק שהוא שכל מה שהי' לאדם בעוה"ז מחדו"מ אשר לא להוי' ותורתו ומצותיו אף שכבר נשכחו ממנו לגמרי אך ברוחניות יש להן אחיזה בנפש ומעכב לה לעלות וליכלל באור ה' עד שתקבל עונש כה"ק שעי"ז דוקא יפרדו ממנה ותשאר נקי' לעלות לשרשה וכו'. וכמ"כ יובן שכח הבריאה גם הוא עודנו קשור ומיוחד בהבוי"ת. רק שעכ"פ מובן שנתקטן מאד ערך הכח שבזריקה ממה שהי' אותו הכח עצמו כלול בנפש בטרם יצא אל הפועל בזריקה. ונמצא מובן מזה שאין ערוך כלל וכלל לכל הבריאה בכללה לגבי הבוי"ת. וא"כ איך אפשר לדבר הנברא שיהי' לו ידיעה והכרה בבורא עצמו. אך זהו"ע נש"י שהנשמה היא חלק אלוה ממעל ממש כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכי' נפח. והרי יש באדם רוח מאלקים חיים. ועי"ז יש לו אחיזה ודביקה להיות יודע ומכיר ענין האלקות. והיינו שיודע זאת גופא שאין ערוך אליו מכל הבריאה בכלל ושהיא כלא וכאין לגמרי קמי' ית'. מפני שמכרת קצת ענין האלקות עי"ז מבינה שאין הבריאה ערוך אליו כנ"ל. וזהו נשמה שנתת בי כו' אתה בראתה פי' שהשפלת אותה בתוך מדריגת הבריאה להיות בחי' האלקות שבה מאיר במדריגת כולם הבריאה. והיינו שיהי' נתפס קצת ענין האלקות אף בחכ' בינה ודעת של האדם שהוא מדריגת עולם הבריאה. אתה יצרתה שבכח הא"ס ית' השפיל עוד כח האלקי זה של הנשמה במדריגת עולם היצי'. שהוא בחי' המדות לאהבה את ה' ממש וליראה ממנו וכו'. וכעד"ז הוא אתה נפחתה בי בגוף גשמי ממש שגם הגוף יוכל להתפעל