חנה אריאל ויקרא לז

יושג ויתקבל ע"י. אבל באמת אדרבא היא הנותנת. דכיון שלא יתכן לומר חוש רוחני שבו יתקבל אא"ס וכנ"ל. לזאת היא השוכנת ונכללת בתוך כל החושים בהשוואה. והענין דבאמת אף שאא"ס מרומם ומנושא לבדו עד שאינו בערך תפיסא והשגה כמו למעלה עד אין קץ. דהיינו שבתכלית עליית המדריגות עכ"ז מרומם הוא לבדו. עכ"ז (מצד עצמותו לא מצד המקבלים) הוא למטה עד אין תכלית ג"כ. היינו שימצא ויתפשט גילוי אורו אף למטה בתחתי' המדרי' כמו מע' ג"כ וד"ל. כיון דאפס זולתו וממך הכל נמצא א בחי' המטה הוא גילוי אורו. רק כ"ז הוא כשאינו בבחי' יש ודבר נפרד רק כמו שהו דאפס זולתו. ועכ"ז ימצא בחי' המעלה. והיינו בבחי' ביטול לגילוי אורו המרומם וד"ל. (וכידוע דכמו שהוא מרומם למעלה עד אין קץ הוא למטה עד א"ת וד"ל וכמבו' במ"א). וזהו בחי' הנשמה שהוא כח הביטול מכל וכל. ואינו בעצמה בחי' כח הקבלה כמו חוש הראי' ושכל כנ"ל. ולזאת ימצא חוש זה בכל החושים והיינו שיתקבל גילוי אא"ס בחוש השכל והוא בחי' התבוננות באא"ס ע"י אמצעות בחי' הנשמה שהוא בחי' ביטול דחכ'. ויתקבל במדות היינו להתפעל באהוי"ר באמצעית בחי' ביטול דנשמה. וכן אף במעשה כגון מעהמ"צ באמצעית קבלת עומ"ש שמצד הנשמה וכמשי"ת וד"ל. ומעתה נת' דבחי' נפש חיה הוא בחי' נשמה בבחי' נוק'. היינו כח התקבלות גילוי אוא"ס. ולא בבחי' עצם גילוי אורו. וזה הי' באדה"ר בדרך כללות ושרש לס"ר נש"י. והיינו כמו פרטי אברים שהוא בחי' התקבלות בכח המעשה וכן התקבלות בבחי' מדות ושכל שהם בדרך פרט רמ"ח אברים ושס"ה גידים ובד"כ לו"ק והתחלקותן לס"ר. וכן הי' אדה"ר כללות של כל הנשמות שיצאו בכל דור ודור וכידוע. והיינו שכל הדורות היו באיפה של אדה"ר מהם בראש עד דור הזה בבחי' עקביים וד"ל. ובכל דור ודור גופא יש נשמות בבחי' ראש הן ראשי בני ישראל ומהם בבחי' עינים ונק' עיני העדה. וכן בבחי' יד ורגל וכידוע. הכל הי' בבחי' התכללות נשמת אדם הראשון שהוא בחי' כח התקבלות כללי וימצא בכל פרטי אברים וד"ל וכנ"ל. אבל משחטא אדם הראשון בעה"ד נא' בע"ח שנשרו ממנו נשמות. והענין כנ"ל דכיון שנתקבל בחומר גופו בחי' הרגשת היש הרי כח התקבלותו הוא ליש ג"כ. ובאיזה אבר בשרשו שפגם באותו אבר נשרו ממנו הנשמה. בחי' כח הקבלה לאא"ס. דאלו הי' השרשת נש"י בנשמת אדה"ר בבחי' נש"ח שהוא בחי' מהות גילוי אא"ס לא הי' שייך בחי' נפילה כלל כי הוא חלק אלוה ממעל ממש וכמ"ש בזוהר ע"פ אחת היא לאמה ברה כו'. והראי' דבבחי' הנשמה שנסתעף מכריתות בריתו של אאע"ה הרי נא' אעפ"י שחטא ישראל הוא מצד הנשמה כנ"ל. אבל מצד שבאמת נתהווה בחי' נשמה באדה"ר בבחי' נוק' בחי' נ"ח וכנ"ל שהוא רק בחי' התקבלות אא"ס. ולזאת כאשר יתקבל בכלי חומר גופו בחי' הרגשת יש ממילא לא יתקבל הגילוי אא"ס דאא"ס אינו שורה רק על מה שהוא בטל אליו בתכלית

אך עדיין י"ל דהנה קודם בואה לחומר גופו בבחי' הנש"ח הי' רק בבחי' חומר בלא חיות ומצד הנש"ח נהי' בחי' הנ"ח שהוא בחי' הזדככות ושינוי בחומר להיות מוכן להתקבל בו גילוי אא"ס. א"כ אי' אפוא מקום אשר יאמר בו שנפל ממדריגתו וקלטה בחי' הרגשת היש. מאחר שאינו בבחי' מציאות מה וכנ"ל וד"ל. אך הענין דבאמת אף בבחי' נפש חיה יש ב' מדרי'. היינו בבחי' חיות סתם. שהוא מה שישנה מחומר לחי מצד שיש בו חיות. ובדרך פרט ג"כ היינו מה שכל אבר פרטי הוא אבר בעל חי שהוא באופן אחר. ונמצא מזה שבחי' חיות סתם נופל בו מציאת מה. היינו מה שנק' חיות (בל"א לעבידיקייט). שהוא בהשוואה בכל הגוף במוח ועד רגל. כי אינו נופל כלל חיות לפרטי אבריו רק בד"כ. אבל בפרטיות חיותו לאבריו הרי אין שייך שיקרא אותו מציאות מה. כמו השתנות החומר בא באופן אחר (וראי' לזה שמדבר אשר יגיע לחיי נפשו