חנה אריאל ויקרא יג

שבאותו הדור כלייה. מפני שנהנו מסעודתו של אחשורוש. א"ל א"כ שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו וכו'. מפני שהשתחוו לצלם בימי נ"נ כו'. א"ל א"כ משוא פנים יש בדבר. א"ל הם לא עשו אלא לפנים כו'. וי"ל במ"ש נתחייבו כלי' ח"ו. הלא ארז"ל ע"פ כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם בית ישראל. כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל וא"כ איך אפשר להיות ח"ו כלי'. ולהיפך י"ל במ"ש שא"א לעולם בלא ישראל הלא עד שלא בא אאע"ה הי' קרוב לב' אלפים שנה בלא ישראל. וגם י"ל מפני שנהנו מסעודתו למה יהרגו. הלא נבלות וטריפות וכדומה אין בהם אלא לאו וחייבים מלקות ולא מיתה. וגם במ"ש א"כ משוא פנים יש בדבר מה זו שאלה והלא אין דבר שעומד בפני התשובה. פרשת זכור את אשר עשה לך עמלק. למה במצרים לא נצטוו על הזכירה מה שעשה לנו המצרים לכל ישראל. רק על זכירת היציאה. ולגבי עמלק המצוה על זכירת מה שעשה ויזנב את הנחשלים לבד וגם במצרים נאמר לא תתעב מצרי. ובעמלק תמחה את זכר עמלק ואפי' מיטב הצאן והבקר לזבוח לה' שעשה שאול א"ל שמואל שהוא חטאת קסם ומרי. וגם במ"ש תמחה את זכר וכו' לא תשכח שלא מצינו בשום מצוה של פועל ממש שיזהיר בה לא תשכח. רק פן תשכח את ה' וגו'. ופן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. שזהו ענין אחר כמ"ש אתה הראת במ"ת שראו מד' סטרין הקול יוצא אנכי הוי' אלקיך כדי שעי"ז יוכלו אח"כ לדעת שאין עוד מלבדו. וע"ז שייך הצווי שלא תשכח מדעת את זאת. אבל על מצוה בפו"מ אין זה שייך. בפ' ויבא עמלק והי' כאשר ירים משה ידו וגו' ויחלוש יהושע את עמלק לפי חרב. יהושע דוקא ולא משה. וגם מהו הדקדוק לפי חרב

במאמר פתח אלי' אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין לאנהגא בהון עלמין וכו' כ"ע איהו כתר מל' וכו' ואיהו שקיו דאילנא כמיא דאשקי לאילנא ואתרבי בההוא שקיו ע"כ. שהספירות הן אילנא והכתר הוא שקיו דלהון. ביאור זאת שם אילנא לספי'. ושם שקיו לכתר. הוא ע"פ מ"ש בת"ז במאמר אור א"ם מלגאו כתרא עילאה מלבר דמשמע ודאי משא"כ בשארי הספי' והלא גם כל הספי' אוחו"ג חד בהון ומ"ש "איהו קאי על אא"ס ב"ה ממש. אך בכל הספי' אא"ס ב"ה מתייחד בכלים ע"י חיוהי דוקא שהן האורות בגרמוהי שהן הכלים אבל בכתרא עילאה אא"ס עצמו מיוחד בכלי שלו. וכמ"ש בכאריז"ל דאא"ס שבאצילות הוא רק בכתר הנק' א"א ואין נגלה ממנו אלא הגלגלתא. ואו"א מלבישין אותו עד הטבור. וזו"נ מלבישין מן הטבור ולמטה. ועי"ז מתייחד אוא"ס שבכתר באו"כ דאו"א זו"נ. וז"ש ג"כ כתר עליון איהו כתר מלכות וכמשי"ת. דהנה אומרים אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא. דאחדות הפשוטה דאנת הוא חד ולית מחתב"כ הוא אשר מלך בטרם כל ולמח"ת איך הוא ענין המלוכה באחדות הפשוטה. רק שכן הוא מקובל בתושבע"פ. וגם בתושב"כ שקרא את שמו מלך. וקמי' ית' אין שינוי מקודם בה"ע לאחר בה"ע. וא"כ ודאי הי' מלך גם קודם שנבה"ע אלא דלמח"ת איך הוא. וכל מאמינים שהוא לבדו הוא. וגם מלך מלך וימלוך. וכשעלה ברצונו לברוא עולמות למלוך על כל העולמות אומר בע"ח שלא הי' מקום לברוא העולמות. כי אור הא"ס מתפשט עד סוף כל מציאות שאפשר להיות ולא יתעלם כלל וכלל. ובכל מציאות יהי' גילוי אחדות הפשוטה. והי' בחי' צמ"פ והמשכות הקו כידוע ונאצל עולם האצילות שהוא עולם מלא מהיכלות ורקיעים ומלאכים ונשמות והוא מלך עליהם ונק' עולם היחוד ועולמו של הקב"ה. דהיינו שאין העולם עצמו נפרד כלל וכלל להיות יש ודבר מורגש לעצמו אלא הוא בטל ליחודו ית'. ונבראו גם עולמות בי"ע שהן יש ודבר נפרד לעצמן ושם הוא עיקר ענין המלוכה על עם שבשביל זה עלה ברצונו לברוא עולמות עם יש ודבר דוקא.