חנה אריאל שמות שה

אותם עד שיוכל לדבר בהם עכ"פ אך בלא טעם ודעת ידבר רק שעכ"פ נסמך הוא על השמיעה הכללית נמצא שמכלל הדברים יש לתלמיד המקבל איזה התקשרות עם הרב המשפיע שממשיך את נפשו אליו וזה הוא כנגד בחי' מדרי' קהל דכנס"י שמוסיף עליו כהן הדיוט לעשות בחי' התקשרות ממש עם המשפיע. וזהו רק ענין עלי' למקבל משפלותו הקודם שלא הי' שום תבונה ודעת כלל רק האמונה שלמעלה מן הדעת לגמרי אך עדיין לא בא אל מדרי' תלמיד ממש דקאים אדעתי' דרבי' בתר מ' שנין עכ"פ. אבל זה לא יקום לעולם מזה הלמוד על דעתי' דרבי' וכמשי"ת אי"ה. ונגד בחי' עדה דכנס"י הוא הסגן שבמקום חג"ת שהלב רואה ושומע העונג שבמושכל מפי הרב המשפיע כי כבר יש לו ציור מכל פרטי הענין שמדבר בו הרב והוא בשמיעתו מגיע אליהם ממש בבחי' ועד בכלל ומרגישם אלא שהרגשתו עמוקה וחשיכה שמסתתר בה חכמת הרב והרגשתו באותו המושכל לפי שאינו שומע כ"א מה שבא מן הרב באותי' ותיבות שבדבור. ואת אותי' הדבור שניהם מרגישים בהרגשה שוה. רק שהפנימי' שבהם מפרטי המושכל הרב מרגישם באותי' ותיבות הללו על בוריים בחכמתו הגדולה של הרב. והתלמיד אינו מוצא בהם טעם אלא כפי חכמתו וכשהוגה בהן עד ארבעין שנין ימצא בהם טעם ועונג המושג להרב באותי' הללו (אבל המקבל במדרי' הא' הנ"ל בחי' כהן הדיוט לא הרגיש כלל דעתו דרבי' באותי' ותיבות דיבורו אלא רק יונק מהן כללות הענין ובו הוא קשור לא יוסיף לו שום טעם ודעת מדיבוריו הללו גם בהמשך הזמן כי לא באה אליו דעתא דרבי' ע"י הדיבורים כלל). אמנם יש עוד בחי' תלמיד חבר כמ"ש במק"א באריכות שהוא כמ"ש ר"א ורב אסי לגמרי' דרב הוי צריכי ולסברי' לא הוו צריכי כלל זהו בחי' עליות המקבל דכנס"י ע"י כה"ג שהוא במקום חב"ד בבחי' החכ' ונק' חסד דאבא. והוא ע"ד משנת"ל בפסיק ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך לפנים מן הענן אף שהעיקר היא משה שנגש לבדו אל ה' ושוש' דמל' אך אהרן הורם והוקרב אל משה בלא שום מחיצה מפסקת ואעפ"כ הוא המקבל ממשה והיינו כמו לגמרי' הוו צריכי). אך השגתו והבנתו היתה במקום ומדרי' משה (כמו לסברי' לא הוו צריכי כמו שאר התלמידים שצריך הרב להסביר להם בהסבר שמוליד הרב מחכמתו). ונק' שושדמ"ט כידוע וכמשי"ת אי"ה. וזו המדרי' מובן שהוא כנגד בחי' ישראל דכנס"י שבלא סיוע דאהרן הכה"ג אף שהם מתקדשים ומיטהרים בכל עניני הגוף ה"ז כמו שהתלמיד שבודל א"ע מעסקים ועוסק רק בתו' כפי מה שיוכל שאת בחכמתו מעצמו בכח החכ' שלו ואינו מקבל תוס' ממשפיע שלו. וע"י אהרן שהוא מעלה את הנרות דכנס"י שיוכלו לקבל מפי כה"ג וסברא לסבור כלומר שמקבלים מאהרן הכח לסבור סברא כנ"ל אבל עיקר הלימוד הוא קבלה למשה כידוע. ועד"ז יובן גם בג' מדרי' שכינה ע"ד פנימי תיכון חיצון הנז' בע"ח שהוא כמו חב"ד חג"ת נה"י. והנה תבנית המשכן או בהמ"ק הבא לתוכו הוא כעומד לפני המלך שהוא בביטול הרצון ושו"מ בפני אימת המלך והדר כבודו. וכמ"כ כשכנס"י מכירים בטבע ירושתנו מהאבות וכו' את כבוד ה' השורה בבהמ"ק בבחי' שלמעלה מן ההשגה וטעם ודעת. ובאמת אין זה למעלה מהדעת אלא הוא למטה מן הדעת (ע' בתניא בענין בהמות היית עמך). והוא פרצוף החיצון דנה"י שאין בו טעם וכו' אלא רק כעין הודאה על אחדותו הפשוטה ופ' התיכון הוא בחי' התפעלות אלקות במוח ולב עד"מ כשהמלך מדבר עם הנצב לעומתו בביטול הנ"ל דבר מחשבת שכל. מזה תתרומם נפש העומד לפניו לפקוח עיני השכל ובינת הלב אל דבר המלך לבוא עד תכונתו וכוונתו בהתקשרות גדול למען לא ישגה ואימת המלך לא תסור מלסובב אותו שלא יתור אחר לבבו ושכלו לשום דבר אחר רק אל דברי המלך. וכן הוא בנמשל מדרי' השכינה בבחי' כלים תיכונים בשולחן ומנורה ומזבח. עושה בחי' התפעלות אלקות בכנס"י. שזה הוא ענין הטעם ודעת דוקא