חנה אריאל שמות רנו

וכלים א"ל שמא בצל אל היית וידעת. ומ"ש להיכן אכניסם קשה והלא לא הוקם המשכן אלא ע"י משה אחר הגמרו כל הכלים בשלימות. י"ל מה שהלך והפך דברי ה' ושאר דקדוקים. משה שוש' דמלכא ואהרן שוש' דמטרוניתא. פי' מלכא ומטרוניתא קוב"ה סוכ"ע וממכל"ע. וע"י משה ניתנה תומ"צ שהן אברים דמלכא ואורייתא כ"ח וכו' כידוע. ואין הלומד תורה או העושה מצוה מרגיש ענין האלקות שהוא הוא התומ"צ עד לע"ל כידוע כ"ז כשיחי' המתים וכמשי"ת. ובחי' ממכ"ע היינו שמגלה ענין האלקות ברצון ושכל ומדות של הנמצאים כאו"א לפי"ע מדרי'. שרפים בברי' וכו' שבא בהן בבחי' השגה והתפעלות. וז"ש בגמ' שהתו' היא חיי עולם והתפלה היא חיי שעה. כי ענין התפלה היא. הקבלת פני השכינה דהיינו להשים דעתו ולבו לקבוע מחשבתו לדעת את כבוד ה' כחו"ח לפושע"ד וע"ז נתקן סדר התפלה תפלת העשי' והיצי' והבריאה שהן מדרי' זו למעלה מזו בהשגת והכרת אלקות ע"י ההתבוננות לקרב ענין האלקות אל הדעת במוח ולב שתחלה ישיג אך במדרי' העשי' שהוא כענין קבלת עומ"ש ברצון לעבדו בלבב שלם. ובחי' היצי' הוא השגה גדולה ויתירה ע"ז עד שמתפעל בלבו באהוי"ר בחי' דו"ר טבעיי'. ובחי' הברי' הוא עוד מעלה עליונה מזו בבחי' דו"ר שכליי' כידוע כ"ז בכ"ד עד ק"ש ושמו"ע. שבק"ש הוא הכרת יחודו ית' בכח הנשמה אלקית וניצוץ אלקות שבה שהיא מכרת את בוראה בהכרה שלמעלה מהשגת השכל. ושמו"ע הוא תפלת האצי'. והוא למעלה בחי' יחוד פב"פ ולמטה בנשמות הוא ענין הדביקות כמ"ש ואתם הדבקים בה' והוא ענין יעקב חבל נחלתו שחבל אחד הוא למעלה ולמטה והיינו הדביקות עצמיות באלקות והוא בחי' גילוי שכינה. משא"כ תפלת בי"ע הנ"ל ינענע החבל להאיר בכחות דנר"נ כידוע. ובשמו"ע הברכות הן המשכות גילוי אלקות בנפש ובעולם כמ"ש בסידור. וזהו שנק' חיי שעה כלומר שהוא המשכת החיים דגילוי אלקותו ית' בעולם ובנפש כפי מה שהם לשעה הזאת בהעלם והסתר עד שנחשבה ליש ודבר בפ"ע ואעפ"כ יאיר בו אלקות. אבל התומ"צ הן פנימי' רצונו ית' במהו"ע שבידיעת עצמו יודע את כל הנמצאים כולם ואין לך דבר חוץ ממנו. ולע"ל יתגלה יחודו ית' הזה גם בעולם ע"י קיום התומ"צ עכשיו שהן המשכת פנימי' רצונו בעולם בבחי' מתן בסתר כמ"ש בכ"ד. ולכן נק' חיי עולם כי ההמשכה שע"י תומ"צ היא קיימת לעד לעולם. משא"כ ההארה שע"י השגה והתבוננות אינה צריכה רק עכשיו שהעולם חשך מצד עצמו אבל לע"ל ונגלה כבוד הוי' וראו וכו' א"צ להתבוננות ולאור הבא על ידה. וזהו משה שוש' דמל' שעל ידו ניתנה התו' שהוא המשכת בחי' מלכא וסוכ"ע בעולם. ואהרן שושדמ"ט להעלות בחי' ממכ"ע ממדרי' למדרי' כסדר התפלה הנ"ל עד שבא לבחי' פב"פ. ולע"ל לא יצטרכו להעלאה ואדרבה יהי' בחי' א"ח עש"ב כמ"ש במק"א. ובזה יובן ענין המשכן והכלים שהמשכן הוא בחי' גילוי שכינה כמ"ש ושכנתי בתוכם והארון שבו הלוחות הוא ענין התומ"צ כנ"ל שהוא המשכת בחי' סוכ"ע. וכן כל הכלים שבמשכן היו משמשים לגילוי האור שע"י ארון ולוחות. והנה הקב"ה אמר למשה ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו. וכשהראה לו הקב"ה הראה לו כמו שהוא למעלה שהכל מובן ואין ידוע מי קדים למי הגם שראה תחלה המשכן ואח"כ הכלים שבו כמ"ש תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו. היינו לפי שהמשכן מקיף מבחוץ לכלים שבתוכו אבל בעשיית והתהוות יכול להיות הכלים קודמין ומהן יבא מציאות המשכן. ולכן הלך משה והפך הסדר שנאמר לו ורצה לעשות ארון ואח"כ המשכן דהיינו כנ"ל שיהי' עשיית המשכן נמשך ממילא מחמת ארון וכלים. וזה הענין הוא כידוע שמה שנתעצם מרע"ה בתפלה ליכנס לארץ הוא שרצה שיהי' כח הקיום תומ"צ לישראל בבחי' אתעדל"ע דוקא וכמ"ש בספרי אדמו"ר. וכן הוא זה שרצה לעשות הארון והכלים שימשך בחי' מעשה המשכן ג"כ ממילא בבחי' אתעדל"ע אמר לו בצלאל מנהגו של עולם וכו' פי'