חנה אריאל שמות רמב

האדם לפעולתו תומ"י בלא גניזת האור יוכל להיות ח"ו יניקת החיצונים מן האור כידוע ומבואר במק"א, וככל הנ"ל הוא ענין השביעית. שש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתת למקום השמור דהיינו גניזת האור וכן הוא למעלה שאחר עליית המל' לאצי' בתפלת שמ"ע חוזרת להתלבש בי"ס ומלכיות דבי"ע. והיינו כמו שיש בחי' ששת ימים לעבודה בתיקון העולם דוגמא דתיקון העליון דלאנהגא וכו' שהוא בבחי' מלמעלה למטה. כן הוא בחי' שש שנים לזריעת השדה ותיקונה לתיקון העולמות בבחי' ממטה למעלה כנ"ל ע"י התפלה (לפי שלמטה עבודת השדה היא פעם א' בשנה לאסוף תבואתה לכן היא שש שנים דוקא). וכשם שאחר ששת ימים בא יום השבת שאין הכלים די"ס מעלימים וכו'. כך אחר השש שנים באה השנה השביעית שהוא בחי' המל' דאצי' בבחי' גילוי שלא ע"י התלבשות דבי"ע ונגלה כבודה בעצמה ואין שום עבודה בשדה לפעולת אדם בבחי' יש ודבר. ולכן פירות שביעית קודש הם כי באים מקדושת המל' דבחי' אצי' בגילוי הנ"ל. אך כבר נת' והארץ נתן לבנ"א ולכן ודאי שגם הארת המל' הזאת היא באה ע"י בנ"י דוקא. וזהו והשביעית תשמטנה (בל"א ארוס ציהען) ממקומה שבאצי' להאיר אורה להדיא שלא ע"י התלבשות דבי"ע וכענין שארית האצי' הנ"ל. אך בשביעית א"צ גניזה כי ע"י הזריעה והעבודה בשש השנים נעשה התיקון שא"צ לגנוז האור אלא ונטשתה כבחי' הפקר לכל ואכלו גם אביוני עמך. פי' אביון ארז"ל שתאב לכל דבר. והיינו כידוע שטבע היצה"ר דכל ישראל אינו אלא לדבר היתר אם לא מי שפגם גופו ונפשו בעונות ופשעים הוא תאב לכל דבר אפי' איסור וידוע בכהאריז"ל שאפי' התומ"צ שאדם עושה בעודו רשע יש מהן יניקה ונפילה לחיצונים. אך אחר התיקון דשש שנים הנ"ל אומר ונטשתה ואין שם פחד מיניקת החיצונים ואכלו אפי' אביוני עמך שתאב לכל דבר כנ"ל. ואין שטן ואין פגע רע ח"ו. וכ"ז הוא האור לכל בנ"י דוקא. אומר הכתוב עוד ויתרם תאכל חית השדה כלומר בחי' המותרות וחיצוני' בא לתוס' אור ותיקון דחיצוני' העולמות שזהו חית השדה לשון חיות דבחי' חיצוני' העולמות. וכ"ז נעשה ע"י הפ"מ כשישראל שרוין על אדמתן ובהמ"ק הי' קיים כמשנת"ל בענין שער החצר הפנימי וכו'

ועם האמור בכל הנ"ל יובן מ"ש בגמ' חברים היושבין ועוסקין בתו' מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ואמרו לא שנו אלא שתורתן אומנתן וכו'. פי' תורתן אומנתן הן הן מארי תורה תנאין ואמוראין וכו' שמהן תורה יוצאה לכל ישראל. וזהו כענין פקוח נפש שמותר בשבת כנ"ל. וכן הן ת"ח שנק' שבת כדאי' בגמ' שאין עסקן כלל בעליות העולמות. כי הם אינם צריכים תיקון בעצמם כענין לאכפיא ולאהפכא. כי הם בבחי' התפעלות אלקות כל ימיהם לעולם בלי שום הפסק. וכל עסקם הוא שנק' עיני העדה לפקוח עינים עורות בכל ישראל לדעת את ארחות הוי'. ולכן נק' שבת שנת"ל שהוא השלימותא דמעין לע"ל בבחי' מלמעלה למטה. ולכן פטורין הן מן התפלה שהיא רק תיקון העולמות בבחי' מלמטה למעלה כנ"ל. וה"ז כענין הנז' למעלה שיש מי שאינו מקיים מצות השביעית כלל. דהיינו חברים העוסקים בתורה שא"צ לתיקון דעבודת השדה לאכפיי' ולאהפכא כנ"ל. ותורתן היא אומנתן ומלאכתן לפ"נ דכל ישראל. ויובן ג"כ מש"ל בקושי התירו לדבר ד"ת בשבח שהדבור הוא עכ"פ עקימת שפתים הוי מעשה ובשבת שמאיר שלימותא דקש"ע שאין שום דבר צריך עוד תיקון לכן הי' סברא שלא לדבר אפי' בד"ת רק להסתופף בצל שלימותא דכולא ולהתענג באורו מקור כל התענוגים. אלא כמ"ש עושין כל צרכי חיה בשבת לתקן לידתה. וזהו בקושי מלשון מקשה לילד כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' וכתי' כי חלה גם ילדה ציון את בניה דהיינו גאולת ישראל בגשמיות וברוחנינת מחשך הגלות ונגלה כבוד ה' לעיני כל בשר דנש"י