חנה אריאל שמות ריח

או"כ דזו"נ הן הן המאירים אור שפעם גם תוך העולמות הנפרדים בישות של עולמות עצמן אבל ע"י הוא מתנשא מימות עולם הנ"ל

וענין שני הדעות הנ"ל למטה. הנה דעה התחתונה הוא ע"פ משנ"ת בפהקו"ד בחי' הכריתות ברית עם כל נפש חיה דנח ובניו ואח"כ בדור הפלגה בהפרד עליון גוים והוא ישות העולמות הנפרדים בל ימוטו ויתנהגו ע"י הע' שרים למטה וכפי סדר ההשתל' מכלים דזו"נ דעולמו' בי"ע אשר כללית כל זה הענין הוא בחי' אחוריי' וחיצוני' דרצה"ע ב"ה. וע"י אבה"ק אי"ו החל לבוא אור פנימי' רצה"ע ב"ה בעולם וכמ"ש שקיימו כהת"כ שהוא פנימי' רצה"ע ב"ה כידוע אבל בחי' המלכות שמים העליונה בבחי' דע"ק וז"א כולא חד לא התכוננה המשיכו כלל למטה כמ"ש באריכות קצת פ' שמות עד שבנ"י פרו וישרצו באמ"צ הכל כנ"ל שם. ונת' ג"כ דז"א חזר לבחי' הקטנות דעיבור תלת גו תלת והיינו שלא נתגלה ממנו רק בחי' הדעה התחתונה הנ"ל וממילא גם המל' היתה כפי סדר המדרי' דחיצוני' העולמות והאמונה המורשה לבני אי"ו היתה בגלות ועינוי תחת יד פרעה כנ"ל שם. עד מה שנאמר ועברתי באמ"צ וגו' אני ולא מלאך כו' וכמשארז"ל אמר הקב"ה אם אני שולח מלאך לשם הרי הוא נשקע בטומאת מצרים. אלא אני אומר ממקום קדושתי והכל נעשה. ואמרו עוד שירדו ישראל עד מ"ט שערי טומאה. פי' דכל כחות דנפש הטבעיות החיונית דבנ"י באמ"צ נמשכו גם להם רק משר של מצרים יערות הארץ כנ"ל פה"ק ואם ח"ו היו יורדים עוד עד השער הנו"ן דטומאת מצרים שהוא תכלית נקודת ערות הארץ עד שא"א לפני ארץ העליונה להתגלות שם כ"א בהעדר מציאותה דערות הארץ לגמרי כמו שיהי' לע"ל דאת רוח הטומאה אעביר מן הארץ לגמרי והיינו נמי שלא היו ישראל נגאלים שישארו במציאותם ויעלו לארץ העליונה ולכן הוציאם בחפזון וק"ל. וז"ש אם אני שולח מלאך לשם לעשות נקמה בפרעה בדרך שינוי סדר ההשתל' (כמו מי שאמר לשמן הנ"ל). עפ"י דעה התחתונה שהי' עומד בה כבי' כנ"ל. וכבר נת' שבדרך זו אין האור אלקות נגלה כלל למטה רק שינוי ישות נפרד המורגש. וז"ש שאם ככה הי' עושה ע"י שליחות המלאך הרי גם פעולת המלאך נשקע בטומאת מצרים ולא יבוא מזה שום התפעלות להכניע כח ערות הארץ. אלא אני אומר ממקום קדושתי הוא בחי' הדעת עליון הנ"ל שהוא קדוש ומובדל מעולמות והכל נעשה כי שם הוא היש ולמטה כאין נחשב כנ"ל וזהו שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם מבואר בכ"ד שזהו כענין מ"ש באאע"ה נגלה עליו אדון הכל והיינו שנגלה בבחי' זו דע"ק וז"א כ"ח. ואמרו שנגלה עליהם עליהם דוקא בבחי' מקיף עליון דוקא וארז"ל ממה"מ הקב"ה הוא ענין זווג דגדלות שהי' עת ורגע דיצ"מ כנ"ל והוא בחי' אל דעות הוי' שכולל ב' הדעות דישות למטה בבחי' מל' הנאצל וישות העליון בבחי' מל' המאציל ב"ה. וזהו יובן עם מ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי וז"ל כדי שיהי' המאציל ב"ה מלך על כל הנפרדים ע"י שיקיימו מצותיו שיצוה עליהם ע"כ דקדק לומר לשון ע"י שיקיימו מצותיו שעי"ז דוקא והי' הוא ית' מלך עליהם אחר קיומם המצות. ובכל מקום נאמר ענין קבלת עומ"ש לעשות רצונו ולעבדו ולשמור את כל מצותיו והיינו שקיום המצות נמשך מהמל' וכמ"ש כדי שיקבל עומ"ש ואח"כ יקבל עליו עומ"צ היפך ממ"ש כאן שהמל' נמשך מקיום המצות וחילוק לשונות אלו הוא דמל' המאציל ב"ה אין העולמות יכולים לקבלה כלל דמתנשא מימו"ע כנ"ל. אך ע"י מל' הנאצל דעול מל' דזו"נ דאצי' באו"כ ובבחי' סובב וממלא כידוע הם שומרים ומקיימים המצות ובזה נמשך עליהם מל' המאציל ב"ה וזהו אל דעות ה' שכולל שני הדעות למלוך על עם יש ודבר נפרד ולהמשיך בו מל' המאציל כנ"ל וזהו ממה"מ הוא בחי' המל' נוק' דז"א בבחי' הפנימי' ועצמות דיחוד מל' המאציל עם בחי' מל' הנאצל ב"ה והקב"ה הוא אל דעות הנ"ל ביחוד וזווג גמור ולפי שעדיין נפש