חנה אריאל שמות רא

ענינו שהוא עצם ההעדר מבכור פרעה היושב על כסאו וכל מדרי' הבכורות דהיינו כל כח ב ב י התנים הגדול מה שמשקה את יאוריו ונותן בהם כח הדכר לפעולתם. ומ"ש וה' הכה כל בכור כנ"ל דהיינו הוא וב"ד בחי' המל' דקדושה הכה את בחי' כח הנוק' דקלי' שבכל יאוריו וכמשי"ת והנה אמרו בגמ' שבשעת חורבן ביהמ"ק יצאה ב"ק ואמרה עמא קטילא קטלת קמחא טחינה טחנת פי' ע"ד מ"ש בסה"ק ע"פ והבית הזה יהי' עליון כל עובר עליו ישום וישרוק שכל קדושת הבית יהי' עליון. פי' שעלה למעלה למקום קדושתו ולא נשאר למטה רק הפסולת לבד שהוא ההעדר שהי' כרוך בקודש מטומאת בנ"י ומפשעיהם ובו הוא ששלטו האויבים להביאו אל ההעדר ממש במציאות שכל עובר עליו ישום כו'. וזהו קמחא טחינא טחנת. פי' כי ע"י טחינה מתפרדים החלקים בתכלית הפירוד עד שאין א' מהם דבוק באחר כלל וממילא שאין לבחי' הפסולת והקלי' שוב שום דביקה ואחיזה בקדושה. וממילא הי' בחי' הקלי' והפסולת בבחי' העדר הגמור כראוי להם. וכן עמא קטילא קטלת שכבר נתברר הטוב מהם ועלה למעלה וניתנה החיצוניות שלהם להעדר הגמור דהיינו כח העונות והפשעים. אך י"ל א"כ למה לא נתבטל מציאותם מאליו וממילא אחרי שלא נשאר רק ההעדר בלי שום אחיזה בקדושה. והענין הוא דכתי' וכבודי לאחר לא אתן פי' שכבוד המל' שהיא עזר כנגדו דאדה"ע. להביא כל מה שפועל הוא ית' באנהגא עלמין בידיעת עצמו אל הגילוי בעולמות לדעתם וצביונם. ע"ז אמר הכתוב דכבוד הזה לא יתן לאחר כלומר כל זמן שלא הגיע העת שאת רוח הטומאה יעביר מן הארץ שאז דוקא ונגלה כבוד ה'. אבל עכשיו שישנו לאחר דהיינו הקלי' וריח הטומאה בעולם לא יתן כבודו ממש לעולם. ולכן אף שהוא עמא קטילא בידיעתו ית' לאנהגא עלמין אין זה בא בגילוי בעולמות ממש להיות ביטול מציאותם ממילא אלא צריך עדיין לבחי' כח הדכר דקלי' שהוא הוא כח ההעדר כנ"ל והוא מתלבש בפועלי ההעדר בערך העולמות עצמן. והוא איש צר ואויב דקטיל בפו"מ לעמא קטילא. וכן הוא ממש ענין קמחא טחינא טחנת עפ"י הנ"ל. ובזה יובן דבמה שאמר הקב"ה אני יוצא ומת כל בכור דכח הדכר דקלי' מאליו וממילא אמר שתגיע המיתה הזאת עד בכור השפחה אשר אחר הרחים כנ"ל שגם אחר הטחינה שבידיעתו ית' צריך עוד לטוחן. בכולם תגיע המיתה לבוא להעדר לגמרי להסתלק מעל בנ"י מכל וכל כל כחות הדכר דקלי' מצרים עד תומם. וזהו ממש שנגלה עליהם ממה"מ וכו' וכל כחות דפר"ע הגמור המשקה כל מדרי' הקלי' מצרים עד המדרי' האחרונה דאחר הרחים הנ"ל הכל נתגלה ההעדר שלהם שהוא עיקר כח הדכר כנ"ל ונתבטלו מעל בנ"י לעולם. כי נגלה עליהם ממה"מ וכו' אך הגילוי הזה הוא בערך ידיעת עצמו ית' אף שנגלה עליהם ממש. היינו למעלה מהרגשתם לגמרי בענין בחי' דסוכ"ע וכנ"ל. וכדי להביא ענין זה להרגשתם ממש עד שיוכל להיות בהם קבלת התומ"צ לדעתם וצביונם שהוא מן הקול דודי שנגלה עליהם ביצי"מ כנ"ל ע"כ וה' הוא וב"ד דהיינו בחי' הנוק' מל' דקדושה הכה כל בכור היינו הכח המתפעל מן הדכר להלביש הניצוצות דעולם התהו כנ"ל והוא השבי אשר בבית הבור כי הניצוצות הן בבחי' שבי' בקליפות בבור תחתית כח הנוק' דקלי'. ואמר שהכה בכח מדת כ"ה המל' נוק' דקדושה את כל הבכור שבהן שגם בערך עולמות לדעתן וצביונן יתגלה ההעדר שבהן הבא ע"י שנגלה עליהן ממה"מ וכו' והוא ענין כבודי הנ"ל שניתן אז לישראל לבדן. וכמ"ש בגאולה אחרונה כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות דהיינו אור הכתר שנק' פלא שיאיר במדת המל' לעשותה בבחי' עטרת בעלה הנ"ל, ומזה שאומר כימי צאתך מאמ"צ מובן שגם בעת יצי"מ הי' בחי' הנפלאות לגלות בבחי' עטרת בעלה גם בערך העולמות ביטול הבכורות מעל ישראל לעולם עד סוף כל כחם הבא בנוק' דקלי' בבחי' ההעדר הגמור. ולפי שהגילוי הזה דדו"נ דקדושה האלקית הי' רק ישראל לבדם