חנה אריאל שמות קצט

מתחברת עמהם אלא בהפשטת הנפש מן הגוף. ואף שזה הבירור הוא אוכל מתיך פסולת אעפ"כ לענין מלאכת שבת לא נחשב מלאכה רק פסולת מתוך אוכל זהו אחר בה"ע ליש שנתבררו כבר עולמות הקדושה לבדם רק שאח"כ נתערב קצת בחטא עה"ד ושם עיקר הבירור הוא להפריד הפסולת דוקא ולהשיבם אל ההעדר לגמרי וקצת יש דמיון לענין הבירור מעולם התהו במ"ש בגמ' האי תורמסא דשלקי' לי' ז' זמנין וכו' שאמרו כיון דאי לא שקלי לי' מסרח כפסולת מתוך אוכל דמי והמשכיל יבין) להיות בחי' מציאות בביטול הרגשת ישותו עכ"פ אף שאינו מיוחד בקו"ח כי שרש ישותו לא הי' מתקיים בשם מציאות עם התגלות אור דשם מ"ה החדש ביחוד יותר עליון. ומה שלא הי' יכיל להתברר גם במדרי' זו דעולם האצי' מחמת שלא הי' נמצא בחי' ישותו שמושרש בשרש העליון דעליות האורות דתהו בגילוי אור שם מ"ה במדרי' אצי' נתלבש אור הביטול דשם מ"ה להאיר בהם רק במדרי' עולם הבריאה. וכן יובן עד"ז גם לענין יצירה ועשי' דקדושה. והנה ענין הבירור הזה הוא מי"ס דז"א דלאנהגא בהין עלמין ואינו מאיר בעולמות רק בבחי' כוכ"ע שהם אינם מרגישים רק מציאותם כמו שנבראו ולא אור האלקות הבורא ויוצר וכו' כלל. ושלימות תיקונם להתייחד בא"ר אין סוף ברוך הוא ממש הי' בא להם מהנהגה דאנהיג לון קודשא בריך הוא וכמ"ש במקום אחר דלאנהגא עלמין הוא עפ"י התורה שיושב ועוסק בג' שעות ראשונות וה"ז כאדם המקיים מצות מעשיות כמו קלף תפילין ודופני. הסוכה וכו' שעי"ז מתכללים באור היחוד שלא בדרך הרגשה והשגה להם כלום והיינו שעל ידי ההנהגה יבוא אור שרש היש מאורות דתהו לביא באו"כ דשם מ"ה החדש ויחודו בשם ב"ן וממילא יתבטל ישותו הנפרד וכו'. אך ע"ז אמר לא טוב היות האדם לבדו כי אין זה בחי' טוב דחסדים כ"א שיתגלה בעולמות גם בהרגשתם ודעתם ענין יחודם ולכן אעשה לו עזר כנגדו בחי' הנוק' בבחי' ממכ"ע להביא בקרבם גילוי ענין האלקות באופן שאעפ"כ ישאר ישות מציאותם קיים בבחי' ביטול היש עכ"פ שעי"ז יתכללו גם לדעתם וצביונם בישות גמור עם אור הביטול הבא בהם ע"י בחי' המל'. וע"י בחי' המל' נוק' דז"א יוכל לבוא יחוד שם מ"ה ממש בתוך תוכם לע"ל בבחי' אחעט"ב וראו כל בשר וכו'. וגם עתה מתבררים ועולים ע"י בחי' הנוק' הממכ"ע שנותנת בהם כח עבודתם בביטול היש. וגם כד איהי סלקא כולהו הדבקים בה סלקין. עד לע"ל שתאיר בהם בבחי' עטרת בעלה כמ"ש במק"א שע"י בחי' העטרה נגלה מבעלה מה שלא הי' נגלה ממנו עצמו והיינו היחוד הגמור דוראו כל בשר ונשגב הוי' לבדו גם תוך העולם. והנה הטוב מבחין את הרע שעי"ז נוכל להבין קצת ענין עולמות דקליפות ודכר ונוק' דלהון דהנה בכל עולם מד' עולמות) שנתברר הטוב והקדושה בו נשאר עוד בחי' כלי ועולם שא"א לו להתכלל באור דשם מ"ה וכנ"ל שהוא הביטול והתכללות במהי"ע אא"ס ב"ה וא"א לאותן המדרי' ובחי' עולם להתקיים בבחי' ישות מציאותם עם הביטול הגמור. ולא הפילם לבחי' ההעדר לגמרי מפני בחי' הניצוצין שיש בהם שאפשר להם לעלות עכ"פ להתכלל ביחוד (וזה יובן ממש מענין כף הקלע הנ"ל שע"י צער ועינוי דכף הקלע יעלו כחות הנפש שירדו במחדו"מ לעלות לשרשם במהו"ע הנפש ורק הלבוש דמחדו"מ עצמן המה יאבדו לגמר בבחי' ההעדר) ע"כ גם את זלעו"ז עשה האלקים בכל עולם מג' עולמות דבי"ע (וגם קלי' דאצי' עומדת במציאות שם בבריאה כידוע בכאריז"ל). וכח ואור שם מ"ה החדש בהתלבשותו והתייחדו בשם ב"ן מחי' אותם בבחי' מקיף עליהם מלמעלה (וזה יובן ממשל הנז"ל בענין הפונים אחור מאור הנר הסגוליי שעכ"פ אור טבעי רואים גם הם רק שאין רואים כלל גם את גוף הנר הסגוליי כו') ונסדר הענין ע"ד יאורי מצרים והתנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו (ומזה יובן בכל בחי' ומדרי' עולמות דקלי'). וכמ"ש במק"א דיאורי מצרים הן הספי' דקלי' והתנים הגדול הוא שקיו דאילן דקלי' והיינו