חנה אריאל שמות קצז

היא מדת המל' בב' הבחי' הנ"ל דלילה והזה דידוע דכל פקודא בלא דו"ר לא פרחא לעילא וביאור לשון פרחא לעילא והרי המצות הן המשכה מלמעלמ"ט דוקא כידוע. אמנם יובן עפ"י המשל הנ"ל מנר הסגוליי שלפנים מכל המחיצות אין נראה לאורו שום מציאות אור טבעי. והוא נמצא גם חוץ להמחיצות רק ששם הוא בהעלם. ובשעת יצי"מ יצא לחוץ נגוף למצרים ורפוא לישראל בבחי' עליהם בגילוי העצמי שלפנים מהמחיצות כנ"ל. ואח"כ בשעת מ"ת נגלה בהם בבחי' אורו העצמי הנ"ל עד שהיו מסתכלים למזרח ושומעים אנכי כנ"ל. וזה הי' ענין עדים מהר חורב שגם אחר שאמר שובו לכם לאהליכם היו יכולים לעדות עדי הראי' הנ"ל שבמ"ת. ובלא העדי הזה הי' האור ההוא נמצא בקרבה רק כמו שהוא בעולם בבחי' הגדול והקדוש הנ"ל. מעוטף ומלובש באור הטבעי כנ"ל. כן הי' ונקדשתי בתוך בנ"י וכמ"ש בקרבך קדוש. והנה הוא בהעלם גם בשעה שעושין המצות שהן הן ארחות הוי' היינו מה שהוא גדול וקדוש בשו"א הנ"ל בהעלם הלבוש דמדרי' העולמות. ואין זה כמו שקבלו בה"ס וכענין העדי הנ"ל אך ע"י דו"ר פרחא לעילא מן ההעלם כידוע שע"י דו"ר טבעיי' עולה ליצירה ומתגלה כח המצוה בבחי' גילוי אור הגדול והקדוש דארחות הוי' כמו שהוא מאיר בעולם היצי' וע"י דו"ר שכליי' מתגלה כמו שהוא מאיר בעולם הבריאה. ועדיין אינו כאור שהאיר בשעת מ"ת. אם לא ע"י בחי' הלילה הזה שהיא בחי' מלכותא קדישא דמדריגת אצי' על ידה דוקא יוכל להאיר אור דארחות הוי' בגילוי גמור כמשל הארת הנר לפנים מהמחיצות כולם. ובלא קבלת מלכותא קדישא הלזו אין נגלה אור המצות ותורה כמו שנתנה להם. והיינו שהלילה הזה הוא השמירה שלא יתגלה אור המצות עצמן מבלעדיה. וממנה בא כח השמירה גם למדרי' בי"ע שלא יתגלה במצות שלמטה גם אור דמדרי' בי"ע אם לא ע"י דו"ר דפרתא המצוה בהון לעילא ממקום הגופני ולי"ס דעשי' לא פרחא בלא קבלת עומ"ש לכה"פ. וזהו הוא הלילה הזה שמורים תרי כנ"ל לכל בנ"י לדורותם אפי' דבי"ע. ובענין זה יש לפרש לשון הזוהר פ' בלק ד' ר"ד ע"ב ובג"כ אתפשטו דרגין ואתלבשו נהורין ואינון אקרון כנפים עילאין עד דמטי להאי בקר דיוסף ואיהו נטיל כל נהורין עילאין ומגו דכל נהורין בי' תליין זיווי' סליק מסייפי עלמא עד סייפי עלמא דלעילא עד דעלמין דלתתא לא יכלין למסבל אתא דוד ואתקין חופאה להאי בקר וכו' וע"ד כתי' בקר אערך לך ואצפה ע"כ. שממה שאמר ואינון איקרון כנפים עילאין משמע ודאי שמ"ש קודם לזה ואתלבשו נהורין ר"ל שנתלבשו אורות האצי' בבי"ע והן מעלין אותן ליהנות מאור בקר דיוסף דאצי' וכמ"ש עד סייפי עלמא דלעילא. והיינו ענין הגדפין דדו"ר שמעלין המצוה למקום אורה דמ"ת וכנ"ל שצורך הגדפין הוא משום דהמל' היא שמורים שלא ירד האור דמ"ת למטה בהתגלו' כ"א ע"י השפעת כחה דוקא בבחי' הליל' והזה למעלה באצילו' ולמטה בבי"ע דאתלבשו נהורין להיות כנפים עילאין. וזהו בקר פי' כמ"ש בזוהר שהוא בקר דיוסף דמ"ת וכמ"ש בברכת המצות אק"ב וצונו ביסוד כמ"ש בכוונת האריז"ל וכמ"ש בזוהר שבמ"ת פתח להם כל היסודות ביסוד דז"א. אערך לך היינו בחי' הלילה למעלה כנ"ל וכמ"ש ז"ל ע"פ כי אתם המעט שממעטין עצמיכם לפני בבחי' הביטול דמוסרת עצמה לביאה הנ"ל. ואומר דוד שהוא בחי' המל' אערך לך בחי' הדחילו בבי"ע עד שיגיעו ע"י הכנפים ולעלות לאצי' ע"י בחי' הביטול הזה דמלכותא קדישא הנ"ל, וזהו בחי' השמירה שלא יצא האור אל מקום הגסות ופירוד דחיצוני' בשמירה שלא יוציאו מן הבית חוצה, וכשמגיע אל אור הבוקר דיוסף הנ"ל הנה הוא נהורא דלא יכיל עלמא למסבל כנ"ל ובמשל שלפנים מן המחיצות מאיר אור הנר במדרי' שאין שום דבר טבעי נראה למציאות כלל והנה בחי' זו היא בחי' אור ההשוואה הנ"ל וצריך שמירה שלא יעלו החיצונים ליכלל עם מדרי' הקדושה כמשנת"ל. וזהו שאמר עוד ואצפה אעביד חופאה לנהורא והוא ע"י בחי'