חנה אריאל שמות קפח

כידוע). דהיינו בחי' כבודי שהוא המל' וההתגלות וזהו ענין שעבוד מלכיות. פי' דבגלות מצרים הי' עיבור המדות שהמדות לא האירו הפנימי' שלהן. ובגלות האחרון אינו רק שעבוד מלכיות אבל המשכת הפנימי' נתקבל במ"ת. והנה ארז"ל חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות וחירות ממה"מ. היינו לישראל עצמן הי' חירות ממש משעמ"ל כמ"ש היו מסתכלין למזרח והיו שומעין את הקול אנכי וכו' וכתי' פנים בפנים וכו'. אף שלכל העולם כולו לא הי' עדיין הגילוי אפי' ע"י תומ"צ מחמת שכבודי לאחר לא אתן כנ"ל. וז"ש אני אמרתי (במ"ת) אלקים אתם ותהלתי יספרו ממש וחירות ממה"מ והיצה"ר. ובירור ותיקון ישות והעלם של כל העולם הי' אעפ"כ נעשה ע"י קיומם תומ"צ במדרי' שלהן עצמן מאליו וממילא. כמו באדה"ר קודם החטא ויניחהו בג"ע לעבדה וכו' ולמטה הי' מקום שליטת הקליפות רק שע"י עבודתו בג"ע הי' נמשך כל שרש יניקות הקליפות שהוא מענין בחי' עולם התהו כמ"ש במק"א באריכות לבוא בבחי' ומדרי' עולם התיקון דוקא וממילא הי' מתבטל מציאות הקליפות לגמרי ככה הי' נעשה ע"י ישראל כמאמר אלקים אתם גם למטה בעוה"ז. וכמו שאחר חטא אדה"ר כתי' ויגרש את האדם לעבוד את האדמה אשר לוקח משם דהיינו לברר הבירורים בפו"מ בל"ט מלאכות וביגיעות נפש ויגיעות בשר וכו'. כן בישראל אחר חטא העגל הוצרכו לברר בעצמם במקום הקליפות למטה אף שבבחי' הפנימי' תהלתי יספרו ולא הי' עוד במדות עליונות בחי' ענין העבור כלל כי נזדככו הכלים. כנ"ל אבל לענין השעבוד מלכיות בישראל בהם עצמן צריך להיות הבירור מבחי' הרע שנפלו בו בבחי' מה"מ ויצה"ר וצריכין הן לספר ביצי"מ לצורך עצמן לעורר אותו האור והכח שהאיר אז. לבטל יניקת הקליפות מבחי' העבור כנ"ל. גם עתה לתקן למטה (כי למעלה א"צ עוד כנ"ל). וזהו פותח בגנות שצריך לספר גם הגנות ולזכור אותו ואח"כ לסיים בשבח של ירידת החו"ג להכות י' מכות למצרים ולכן צריך לפרש ענין המכות ושרשם. וזהו ביד חזקה שתים וכו' אלו עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים וכו' והיינו ע"י בחי' ומלכותו בכל משלה וכו' כנ"ל וע"ז אומר עוד ר"י הי' נותן בהם סימנים פי' סימן הוא ענין כללי כמו שאדם עושה סימן עם חבירו אם תראה סימן זה תדע שהענין עומד באופן זה אף שיש בענין כו"כ פרטים ואם תראה סימן אחר תדע שהוא באופן אחר עם כו"כ פרטים. וזהו ר"י הי' בו כח ועוז להמשיך בספורו ביצי"מ והי' נותן בהם גם סימנים דהיינו כנ"ל גילוי כללותן ביסוד וכללות כללותן במל'. ולא בבחי' ומלכותו בכל משלה לבד שהוא בבחי' אל מסתתר ואעפ"כ כמצביי' עביד וכו' אלא ר"י הי' מביא בחי' הגילוי לתקן את הגנות הנ"ל גם בבחי' גילוי אור כללותן וכללות כללותן כנ"ל והנה יסוד דדכורא יש בו ג' פרקין פנימי אמצעי חיצון וצריך להאיר בחו"ג בכל ג' הבחי'. זהו דצ"ך נז' ג' אותיות נגד ג' בחי' אלו לענין א' מהחו"ג. עד"ש ג' אותי' לג' הבחי' לבחי' הב' דחו"ג. אבל יסוד דנוק' קצר שאין בו אלא ב' פרקין חדר ופרוזדור. א"צ אלא ב' אותיות לכ"א מב' הבחי' דחו"ג וזהו ב"א ח"ב. וזהו ויאמר ה' אל משה דוקא שהוא בית קיבול לאור הדעת ומעלה כנ"ל להמשיך החו"ג לבטל קליפת פרעה ומצרים ע"י המכות. דקליפת פרעה הוא אותיו' העורף כי לנגד העורף עומד באדם מוח הדעת ומוחי חו"ב הן לצד הפנים וז"ש לא ידעתי את ה' שהוא בקליפתו מעכב שלא יבוא הוי' לבחי' הדעת וקליפת מצרים הוא מיצר מ"י וי"ס שהוא מעכב על היציאה מבחי' העבור בבינה (מעין עוה"ב) הנ"ל ושיהיו המדות דוקא בבחי' ג' גו ג' כנ"ל שהוא תכלית החיצוני' וז"ש למשה דוקא בא אתה אל פרעה להכניעו בכחך שהוא הדעת. ואומר טעם למה שמצריך למשה דוקא לבוא ואומר כי אני ר"ל המדות עצמן הן עדיין בבחי' עיבור להיות תוקף החיצוני'. וע"י ההנהגה בתכלית החיצוני' הכבדתי את לבו שע"י סדר ההנהגה החיצוני' ידם תקיפה על עצמן. ואמר עוד שלמה היתה כזאת