חנה אריאל שמות קעו

ניתנה תורה ועסק הישיבה הי' רק במדרי' השגה וכמ"ש במק"א). וכענין ולאום מלאום יאמץ הנז' בתניא שפעמים היתה מושלת הנפה"א ולפעמים נפה"ב. והמשכיל יבין שההשגה הוא מבחי' כח ומדרי' שמות בנ"י הנ"ל שבקרבם. ובחי' הנשמות הם מבחי' יעקב כנ"ל שהוא תחיית הנשמות עצמן. באופן שלא היתה שליטה גמורה לא למדרי' וענין נפה"א שלהם על הנפה"ב ולא לנפש הטבעיית על הנפה"א רק כדרך ולאום מלאום יאמץ הנ"ל. ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף המשקיט את חמת מלכות ערות הארץ כנ"ל (כי הוא ע"ה הושם בארון תוך כלי המעלים כחו מלהתגלות אף שישנו בהעלם). ויאמר אל עמו הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו. ר"ל שיש להם גם בהיותם עם עוממים כח עליון נשגב מכל אנשי מצרים והגם שהוא אינו מזיק עתה כלום לערות הארץ דמצרים כי כחם הנשגב ורב הזה הוא משוקע ומתעלם תוך הנפה"ב דבחי' מצרים כנ"ל. אך פן ירבה בריבוי יותר ויותר עד שימלא כל מדרי' ומקומות דמצרים. ואף שכל ריבויים הרי הוא תחת ממשלת מלכות מצרים אך והי' כי תקראנה מלחמה ונוסף וגו'. ידוע ענין המלחמה שהוא התגברות השרים עליונים המשפיעי' במלכי הארץ כח ממשלתם במדינה לשלוט גם במדינה שתחת שר אחר לדחות אותו ממקומו ומלך אחר היונק משר אחר ימלוך על הארץ באופן שהארץ לא ניזוזה ממקומה וערכה כענין ארץ מגדלת וכו' רק שהמלך המולך עליה הוא מערך ומדרי' אחרת. ולהיות בעת מצב גבולות עמים היתה הארץ תחת ממשלת השר הראשון לכן סוף הכבוד לבוא הארץ תח"י השר הראשון כמ"ש אשוב את שבות בני עמון וכדומה הרבה. אך עם בנ"י הרב ועצום בכחו כנ"ל הגם שמעצמו לא יוכל לפרוץ גדר מלכות מצרים שנשתקע בה כנ"ל אבל כי תקראנה מלחמה ממלך אחר ואז בין מלכא למלכא יצא הוא מתחת ממשלת מצרים ונוסף על שונאינו הדוחים את מלכה ושרה. ואז הוא יעלה מן הארץ עצמה אל מקומם הרב ועצום ממנו באופן ששוב לא תוכל הארץ לשוב אל מלכה לעולם. לכן וישימו עליו שרי מסים למען ענותו וגו'. פי' להכניע ולמעט כחו הרב ועצום בעינוי סבלות מצרים. ועיקר העינוי הוא רק לבחי' האמונה שבקרבו וכח שמות בנ"י הנ"ל שכשהאמונה בבחי' גלות שלא יש יכולת בידה לגלות כלום מכחה תוך הגוף ונפה"ב בבחי' הביטול לאלקות הנ"ל. רק תמיד הם תחת ממשלת נפה"ט דמצרים דוקא. אז פשיטא שאין מקום לבחי' ישר להאיר בקרבם כמובן מהנז"ל. אבל על בחי' הנשמות עצמן המתבררי' ובאים במקום ומדרי' עם עמומים כנ"ל נאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ תולדות נשמות הללו. וכידוע בענין השתל' הבירורי' שכאשר מתבררת איזה מדרי' יורד המברר ומברר על ידה עוד מדרי' הנמוכה ממנה וכשמתבררת היא יורד בה המברר ומברר על ידה עוד מדרי' נמוכה גם ממנה וכן לעולם כידוע בסה"ק. וז"ש וכאשר יענו אותו לעם בנ"י הנז' שהוא הנותן כח הבירור ותחית נשמות שע"י בחי' יעקב הנ"ל וע"י העינוי מתמעט אורו יוכל להתלבש לברר עוד מדרי' נמוכות יותר וכן ירבה וכן יפרוץ גדר הקליפות שנפלו בהם נשמות שנשרו כנז' כ"פ. מכל הנ"ל מובן שעיקר הגלות הוא לשמות בנ"י שבאו למצרים בבחי' שקיעה את יעקב כנ"ל. דהיינו כח האלקי דאמונה ושרש קבלת התו' כנ"ל. ולא לבחי' יעקב שאף שלא היו יכולים להשתמש בכחות הנשמה מחמת תוקף ממשלת נפה"ב דמלכות מצרים הנ"ל מובן למשכיל שאין זה נק' שעבוד אלא שאין נותנים לו ממשלה כדרך הראוי ע"פ מ"ש ולאום מלאום יאמץ כנ"ל. וע"י ריבוי ופרצת תולדות הנשמות הנמוכות שהם צריכים לבחי' מלוכה דוקא דמלכות שמים שהיא תתן להם כח ועוז לעבדה בכל לבבך ולהכניע כחות הגוף ונה"ט תחת עול מ"ש. הוא ענין בנין בחי' המל' נוק' הנז"ל שהיא העבודה שלא בדרך בחי' מרכבה. ויתבונן המשכיל שזהו כדוגמא כעין בנין המל' בר"ה ע"י דורמיטא דז"א ואז נעשים לה בחי' אחוריים