חנה אריאל שמות קסח

וזהו הצווי דויצו לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו שיהי' נבלע החיות דנפה"א דישראל תוך יאורי מצרים שהן ממשלם כנ"ל. ותעש לו תיבת וגו' ותשם בסוף על שפת היאור שהתיבה היא מחיצה מפסקת בין החיות שבא בגופו בבחי' עדאת"ג ובין יאורי מצרים עד שאינו מובלע בהם וזהו על שפת היאור ולא בתוך היאור. ותרד בת פרעה שיש לה כח ושרש בכתר מל' דמצרים. ותשלח את אמתה ותקחה להתיבה דמרע"ה. ותחמול עליו ותקח אותו לה לבן וכמ"ש ויהי לה לבן. וענין הויה זו הוא ענין העיבור הב' הידוע בסה"ק שהוא ענין מ"ש אימא לא מנשייא ברא כי תמיד דעתה קשורה עליו אף שהוא אינו מרגיש אבל באמת יש מזה שמירה רוחנית על הולד וכידוע שטבע האם מרגשת בלבה כשיש איזה צער להולד. וזה נק' עיבור שני שהוא ג"כ עיבור גמור לחיי הולד וגופו תוך חיי נפש אמו שמלפפתו. ולכן לא חששו פרעה וחרטומיו שלקחה בת פרעה את משה להחיותו כי במה שלקחה אותו בזה אדרבה הבליעה אותו בכללו ופרטו תוך מלכות פרעה ומצרים. אך הנה באמת אמרו ותרד לרחוץ על היאור שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה כענין ניצוץ דנשמות הגרים שמובלעת תוך ממשלת השר דאומה שלו כשמתפשטת על בני אומתו והגר צריך טבילה במי מקוה שמעלין מטומאה לטהרה ומבדילין את הגר מממשלת השר עליו. וזהו בסתם גרים. אבל בת פרעה דבת מלך היא ויש בה כח שלמעלה מבחי' התפשטות המלוכה. אמר הכתוב ותרד בת פרעה בבחי' ירידה מלמעלה למטה לרחוץ על היאור דוקא ולא תוך היאור כי כחה למעלה ממנו כאמור. וירדה לרחוץ ולשטוף את בחי' התפשטות דגופה וחייה באויר ארץ מצרים הנ"ל ולהרחיקה מעלי' רק ביאור תשארנה. וכשלקחה את מרע"ה להיות לה לבן ומלפפתו הוא כענין האמור בסבא דמשפטים שהנשמות העליונות מתלבשות בלפשות הגרים בג"ע קודם שירדו לעוה"ז. וככה הלבישה נפש הגרות דבת פרעה לחיי מרע"ה הבא לירד תוך גופו בבחי' עדאת"ג כנ"ל והיתה זאת לו מחיצה מפסקת בינו לאויר ארץ מצרים. ועי"ז הי' יכולת בנשמתו הנבדלת בבחי' ד"ע הנ"ל להחיות את גופו ממש בבחי' לידה וגילוי לאויר העולם. ובזה דוקא יצא לאור וגילוי עיקר ענין התקשרות נשמתו בגופו משעה שנזרע וה"ז שבת פרעה היא דוקא שהמשיכה נשמתו העליונה מן העלם דימי העיבור הא' אל תוך גופו. וידוע ענין השמות דבנ"א שנשמה א' באה בכמה גלגולים ובכל גלגול וגלגול נקראת בשם אחר שלא כשם הקודם. והטעם דהשם הוא אותי' פרטי אופני התקשרות והתלבשות הנשמה בגוף הזה דוקא ומה שצריכה לתקן בו. שלכוונה וצורך זה היא יורדת ומתלבשת בכחות נאצלים ממנה בערך הגוף. והמשל להתלבשות ואצילות הכחות הזה ידוע בעמ"ו ובכ"ד מעשיר וחכם גדול שמכניס א"ע בעניני העני וביש גדא לתקן מצבו ומעמדו בעולם. והתלבשות הזה הוא ההסכם ברצון ושו"מ שלו שיתצמצמו לעסוק בעניני העני במקום הנמוך של העני ואחר ההסכם הזה הרי הוא עושה בעניני העני כאדם העושה בשלו. וככה התלבשות הנשמה ואצילות כחות דרצון ושו"מ שלה בערך ומקום הגוף הפרטי דגלגול זה הוא ענין אותו השם שבערך זה יורדת הנשמה לעשות ברצון ושו"מ בגוף כמו שהיא עושה לעצמה כשהיא בלא גוף. והשם הוא הוראת ערך הסכמתה לעשות במקום וכחות הגוף. וכמ"ש ראובן ע"ש ראו מה בין בני לבן חמי. שע"י התקשרות נשמת ראובן בגופו נגלה ענין זה בעולם לדעת מה בין בני כו'. וענין הזה הוא נוהג כשערך ההסכמה דנפש או נשמה להאציל כחות וגוף הוא ענין ומצב שאפשר לה להתלבש ולשכון בגוף כמו שהיא שוכנת בלא גוף ואז היא מחי' הגוף ופועלת בו כסדר בחי' עצם והתפשטות שהעצם ירד למקום התפשטות הנמוכה. אבל אם הערך רחוק מאד מאד שתתיישב הנשמה וכחותי' בערך ומקום הגוף רק שיש דבר המכריח אותה תמיד שלא תסתלק למקומו הרמתה אלא תרד למקום חיות הגוף וערכו. (וכן ארז"ל ע"פ כל הנשמה תהלל על כל נשימה