חנה אריאל דברים שנט

שאלה ותשובה. לאה' ידידי ה"ה הרבני המופ' ומופלג חו"נ וכו' כ"ש מו"ה יקותיאל זוסמאן נ"י ההמ"ץ דק' לאחוויץ

אמש קבלתי מכתבו עפ"י פאצט לבעליצא. ועתה באתי להשיבו כהוגן על כל דברי האגרת שלו בעז"ה

נידון העגונה בקשתי לזרז את המ"ץ דפרילוק שישיב כלום בל יאחר ואותו שהלך למרחוק אין אנו אחראין לידע ממנו שום ענין

על אודות הגרושה לאה רחל מסביבת הארדניע כתב מעל' שבתשו' טור אבן מתיר בכתב דמתקרי. הנה ס' הנ"ל אין עמדי וגם בכל קהלתנו לא נמצא. רק נהירנא בעוד, שהיו יהודים בכפרים בסביבתנו ראיתי בדרך במלון ס' הנ"ל וראיתי תשובה זו בענין דמתקרי. וכמדומה לי שנידון שלו הי' קל קצת מנדון דשו"ת אדמו"ר נב"מ. אף שסברותיו היו נוטות לסברת בעל ס' פרח שושן שהובא **זה כ' שנת תקפ"ט שנה א' לרבנות רבינו וגם אז כ' ומי כמוהו מורה. ופי' בשו"ת ממנו שבחלק המאמרות שהי' אח"כ במשך שנים רבות שאז הכיר את רבינו לאדמו"ר יעו"ש:** ודחהו בשתי ידים וגם סברות והוכחות התשו' לא נתחוורו אז בעיני לסמוך עליהם ודקדוקיו בדבור תוס' כמדומה במ' ב"ב לא הוטב אז כלל בעיני. אך פרטי דבריו איני יודע ואיני זוכר כלום לחוות דעתי עתה להלכה למעשה. אבל ברור ענין השאלה מסביבות הארדני הנ"ל כמדומה לי שאינה ממש כשאלה דתשו' אדמו"ר הנ"ל. ומחמת שהייתי אז בעת כותבי בטרדת הדרך. נשכח ברור המעשה איך היתה. ממני. ואראה בע"ה לחקור אח"ז וגם להשיג ס' הנ"ל ולהשיבו כאשר יתן ה' דעת ותבונה. והנה אקוה שיהי' אי"ה א) הרב הגדול מו"ה מנחם מענדל נ"י מליבאוויטש בגאדיץ בודאי יהי' מעל' אצלו וראוי להגיש דברי השאלה הזאת אליו ומי כמוהו מורה

בדבר השאלה קולית שנשברה סמוך לגוף ונקשרה שבר על שבר ולא נבדקה כלל שהתיר מעלתו הכלים אחר מעל"ע ואמר שגם הבשר הי' מתיר ואיננו כי כבר אכלוהו ושיש מאן דהו מערער עליו לומר שזהו נגד הפוסקים ומעל' האריך לברר טעמו ונימוקו כיד ה' הטובה עליו. וכללות דבריו הוא ענין הס"ס שמא לא נפסק ושמא לא נתעכלו הניבין

אעתיק לו לשון המנ"י ספ"ו סקי"ד שלפי הנראה ממכתבו לא ראה בפנים וז"ל שם. וז"ל או"ה כלל נ"ג ד"ג ואין אנו בקיאין להבחין אי גם איעכול ניבי' או אם איפסק לבדו ונהגו להטריף עכ"ל. משמע מדבריו דעכ"פ בעינן שנפסק אבל היכא דלא איפסיק ניבי' לא חיישינן לאיעכול ניבי'. וכ"כ מהרש"ל בפא"ט ובאו"ש וכן משמע בחה"ר ובתה"א בית שני שער ג' דמ"א דאיעכול ניבי' אינו נטרף אלא דבעינן שנפסק מחמת העיכול וכן מבואר בב"י סנ"ה לגרסת הרא"ש והרשב"א ע"ש אכן הב"ח החמיר אף דלא איפסיק ניבי' מ"מ שמא נתעכלו לבדו וטריפה וכן נראה משמעות הרב בש"ע סנ"ה דפסק בסתם לאסור כל שמוטת ירך. ועיין בש"ך סנ"ה סק"ג עכ"ל המנ"י הנה נראה לעין דהמנ"י ס"ל דאפשר להיות עיכול בלא נפסק ומ"ש א וחיישינן