חנה אריאל דברים שמט

ברא שנת' כאן. ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה במצות התו' למעשה האדם בעולם שעי"כ יהי' בעולם גילוי ד"ע בד"ת. ע"ד משנת"ל מענין דעת דמרע"ה. וממילא יבוא אור התו' בעולם כנ"ל שע"י מרע"ה נתנה התו' והי' הכל בגילוי ממש. ע"ד מ"ש בזוהר ובתיקונים שהי' אדה"ר אומר לבהמות וחיות בואו נשתחוה וגו' שהי' מאיר אור נשמת רוח חיים שלו דרך גופו ממש שהי' גם עקבו מכהה גלגל חמה. וכאמור שכל עיקרו של מציאות העולם הכל תלוי באדם. אך אחר חטא עה"ד נפלו הנשמות כמ' בכ"ד. וכל יצר לב האדם רק רע כלומר פרוד ד"ת מן הד"ע. עד שע"י נח שבא ויעל עולות במזבח וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר לא אוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם כלומר שלא יהי' תלוי ענין קיום מציאת העולם וסדרו עוד כל ימי הארץ וגו' באדם לבדו כ"א ימצא אות הברית בינו ובין כל נפש חי' ולא באדם עצמו דוקא וכמשי"ת אם יגזור ויגמור ה' בעדינו במקומו. והוא ענין סדרי השתל' בירידת המדרי' להיות נמצא יש ודבר בד"ת לבדו בלא שום גילוי מהד"ע ואור הד"ע דידיעתו של הקב"ה גלוי' רק קמי' ית' למעלה כידוע. ואח"כ נא' וירד הוי' על ה"ס היינו שאור דאוריי' וקוב"ה כ"ח ירד למטה (רק שלא ירד במקום הד"ת אלא שהי' נגלה אור ד"ע במקומו והאיר גם לחיצוני' העולמות להדיא עד שהנשמות זכו לכח ועוז דתו' אף בהיותם בגופים) וקיום המצות בבחי' מתן בסתר אמנם ד"ע של מרע"ה עצמו הגיע אף בגופו להיות ידעו ה' פא"פ כמשנ"ת עד שהי' בכחו ע"ה לעשות יד חזקה ומורא גדול. יד חזקה ידוע ומבואר בסה"ק שהוא ענין הגבורה עליונה והיינו כמארז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו. ומבואר בכתבים ובכ"ד שהפי' הוא שהוא כח וגבורה נפלאה להיות בחי' אחדותו ית' הגמור דאנכי מצוי וגלוי גם במקום לא יהי' לך וכו'. והיינו חידוש מגילוי ית' ד"ע במקום הד"ת. וכענין אברין דמלכא שהן המצות בבחי' מתן בסתר הנ"ל. ומורא גדול מבואר בהגדה שהוא גילוי שכינה ע"ד האנשים הרואים את כבודי וכנאמר בדורו של משה וכו'

ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. בראשית ברא אלקים כו', נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן. שהתו' נק' דרך הוי' שע"י התו' נתגלה גילוי אלקות בעולמות. ולכן נצרך לקרותה מדי שנה בשנה מתחלתה עד סופה. שע"י קריאתה בטנת"א מתגלה אלקות בעולמות. וזה נעשה ע"י עיני כ"י דשנה שעבר כי הכל תלוי במעשה התחתונים כמ"ש כי המשפט לאלקים הוא. שהדין ומשפט בר"ה ויוכ"פ הוא על בחי' אלקות כמה יתגלה בעולמות ע"פ מע"ת משנה שעבר ככה גם כאן בראשית ברא אלקים וכו' תלוי ע"פ עיני כ"י דשנה שעבר וזהו נעוץ סוב"ת. ומאין יכול להיות היד החזקה והמורא הגדול לעיני כ"י זה דוקא ע"י בראשית כו' שע"י התו' נתהוה השני בחי' הללו וזהו נעוץ תחב"ס וכמשי"ת אי"ה

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' ושמרו דרך הוי' וגו'. דקדוק הלשון דלמען לפי סדר הלשון היל"ל בעבור. גם להבין פי' דידעתיו. יחוס הידיעה לאברהם מה טיבה. היתכן לומר ח"ו שיש שאינו ידוע לו ית'. וכמ"כ צ"ל הנא' במשה. ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פא"פ. ידיעה הלזו אינו מובן כלל. אם לומר שבא הכתוב להודיע שהידיעה למטה הוא פא"פ. היינו שמשה ידע אלקות כמו שקוב"ה יודע אותו. הלא כתיב ופני לא יראו. כי לא יראני אדם וכו'. (הגם שיש ידיעה באלקות. היינו רק השגה באלקות ולא ראי'). וא"כ צ"ל הלשון דלכל האותות כו' לכל היד כו' ולכל כו'. גם לפי פשט הכתוב הפסוקים הללו אין להם המשך כלל

בכדי להבין את כל זאת נקדים לבאר פי' דרך הוי' הנא' באברהם. הנה הוי' נק'