חנה אריאל דברים שמז

הדדים ונגיעה בערוה בשאר אברים אין לו מקום כלל בידיעת הד"ע ית' שזהו גדר חי מתנענע מכח התאוה המצוי בישותו. אף שכח התאוה עצמו יש לו מקום גם בד"ע. אבל התנועות לאיזה צד אין לו מציאות כלום בד"ע כמשנת"ל: אבל הכנסת האבר תשמיש במקום תשמיש שבד"ת יש לו מציאות גמור בד"ע ולמקבלי התו' בא גם בד"ת. עד שהמעשה הזה הגופני פועל בד"ע לטוב ולמוטב לעשות מצוה ממש. ויחוד הד"ת בד"ע. או עבירה לפגום אור ד"ע הבא בד"ת ע"ד מ"ש בזוה"ק שחת לו לא בניו מומם כמשנ"ת במק"א (ואפי' לב"נ הוא מהז' מצות דחקות שו"א לכן גם להם פוגם בד"ע וק"ל (ואי"ה ית' בפ' שלפנינו בע"ה). וזהו התמי' הקיימת וכי פריצותא אסר רחמנא דודאי א"א כלל לומר כן אף גם אחר מתן התו'. וכן כל מיני ידיעות והרגשות בד"ת הן מצד עצמן אין ואפס לגבי הד"ע דידע בגוונא אחרא דוקא (וכמשנ"ת במק"א שלכן אף אחר שאמר הקב"ה למשה לך רד כי שחת עמך אעפ"כ הוליך את הלוחות בידו עד שבא אל הד"ת וירא אח העגל ומחולות וגו'). אבל בני אהרן מרוב התקשרותם ודביקות בגוף ונפש בכל לב ונפש מאד באלקות בקדושת התו' והכהונה גם כל תנועות גופם הגשמיי' ידוע הוא עצמו בידיעת הד"ע כמו מעשה התוהמ"צ ע"י מתן התו'

ובזה מובן שכשאמר לו משה לאהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש. ידע שבניו גם בד"ת שלהן ידועי המקום הן ולכן וידום אהרן. אך אעפ"י שידועי המקום הן אעפ"כ אומר בקרובי אקדש. שגם מהם הוא ית' קדוש ומובדל לגמרי ומציאותן כאין נגדו ית'. וכמ"ש תשמישי מצוה אף שנעשית בהם המצוה שהוא הוי' ממש בחילוף א"ת ב"ש דמ"צ אעפ"כ נזרקין (אבל תשמישי קדושה ממש אינן נזרקין וק"ל). וכן הוא בכל הנביאים אף שמתבטלים הרגשתם הגופני' ורואים את כבוד ה' ויחודו ית' אמר הכתוב אם יהי' נביאכם במראה (אספקלריא שאינה מאירה) אליו אתודע בחלום (ביטול ההרגשה גופני') אדבר בו. אין זה אלא כעין תשמישי מצוה הנ"ל. לא כן עבדי משה פא"פ אדבר בו ומראה ולא בחדות גם עם כל הרגשותיו הגופנים ה"ז כעין תשמישי קדושה שנגנזין ולא נמצא מהם שום מציאות מבלעדי הקדושה ולחוץ. וכמ"כ מרע"ה ולא ידע איש את קבורתו וד"ל. ויש להתבונן שזה הוא שנעשה כולו פנים ולא נשאר בו דבר שיהי' אחור וחיצוני' ולכן הוא ע"ה הוא ידוע המקום בבחי' פא"פ (משא"כ בני אהרן שגם שידועי המקום הן גם בד"ת שלהן. אך הן יש להן בחי' אחוריי' וחיצוני' נבדל מערך הד"ע לגמרי שלכן אמר בקרובי אקדש שאש ה' תאכל אותם שהן כאין נגדו ית' כמשנ"ת). וזה שאמר אשר ידעו ה' פא"פ ולא קם נביא עוד בישראל כמוהו. לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות באמ"צ. כלומר שהגם שע"י כל הנביאים נעשו אותות ומופתים. הנה מחמת שלהנביאים עצמן נשאר בחי' אחוריי' וחיצוני' לא יצאו על ידם בחי' האותות והמופתים כ"א בבחי' חיצוני' העולמות. אבל מרע"ה אשר ידעו פא"פ היו כל האותות והמופתים שלו גם באמ"צ בחי' בנין הקדושה עליונות בתכלית הפנימי' והוציא את עמו ישראל לחירות עולם. ויצ"מ נעשה חג לה' עד עולם וכן קי"ס וכו' והנה מרע"ה נק' עבד ה' כ"פ בלשון יחוס ומעלה על כללות עבדי ה' הנז' כ"פ הללו עבדי ה'. ועפ"י האמור מובן שלו ע"ה יתכן שם זה בתכלית השלימות שהוא עבד ממש לדיו דסקרסין דו"נ שנגלו באצי' בבחי' אנא אמלוך. וכפמשנ"ת הכוונה שבבחי' המלוכה על עם והי' גילוי בחי' העצמות דאנא אמלוך וזוהי מדרי' מרע"ה הנ"ל. משא"כ שארי עבדי ה' הן עבדי מלכותו ית' המיוחדת עמו. וההפרש ידוע בכ"ד שע"י כח המלוכה הוא ענין ביטול היש. ועבד ה' דמרע"ה הנ"ל הוא בבחי' ביטול בעצם (ובמ"א מבואר ההפרש שבין האבות שהן היו מרכבה לחג"ת דאצי' ועל מרע"ה לא נז' ענין בחי' מרכבה) וביטול בעצם מגיע בחי'