חנה אריאל דברים שמג

ממציא בכת חכמתו מציאות חדשה שגם לב אבן ישכיל מה שהוא רוצה לבוננו. אף בעודנו בעוביו וגסותו. וגם אם עי"ז יתעלו הבורים וחסרי מדע למעלת אנשים בעלי דעה אין זה כענין עלי' לתהו הנ"ל ולא כעלי' במדת המלוכה. שבמשל הוא שעולה להיות כאין לגבי רוממות המלך. וע"י החכ' עלייתו אדרבה להיות מתחשב ביותר, וכמ"כ יובן בנמשל שבחי' החכ' שהיא התו' היא יורדת ונמצאת למטה בעוה"ז ע"י מ"ת וכמשי"ת. ואף שעי"ז יש גם עלי' גדולה למקבלי התו' וההוגים בה. אין זה כלל כהעלי' לשרשם שהם תהו לגבי'. אלא הם עולים לעלי' שאינה מערך שרשם והיינו שעולים לד"ע ממש הבא ומתלבש בד"ת להעלותו ולהקימו עד שבסוף יומיא יוכל להתייחד ממש עם ד"ע. משא"כ ע"י מדת המלוכה אין העלי' רק במדרי' הד"ת עצמו אלא שעולה בתהו להתבטל מישותו ויתקיים (ולא יאבד) במעלת ביטול היש לגמרי מדרי' למעלה ממדרי' בעולמות דעשי' ויצי' ובריאה עד אצילות. ובזוהר אמרו אורייתא מחכ' נפקת משמע שהתו' עצמה איננה ערך מציאות חכ' ושכל ואפי' עליון נורא**הג"ה ואף שנז' בסה"ק ובכתנים שהתו' היא בחי' חכמת המאציל ב"ה או חכ' דא"ס. הנה הוא לאו מכל אלין מדות דנאצלים ובי"ע כלל. ואפי' במ"ס דא"א מבואר בכתבים שאיננה כלל מערך חו"ב דעה והשכל אלא כח להמציא חכ' הגלוי' באצי'. ובמק"א איתא בכתבים שמשם מקום ענין רמאות דלבן וכו':

** אלא דמחכ' הגלויה נפקת ופועלת פעולת מהות החכ' הנז' שאיננה כדרך כח המלוכה כנ"ל. וכשנתבונן עד"ז במח' הראשונה דאנא אמלוך שהן הדיו דסקרסין וכמ"ש בכ"ד. שהוא שימצא. שלימות המלך בכבודו לעצמו גם בעם מדינות המלך (כי אין מלך בלא עם ושלימות האחרון לעם הלא הוא שיזכו לשלימות מעלת המלך בכבודו והוא ענין הידוע בעליית הנו"ן אלפים יובלות והתהפכם אל מה שהי' וכמ"ש בע"ח בהקדמה. ובמש"ה מבואר שגם אחר ההתהפכות יהי' זכרון מציאות העולמות. וכמו ששמענו בפי' המשל ביין שהי' בכלי אדום וירוק ולבן כשמריקים הכל לכלי א' בלא שום גוון ומתאחדים בתכלית הזוכר יזכור ויבחין שזה היין הי' בכלי אדום וזה בכלי לבן וכו') והמח' שבה חושב המלך שלימות הזה דאנא אמלוך מובן בקל למשכיל שאינה חכ' וסברא והמצאת אופנים שכליי'. אלא רק כח היכולת דאחה"פ שהוא א"ס למעלה ואין קץ ותכלית למטה מטה והרגשת הכח הזה לפרט הזה דרצון למלוכה היא היא המח' החושבת אנא אמלוך דיו דסקרסין. וה"ז כדוגמא כעין מה שאו"א מולידים זו"נ, וע"ד האמור פה הוא היכולת להביא כל ענין הד"ע בד"ת ג"כ. והיכולת והכח הזה הוא התו'. וביאור זאת כידוע ונת' בכ"ד שכל עיקר ענין מתן התו' לישראל הן הן העשה"ד שכל עיקרן הוא אנכי הוי' אלקיך (רק שדבר שבקדושה כלול מי' לכן בא בעשרה דברות) והוא ההתייחדות וההתדבקות דאלקות ממש דאנכי הוא אלקיך. כענין אלקי בקרבי וכמ"ש כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו (ומה שאמר כאלו היינו כלפי מעיו דגוף ונפש הטבעית שאין להם כלל זה הענין. רק ע"י הנשמה ונפה"א המלובשת בהם). והוא הכח לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך כידוע בענין משבאת לידי מדה זו וכו'. וכן בקדושת סת"מ אם כותבן מקבלי התו' דוקא יש בהן הקדושה האמורה בהן. וא"ל אין בהם קדושת הסת"מ. אף אם כתבן כתמונתן. וכן קדושי אשה עפ"י התו' אין רק למקבלי התו'. והנה עשיית וקיום כל המצות בפו"מ הוא הוא תיקון העולם להתגלות בו יחודו ית' כמ"ש ביום ההוא יהי' וגו'. והמצוה היא היא שם הוי' בחילוף מ"צ בא"ת ב"ש. מבואר שענין התו' שישנה בישראל היא היא הכח לגלות ענין האלקות ביחודו האמת גם בעולם ועד"ז נתבונן גם למעלה כמשנת"ל שהתו' למעלה היא וממנה בא הכח לעליית העולמות כל מיני העליות כנ"ל הכל הוא בכח התו'. והנה מציאות חידוש העולמות בפו"מ הוא משם הוי' ב"ה שמהווה הכל היינו או"כ דספי' דאצי' דבהון אתכסיאת מב"נ. ור"ל העלם היחוד המצוי לבדו