חנה אריאל דברים שכ

ישר קודם חטא עה"ד. והמה אדם וחוה כשאכלו מעה"ד בקשו חשבונות רבים את זאת תעשה ואת זאת תשמור ממנו כמה וכמה ככל המצוה דאורייתא ודרבנן. אך ע"י המע"ט ות"ת ממשיכים גם עכשיו מלכותו של הקב"ה בעולם. רק שיש חשבונות רבים טמא וטהור כשר ופסול זכאי וחייב אסור ומותר וזה נקרא בזוה"ק אילנא דטו"ר. וע"ז אמרו בזוהר ברע"מ דלע"ל. אילנא דטו"ר יתעבר מעלמא ולא יהיו צריכין לעסוק כלל באו"ה וטו"ט וכו' כי מאליו וממילא לא יתפשט האדם אלא כפי דרך התורה כענין שהי' קודם חטא עה"ד כנ"ל

וזהו העוסקים במקרא מדה ואינו מדה. פי' מדה הוא כענין ומלאו את הארץ הנ"ל שגם קודם חטא עה"ד הי' ממשיך במדה דוקא לכל עולם ועולם לפי ערכו מראשו בבריאה וכו' וכש"כ שיש חשבונות רבים שצריך להמשיך במדה דוקא. ותורה שבכתב אין בה שום השגה והבנה לעולמות כ"א מצות הכתיבה כדינה והקריאה בטנת"א, אבל התורה כולה שמותיו של הקב"ה שנמצא בעולם על ידי הקריאה וה"ז ממש כענין ומלאו את הארץ. אבל מבחי' וכבשוה אין כאן עדיין כלום רק שתורה מגינא ומצלא ואש לפניו תלך ותלהט סביב צריו וכדומה, וז"ש מדה שממשיך בעולם ואינו מדה שאין העולם מתפעל מזה כענין וכבשוה הנ"ל. והא ודאי דיש לו שכר מצוה מצוה כמשי"ת וגם פירות בעוה"ז דמגינא ומצלא. אבל העוסקים במשנה מדה ונוטלים עליה שכר. כי בלימוד המשנה דאסור ומותר כשר ופסול הנה מתניתא מלכתא גוזר ואומר לקרב בכשר ומותר וטהור וזכאי ולרחק בפסול ואסור וטמא וחייב. ומעלה מעוה"ז ניצוצות דטהור וכשר וכו' שמברר אותם בלימוד המשנה שיוכלו לעלות והפסול והטמא דוחה לחוץ לבל יתערב בקדושה. וה"ז כענין וכבשוה הנ"ל שהמלך עושה סדר במדינה. ומ"ש ונוטלין עליה שכר פי' על המדה גופא שמודד ומסדר בעולם נוטלין עליה שכר פעולה דשכר מצוה הוא המצוה עצמה כמ"ש באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש דכשזוכה להשיג ולהרגיש אור פני הרצון דפני מלך חיים העליונים מאד הוא לסתם ב"א ענג נפלא וכן הוא בכל מה שעושה האדם רצון העליון ב"ה אפי' אם אינו מתקן בעולם כלום רק שהמשיך את אור הרצון זהו שכר מצוה מצוה שלע"ל יתגלה לו אור הרצון הזה והיינו במקרא שממשיך שמותיו של הקב"ה אף שבעולמות אין מזה בחי' וכבשוה כלל כנ"ל אעפי"כ שכר מצוה ודאי דאית לי' אבל במשנה אמר שהוא מדה ממש כבוש גמור כנ"ל ונוטלין שכר על תיקון העולם מלבד אור הרצון העליון שבמצוה דת"ת ואח"כ אמר גמרא פי' דהמשנה הוא רק כמו חוקי המלך בהנהגת המדינה שאין בני המדינה מבינים כוונתו של מלך בפרטי ההנהגה. והגמרא הוא להבין טעמי המשניות והיינו להבין בחכמה אנושיית וחכמה עילאה דתורה שזהו ענין עליית ותיקון מהות וגוף העולמות בחי' הב' הנ"ל בפירוש וכבשוה וע"ז אמר דאין לך מדה טובה הימנה אך אעפי"כ הוי רץ למשנה יותר וכו' דבמשנה הוא עושה הסדר בעולם לדחות ולהשפיל את הרע ולהרים ולהעלות את הטוב שלא יזיד הרע לגשת אל הקודש והטוב לא יבוא במקום שאינו טוב כי יפסל או יטמא וכו' זהו עיקר תיקון העולם. והעלאה דמדת הקודש והטוב שע"י הגמרא זה יבוא ממילא אח"כ כו' וז"ש שם בגמ' חזו דשבקי כולי עלמא למתניתין ואזלו בתר גמרא שהיו עוסקים בהעלאות ולא בבירור והבדלת הטוב מן הרע אן נשנית משנה זו דהוי רץ למשנה דוקא כאמור שהוא העיקר בעבודה

מוצא שפתך תשמור וגו' הדקדוקים נראים לעין. וגם בגמ' אמרו אם נדר למה נדבה וכו' הנה יש ג' בחי' בענין הדבור בדברים שבקדושה א' בתפלת