חנה אריאל דברים שיח

פרשה תצא

כי תצא וגו' אשת יפת תואר הל"ל אשה יפ"ת. אשת משמע האשה של יפ"ת בפהק"ו ואתה תבער דם הנקי מקרבך כי תעשה הישר וגו' מהו לשון ואתה וגם לשון כי מעשה הישר מה ענינו אל ואתה תבער. גם י"ל דם נקי וכי דם שאינו נקי הוא טוב בגמ' העוסקים במקרא מדה ואינו מדה. במשנה מדה ונוטלין עליה שכר. בגמרא אין לך מדה טובה הימנה ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן גמרא. י"ל לשון מדה ואינה מדה מהו מדה ומהו, אינו מדה. גם מ"ש מדה ונוטלין עלי' שכר. וכי על המקרא לא יש שכר ח"ו. גם אם אין לך מדה טובה מהגמ' למה אמר הוי רץ למשנה יותר וכו' וגם לשון לעולם מהו

כתיב אשר עשה אלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים דהנה בכמה מקומות נז' ענין בריאת העולם בלשון נברא כמ"ש כי הוא צוה ונבראו וכן אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא. ולא נמצא לשון בראת העולם. לפי שבדבר ה' הכל נעשה דבר מלך שלטון צוה ונבראו. וכמשל המלך שצוה לעבדו לעשות איזה דבר שהדבר נעשה בכח העבדים ולא בכח המלך עצמו כ"א בגזירתו. כך אין לומר בראת העולם כי העולם מוגבל בכל פרטיו וכח הבורא ב"ה עצמו ית' הוא בלי גבול ותכלית א"ס לכחו וגבורתו ית'. לכן נאמר בכל מקום לשון נברא העולם בגזירתו יתברך. ויאמר יהי אור ויהי וגו' וכן כולם. אך אעפ"כ כתיב ג"כ בראשית ברא אלקים את השמים וגו'. ודרשו רז"ל את השמים לרבות תולדותיהן וכו' ועל הכל נאמר ברא אלקים דמשמע כח אלקים ממש בנפעלים דעולם והיינו כמו משל כח המלך עצמו. והענין דשניהם אמת כמו שאנו אומרים המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ. פי' שגם בשמים ובארץ הנראים לנו הוא ב"ה גדול וקדוש כי הכל נברא מאין ממש. ואין בעולמות כי אם כחו יתברך. שבכחו שאין לו סוף ותכלית כל יכול לעשות. והרי אם כן כח זה שבעולמות הוא כח דא"ס וא"ת שמחמת הפלאת הכח הזה הוא שהמציא מציאות עולמות דיש ודבר ועל דרך זה הנה קדושתו ית' נמצאת בכחו וגבורתו בכל בריאה ובריאה קטנה ומוגבלת ומוגשמת. אך היינו קמי' יתברך שהקב"ה מרגיש מציאות העולמות שנבראו בכחו ממש שאין לו קץ וסוף ותכלית וכל יכול לעשות. וכמו שהי' הוא ית' לבדו קודם שנברא העולם כן הוא משנברא העולם. ואף על פי כן העולם הוא יש ודבר לעצמו. כי מה שהוא יש ודבר לעצמו הוא גם כן רק כחו יתברך המרומם לבדו. וכמו הגדול והקדוש בשמים ובארץ. ועד"ז נאמר ברא אלקים שהבריאה היא כח אלקים ממש א"ס ואין תכלית. אבל העולמות עצמן א"א להם להרגיש את זאת כלל וכלל. וכן לשון עולם הוא לשון העלם. שמחמת ההעלם מהם אחדותו הפשוטה שאין לה שום שינוי ח"ו מקודם שנבה"ע ולאחר שנבה"ע לפי שהכל הוא רק כח אחדותו הפשוטה אפס זולתו כנ"ל לכן יכולים להיות בחי' יש ודבר לעצמו עד ששייך לומר עליהם ענין מלכותו ית' עליהם דאין מלך בלא עם. אבל אם לא הי' נעלם מהם דבר זה הרי אף היש ודבר הוא אחדות הפשוטה ואין שם שום עולם נמצא שתחול עליו ענין מלוכה וע"ז נאמר כי הוא צוה ונבראו. וזהו ענין עשר ספירות אורות וכלים. שהאורות נק' הוי' ב"ה והכלים נק' בשם אלקים כמ"ש בתניא ח"ב. ובהון אתכסיאת מבני נשא כמה שכתוב במאמר פתח אליהו. וע"י הצמצום והכסוי דאורות וכלים שהן עצמן באמת הן אלקות ממש ומיוחדים באחדות הפשוטה רק לגבי העולמות נמצא מהן עכ"פ כח וחיות ע"י הכסוי דכלים דבהון אתכסיאת להיות העולמות חיים וקיימים לעצמם והחיות הזה נמשך להם בדרך גזירה ממדותיו ית' שהן הספירות. ויש בזה בחי' סוכ"ע וממכ"ע. בחי' סוכ"ע הוא שמרגישים חיות והתפעלות כן ושכל ומדות ואין יודעים מאין בא זה הכח להם ובחי' ממכ"ע היינו שממלא את כל נברא ונברא לפי ערכו ומדריגתו מידיעת הבורא