חנה אריאל דברים רצ

תבינהו לדעת כי עמך מקור חיים והוא ית' תכלית הטוב לטובים אז גם המדות דנוגה יקבלו ברצון לעבדו ולשמור כל חוקיו ומצותיו ית' כי הם חיינו וזה נק' לאוהביו (פי' גוטע פריינד כנ"ל) שהוא חפץ בגדולת ה' ושימלא כבודו את כל הארץ שזהו שלימות הטוב לטובים, ונמצא שיש בקיום המצות שהוא מקיים פנימי' רצה"ע דאתרעי בהו בישראל ונתן להם את תורתו ומצותיו ושכר מצוה מצוה. זהו מ"ש שומר את הברית ואת החסד לאוהביו לאלף דור שהוא מדרי' הכתר שהאלפים בכתר כידוע. כלומר שישמור לאוהב מתן השכר עד הגלות בחי' הכתר כי בבחי' זו דוקא יקבל שכרו הראוי. אבל עונש העונות אין מגיע למעלה רק למטה התגברות טבעו ואין כונתו כלל לעשות דבר נגד רצה"ע ח"ו רק שתאותו גברה עליו ולכן עונשו למטה בעוה"ז. אבל בחי' הרע דנוגה שרוצה בפירוד מאלקות דוקא ובחי' גסות הרוח דוקא בגאה וגאון לא יוכל לסבול בטבעו ביטול גסותו וישותו אף שמחמת הנשמה ויצ"ט מכריחו לעשות מצוה בפו"מ אין זה אלא כח ההכרח כנ"ל במשל. וכמ"כ הרצה"ע שנמשך במצות שעושה אין בו אלא בחי' האחורים הגמוריים שכבי' בע"כ נמשך אור המצות במקום הפירוד דשונאיו ולכן לא יאחר לשלם לו תיכף בעוה"ז שכרו ולהפרידו מהקדושה הנצחיית. אבל העונות שעושה הוא מחמת שבטבעו הוא שונא ואויב ה' ועונותיו מגיעים למעלה לעשות נגד ה' דוקא. שמורה עברתו ית' לשלם לו בעולם העליון. וכ"ז הוא לפי שהוא ית' הוא האל הנאמן וכנ"ל שהוא עיקרא דכל מציאות ממקום קדושתו ית'. וכל המפעל בעולמות נפעל רק כפי מה שמגיע אל קדושתו ית'. דלאוהביו מגיעין התומ"צ לפנימי' רצונו ית' גם שכרו באותה המדרי' יקבל וככל הנ"ל. וזאת היא מצות ידיעת הבורא כמ"ש וידעת לדעת את קונו שהוא עיקרא ושרשא דכל המציאות

ואח"כ אומר ושמרת את המצוה (לשון יחיד) והחוקים והמשפטים אשר אנכי מצוה אתכם היום לעשותם. ובמק"א הוא אומר מצות ה' מצותי לשון רבים. וגם לבאר ענין הג' שמות מצות וחוקים ומשפטים. והוא דמצות לשין צוותא, וחיבור שהוא ענין שיש תשוקה אל החיבור מן המקבל אל המשפיע ומן המשפיע אל המקבל, מן המשפיע הוא כמשנ"ת כ"פ אברין דמלכא שנתנו לישראל להיות בהן כח המצות. וזה נק' מצותי מצות ה'. והוא בחי' מדת היסוד המשפיע דאיהו מבועא דבירא שממשיך כח כל האברין דמלכא להיות נמצאים בישראל עם קרובו וזה כולל כל התרי"ג מצות וכמ"כ יש בבחי' המקבל להיות במצותיו חפץ מאד וכולל ג"כ כל המצות וכמשי"ת, ויש מצות פרטיי' שיש בהן גילוי כח המשפיע שגם אם לא נצטוה המקבל עליהם הי' חפץ ומשתוקק לעשותם לפי שהן קרבת ה' כמו מצות תפילין וכל המצות שהן זכר לנסים ונפלאות שנעשו לישראל וזכר ליצ"מ ונק' מצות סתם כולל דכר ונוק' משפיע ומקבל ומשפטים הן הנק' בלשון החוקרים מצות השמעיות כמו לא תקום ולא תטור ואהבת לרעך וכדומה שגם הם עיקר המצוה הוא לעשותם מחמת שכן צוה ה' ולא מחמת חיוב השכל לבד וזהו כמשל שהמשפיע אומר להמקבל דברים המתקבלים על הלב לקיים מאמרו והן בחי' חג"ת דז"א שהן המדות הטובות שלו ית' והחוקים הן המצות שאין בהם טעם מתקבל על לב המקבל כמו שעטנז וכדומה רק כחו וגבורתו של המשפיע הוא שכשהוא אומר שכן צריך להיות דידי' נצח ואף שאין המקבל מבין מודה הוא לו וזו היא בחי' נצח והוד שנק' ערבי נחל שאין בהם טעם וכו'. ומצוה לשון יחיד נת"ל פ' ואתחנן דקאי על פ' העקרי דדור שנכנסו לארץ וכמשנ"ת שם ג' בחי' דמלכותו של הקב"ה בבחי' עולמות נשמות אלקות. ואלקות הוא בחי' השכינה. ויש בה ב' פ' דוהמ"ד שנק', לאה ודור שנכנסו לארץ נק' רחל והיא הנק' בשם מצוה לשון יחיד כמשנ"ת שם ובמק"א שהוא כח אלקי להתפעל לקיים המצות בבחי' התפעלות אלקית הידוע ולפי שמקומה סתם למטה