חנה אריאל דברים רעה

לדחות יניקת החיצונים מעליה אם לא בבחי' שכינה בישראל דוקא. וביאור ענין שכינה יובן ג"כ עפ"י הנ"ל ונת"ל בפהק"ו כ"פ שיש בה בחי' פרצוף דור המדבר ודור שנכנסו לארץ. וב' הבחי' הן בחי' מלכותו של הקב"ה בבחי' העליונה הנ"ל שהוא בחי' אלקות והוא כנ"ל שכח אלקי ממש הוא המניע את בחי' העולמות. ופ' דוהמ"ד הוא דור דעה לדעת את כבוד ה' שהוא אנכי הוי' אלקיך דמ"ת וכמ"ש בתניא שבמה שנתן לנו את תורתו נתן לנו א"ע. וזהו שרמ"ח פקודין הן רמ"ח איברין דמלכא ממש רק שהוא למעלה מן הדעת והשגה לנמצאים כי הוא בחי' סוכ"ע. והוא מתייחד ומתגלה בשכינתו בתחתוני' לדעת יחודו הנעלם בכח מלכותו ית' וממשלתו שא"א שלא להתפעל ממנה בהתגלותה כמשנ"ת בכ"ד. וה"ז שאנכי הוי' אלקיך שבמ"ת בא להיות ושכנתי בתוכם במשכן והוא יחוד קובה"ו בישראל. ופ' זה דדוהמ"ד הוא פ' הארה (ולמעלה מהחזה שעד שם הן איברי הנשימה כחות נפשיים שהן השכל וההבנה דחו"ב והדעת כלול מו"ק שהוא מפתחא דכליל שית שגילוי כחו מחזיק ומעורר וממשיך אחרי' גם כחות דמדות הטבעיי' שהן ו"ק שבלב בשעת מעשה שהוא עוסק בחב"ד) שמאיר מאור התו' ע"י מרע"ה שהוא הדעת הכללי דכל ישראל כנז"ל כ"פ. וכ"ז הוא בד' חומשי התורה שעד ס' דברים שנק' משנה תורה שבו נתקן פרצוף השכינה דדור שנכנסו לא"י והוא הנק' פ' העקרי ושכינה בבהמ"ק (שהוא פ' רחל למטה מהחזה ששם הן אברי המזון וכלומר כחות בלתי מרגישים אור וכח השכל ובינה רק כחות הפועלים קיום החיות בסדר טוב ונכון וקיים) והיינו שיהיו מקבלים מכח השכינה דמלכותו ית' בבחי' אלקות הנ"ל לקיים התומ"צ בפו"מ. והיינו שאנכי הוי' אלקיך דמ"ת הנ"ל יתגלה בקרבם לענין התפעלות כחות הטבעיי' להביא את כל התומ"צ אל הפו"מ. וזה שנק' משנה תורה. ע"ד משל ממשנה למלך שהמלך מגלה לו את כל אשר בדעתו ומחשבתו היינו מה שחפץ לעשות במדינה וגם הטעם ופנימי' המכוון שלו באותה מעשה. אבל המשנה למלך אינו מגלה לבני המדינה כ"א מה שהם מצווים לעשות בפו"מ. וכמ"כ יובן שספר דברים אלה הדברים אשר דבר משה אל כ"י הוא נק' משנה תורה והוא הוא בנין פ' העקרי הנ"ל שבדברים הללו שהן הן דברי תורה ממש ככל התו' ואוריי' וקוב"ה כ"ח אנכי הוי' אלקיך דמ"ת כנ"ל. הגילוי הבא מזה בבחי' שכינה דושכנתי בתוכם הוא בא רק לענין התפעלות כחות הטבעיי' (שנק' למטה מהחזה) לבוא אל הפו"מ. ועיקר בחי' שכינה זו מקומה בא"י דוקא וכמשנת"ל ששם הוא מקום כחות הטבעיי' הנוטים מעצמם בטבע גמור (בבחי' ומדרי' עולמות הנ"ל) אל כל מצות ה' שם תראה ותגלה בחי' גילוי שכינה (בבחי' אלקות הנ"ל) והוא עיקר ענין ובחי' מלכותו ית' שעלתה במח' וכונה פנימי' דבריאת העולמות כמ"ש בראשית בשביל התו' הנק' ראשית ובשביל ישראל שמקבלים מן התו' בחי' הגילוי שכינה דושכנתי בתוכם. אז הוא בעולמות מלכות שמים שלימה בבחי' ומדרי' "אלקות הנ"ל. וזהו אשר דבר משה את דברי משנה התו' לקבוע בהם כח בחי' השכינה להתפעל ממנה כל הכחות הטבעיי' (שלמטה מן החזה כמ"ש במק"א באריכות)

ובזה יובן כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה' שע"י שיכנסו ישראל לתוכה ובקרבם משנה התורה הזה שהוא בנין בחי' פרצוף הנוק' בחי' רחל כנ"ל אז תהי' לארץ שביתה ומנוחה עולמית לה' לבדו ולא ישלטו בה זרים להוציא כחה וטובה לאויביה המשעבדים בה. ובחי' העולמות דמדריגתה יתעלה על ידי נש"י אל בחי' האלקות הנ"ל. ולכן משפט אלקי' בקרבה שש שנים וגו' ובשנה השביעית שבת וגו' ושביתה דכי תבואו הנ"ל הוא לא"י טהרה ומנוחה עולמית עד שגם לאחר שגלו ישראל ממנה איננה זבת חלבה ודבשה וטובה לעם היושב עליה. אך אע"פ שהארץ שבתה וממילא הי' לישראל היושבים כל כחות הטבעיי' מסט' דקדושה דא"י בבחי' עולמות