חנה אריאל דברים רסד

ולא דין מנוה. ומ"ש שמוע בין אחיכם מקומו הי' ראוי בפ' שופטים. הדקדוקים בענין נבונים לא אשכח יזכרו לפנינו

במדרש שלשה נתנבאו בל' איכה משה וישעי' שאמר איכה היתה לזונה וגו' וירמי' שאמר איכה ישבה בדד. משל למטרונה א' ראה אותה בשלוותה. הב' ראה אותה בפחזותה, הג' ראה אותה בשפלותה, וי"ל מה ענין זה המשל למ"ש כולם לשון איכה דוקא ואין זה משל אלא לענין הנבואה עצמה. ידוע בע"ח ענין ג' עולמות עקודים נקודים וברודים. שהעקודים הן ע"ס בכלי א'. נקודים ב' כלים והי' ענין שבה"כ הידוע. וברודים הוא עולם התיקון. והנה עקודים נקודים הם למעלה מאצי' דעכשיו. וכש"כ שלא הי' בחי' הבי"ע מאין ליש ודבר וכמ"ש בע"ח שנפלו הכלים למקום שהי' עתיד להיות עולם הבריאה ולא הי' עדיין. ואעפ"כ נק' בשם עולם. ולמה מ"ש באד"ק צופה ומביט עסכ"ה בבחי' מעלה ומטה למה לא נק' הדורות ההם הצפוים לפניו בשם עולם כידוע. ומה שנמצא ג"כ עולם אד"ק היינו רק על בחי' הצמצום דאד"ק עצמו לעשות בחי' מעומ"ט יורד ומתעגל. אבל מה שצופה לא נק' בשם עולם עד עולם העקודים וכו', בתניא פי"ז מח' טובה הקב"ה מצרפה למעשה. פי' שם דע"י התפעלות הלב בדו"ר לה' הנה ליבא מלכא ופליג לשייפין ממשיך אור אלקי שבלבו (שמתפעל ממנו) בכח המחדו"מ במעשה המצות. אבל כשאין בלבו התפעלות רק במוחו בחכמתו ובינתו מבין בגדלות הבורא ב"ה ושע"כ יאתה לעשות רצונו ומצותיו בכל עוז ותעצומות לאלקים ועי"ז מקיים התומ"צ בפו"מ. הנה אין כח החו"ב מגיע אל המעשה. ע"ז ארז"ל שהקב"ה עושה זאת ומצרף הוא ית' את המח"ט של האדם אל המעשה שעושה בפו"מ להעלותה למיסק קדם ה' כמו ע"י דו"ר יעוי"ש. וי"ל למה אין הקב"ה עושה החסד הזה לכל עמו אף שאין להם גם מח"ט רק שהכל אומרים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך רק שאור שבעיסה מעכב. למה לא יעשה חסד לצרף הרצון הטוב למעשה. והענין הוא דרצוננו לעשות רצונך הוא מצד מהו"ע הנפה"א שיש לה שרש באלקים חיים. והרצון ידוע שהוא בחי' כתר שהוא התחברות מהו"ע הנפש להאיר בגוף ולהאציל מכחות שלה להיות מורכבים בגוף היינו שיהי' הכחות לפ"ע הגוף ראי' גשמי' והילוך גשמי וכו' וכן השכל לפ"ע שיהי' מורגש בגוף. וההרכבה בגוף זה נק' אור בכלי כלומר אור הנפש כשבא בכלי הגוף נעשה האור מאיר בערך גופני משא"כ הרצון אף שגם הוא נחשב אור בכלי אבל אינו מורכב בכלי רק בחי' הכלי שבו הוא ממוצע להביא כחות של מהו"ע להאיר בגוף (וידוע דהיינו דוקא הרצון שלמעלה מהשכל שהוא בחי' הכתר דנפש אבל רעוד"ל הוא מורכב בגוף). ועז"נ כי אבי ואמי עזבוני (חו"ב). וה' יאספני מצד בחי' הכתר. וזהו ענין שאעפ"י שחטא ישראל הוא. ואפי' מומר לעכו"ם חמצו אסור בפסח וקדושיו קדושין כידוע. אף שכופר בה' אלקי ישראל בשכלו ודעתו ולבו. איננו שליט על בחי' הכתר שא"א לו להעבירו ממנו לפי שאיננו מצ"ע בערך הגוף כלל (כנ"ל שאינו מורכב). ומזה יובן שלכן אין הקב"ה מצרפו למעשה הפו"מ דגוף אבל המח"ט שהיא עכ"פ מורגשת בגוף אף שאין הגוף מתעורר בחשק ורצון הלב מחמתה זהו בחי' הרכבה שלה בגוף רק שהוא כמו כלי אחד כלומר שגם שבמח"ט עצמה יש בה כל פרטים דאופני המעשה בפו"מ אך אין באים הפרטים בהרגש הגוף רק הרגשה כללית לעורר הגוף שיעשה בכח עצמו (שלא בבחי' התפעלות דו"ר כנ"ל) המעשה בפו"מ. וה"ז דומה לחלום שיש בו כמה ענינים פרטים ולכשיקוץ לא ידע משום פרט רק הרגשה נשארה בגוף ותפעם רוחו ואין שם רק הרגשה כללית מן כל הפרטים שבחלום. ומאחר שעכ"פ נתגלו הפרטים בגוף אף שלא הפרטים גרמו המעשה זה חסדו של הקב"ה שמצרף הפרטים למעשה. (ובמק"א מבואר זה הענין עד"ז שבחי' הכתר הוא שהנפש