חנה אריאל בראשית פט

הזה אם להראות כעין תרעומות היל"ל לשרה שארז"ל שהיתה גדולה מאברהם בנביאות שנאמר כל אשר תאמר לך שרה וגו'. ואם לפרש ההבטחה ולשנותה שודאי תתקיים הלא אחר הצחוק דאברהם כבר אמר אבל שרה אשתך וגו' (וגם לשון אבל י"ל). גם מ"ש אשוב אליך אין מובן מה ענין דאשוב וכי לא דבר עמו השם עד למועד דשנה האחרת וכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וכו' וכו' הרי שדבר ה' מצוי עם אאע"ה בכל אשר עושה. וכענין שתמה אלישע הנביא וה' העלים ממני וגו'. וכן כתיב כי לא יעשה ה' אלקים דבר בלתי אם גלה וגו'. גם מ"ש כעת חיה אין לו משמעות עוד יש להבין בפסוקים שהתחלנו שאומר וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי וגו' אם הוא שלחם פשיטא דבעודנו חי הי'. בסוף מס' סופרים בענקים זה אברהם אבינו שהי' גבוה קומתו כנגד שבעים וארבעה אנשים. ואכילתו ושתייתו כך הי' כנגד שבעים וארבעה אנשים וכמ"כ כחו. מה עשה נטל שבעה עשר בני קטורה ובנה להן כרך של ברזל והכניסן לתוכה והשמש מעולם לא נכנס לתוכה מפני שהיא גבוה הרבה ומסר להן דיסקרין של אבנים טובות ומרגליות ומשתמשין לע"ל כשעתיד הקב"ה להחפיר חמה ולבנה כמ"ש וחפרה הלבנה ובושה החמה שמהן עתידין לשמש ע"כ. וכ"ז המאמר פלאי ע"ג פלאי. ובגמ' פ' חלק אמרו שם טומאה מסר להן וגם זה יש בו כדי להפלות הפלא ופלא. כתיב ויקם עדות ביעקב ותו' שם בישראל. ידוע שיעקב וישראל שתי מדרי' זו ע"ג זו הן. ובמדרי' יעקב אומר עדות ובישראל אומר תורה והלא העדות ג"כ היא זאת התו' וגם י"ל שינוי הלשון דקימה ביעקב ושימה בישראל. הנה יש להעמיק ולהתבונן בענין פלאי שמצינו בגדעון שהיו ישראל ירודים אז מאוד כמ"ש גדעון ויש ה' אתנו (בתמי'). ולמה מצאתנו כל זאת. צוה לו ה' קח את פר השור אשר לאביך וגו' והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרות ע"כ. וארז"ל ז' דברים הותרו באותו הלילה חוץ ולילה וזרות ועצי אשרה וכו'. דודאי הי' כ"ז להעלות זכרין לישראל לפני ה' ולהשיב את שכינתו בתוכם ולהושיעם מצרתם. ולמה היתה כזאת לעשות מעשים היפך ממשפטי התו' והלא התו' היא חיי עולם אשר נטע בתוכנו יארז"ל שגם תחה"מ היא מן התו' וא"כ אדרבה הראוי הי' לחזק יסודות הדת והתו' דוקא יעשה מעשים טובים שעל ידיהם ירחם ה' על עמו. וכן מצינו באליהו בהר הכרמל שע"י שחוטי חוץ וכו' דוקא הביא בישראל בחי' האמונה שה' הוא האלקים. הן אמת שבתו' גופא אומר נביא וגו' אליו תשמעון שפירו"ל אפי' לעבור על ד"ת לפי שעה. מ"מ הענין פלאי למה יצוה ה' לעבור על תורתו דלא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים. וכן הוא שאם בא הנביא לעקור דבר מן התו' לאחר שעה אין מקבלים ממנו וכו' ועוד יש להתבינן בענין זה. הלא אמרו חכם עדיף מנביא והביאו אסמכתא לזה ונביא לבב חכמה מי נתלה במי הקטן בגדול הרי שמעלת החכ' גדולה ממעלת הנביאות. ולמה אמרו הורו ב"ד וכו' וידע תלמיד שטעו והלך ועשה על פיהם חייב. אדרבא כמו שמי שעובר על דברי נביא אפי' במה שמצוה היפך הדת חייב כידוע. לכאורה כן הי' לומר בחכמי ישראל דעדיפי מנביא. ולמה אמרו עליהם לשון שטעו. ומשמע ודאי התם בגמ' שאפי' לא הורו ב"ד אלא לפי שעה היי טעות והלא מעלת החכ' היא גדולה ממעלת הנביאות ולמה יחשב לטעות ולא נאמר שאור החכ' האורה כן באותה שעה ומ"ש אפי' אומר לך על שמאל שהוא ימין וכו' יתב' אי"ה לפנינו ומעין זה הוא מה שי"ל במ"ש ריב"ז אלמלי הטיח בן זכאי ראשו בין ברכיו כל היום וכו אני דומה כשר לפני המלך והוא דומה כעבד לפני המלך. דלמה תגדל מעלת העבד על השר בזה והלא אמרו מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם וכו' וריב"ז ודאי שהי' גדול בחכ' הרבה מרחב"ד. וידוע בכ"ד בכתבים שבימי התנאים ואמוראים הי' בחי' הגדלות למעלה לשנות הצירופים דבריאות עולם ומי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ