חנה אריאל בראשית עז

ממהו"ע גופם וחיות שבגוף שכן נמצא בטפה הזרעית גוף הטפה שהיא חיה באמת (רק שצריכה לצמיחה וגידול וכו'). אך בזיווג דז"א ונוק' עצמן שהן אלקות תולדותיהן כיוצא בהן ג"כ בחי' התפשטות אלקות א"כ אין פעולת הזווג ניכרת כלל דבלא"ה בחי' האלקות הוא היחוד הגמור כמ"ש ומאן דאפריש חד מחברי' וכו' ולזאת נשמות ישראל עלו במח' והיינו ודאי נשמות בגופים רק שבמח' דטה"ע הכל מיני' ובי' ואין שם גופים ממש אבל הנשמות יש להם שם מציאות (כמו שהן בגופים). כמ"ש אדני מעון אתה היית לנו וכמ"ש במק"א והנשמות הללו הן הן הנולדים מיחוד וזיווג ז"א ונוק' ובבחי' המאמר נעשה אדם בצלמנו וגו' דהנשמות דקיימין קמי' קוב"ה היינו בחי' מציאותם במדרי' פ' זו"נ כפי השתל' המדרי' ממה שהיו נמצאין במח' דטה"ע וע"י המאמר היינו כמש"ל בפ' בראשית שיוצא מן המח' דהיינו מציאותם הנ"ל דקמי' קוב"ה אל הגילוי בגוף שיצר מן האדמה אחור למע"ב ע"י בחי' ויפת וזהי לידת הנשמות ע"י בחי' הזיווג דזו"נ והוא זיווג ממש שפעולתו ניכרת בעולמות. דבלא בחי' זיווג אף שהנוק' היא בחי' יחו"ת כידוע הנה הוא רק בחי' ממכ"ע במה שהן עלמין יש ודבר, ונבראו במאמרות שהן דבר ה' בבחי' יציאתו אל הפועל. אבל לא יבא ממנה אל העולמות כלל מענין יחודו ית' המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ שגם התפשטות השמים ליש גמור הנה כמו שהן קמי' אינן כלל אלא התפשטות והתגלות מה הוא בבחי' הפ' דז"א קודם שנבה"ע. [וכמש"ל בפה"ק שהדבור מגלה מה שהי' במח' בבחי' יציאתי אל הפועל. אבל בבחי' הדבור קודם יציאתו אל הפועל הרי הוא שם גם במדרי' ובחי' הדבור רק גילוי המח' כמו שהיא בלי שום פירוד כלל. ומאמר דנעשה אדם מובן שהוא בבחי' הדבור קודם יציאתו אל הפועל שהרי הוא אומר נעשה לעתיד ובשעת המאמר עדיין לא נעשה ונמצא כלום ולא ככל המאמרות דכתי' ויהי כן. ומה שבאיזה מקים נא' עוד ויעש ויברא מבואר במק"א שהי' בזה עוד בחי' יתירה על המאמר אבל המאמר עצמו הי' בבחי' הדבור קודם יציאתו אל הפועל אבל במאמר הזה דנעשה אדם דהיינו בעל נשמה וגוף לא יצא אל הפועל ע"י הדבור כ"א ע"י בחי' ויפח באפיו ולכן יש כח לנשמה להכיר מה שהוא בבחי' הדבור קודם יציאתו אל הפועל בכל המאמרות ובבחי' הניצוץ אלקות דויפח שיש בנשמה נמשך ממנה ר"ל מן הנשמה גם בהיותה נפש חיה להחיות הגוף כח ואור האלקות להאיר בהרגשת הבע"ח את גופם המורגש גם להם. ענין בואו נשתחוה ונכרעה הנ"ל באדה"ר והיינו דוקא מחמת שלא נעשה האדם ע"י הדבור, בבחי' יציאתו אל הפועל כמובן מכל הנ"ל]. שאין זה נמצא כ"א בבחי' הזווג דיקא (ע' בהגה"ה הסמוכה). ומזה שניכר כח הזיווג בנוק' שהיא טפה הזרעית דדכורא מה שאין בכח הנוק' עצמה אף דאינון חד כנ"ל. וזוהי ג"כ לידת הנשמה מן מה דהיא קיימא קמי' קוב"ה אל בחי' נפש חיה בגוף וע"י קיום שמקיימת הנשמה בגוף מעשה התומ"צ נעשה ג"כ בחי' זיווג דז"א ונוק' ע"ד בחי' ימלוך לע"ו הנ"ל גילוי העצה בהתפשטות שאין זה כ"א ע"י הטפה זרעיית דדכורא שמקבלת הנוק' והוא כח ועוז המלוכה לע"ו בגילוי העלם בהתפשטות והוא שכר מצוה מצוה כמ"ש במק"א

פירוש הדברים הללו. הוא על פי מה שכתוב בלקו"ת פ' וירא שהנוק' הוא רק מילוי השמות שבדכורא ועיקר חיותה הגמור שנק' נפשה כמ"ש גבי רחל ויהי בצאת נפשה בלידת בנימין הוא ע"י ביאה ראשונה שעושה איתה כלי עיי"ש והענין יובן ד"מ ממלכותא דארעא שכח מלכות המלך במדינה אינו רק כח שיש במלך עצמו והוא נקודת המל' הכלולה בחיי המלך (ככל הכחות דרצון ושכל וכו'). להיות הוא דוקא מלך על עם רק בבחי' התפשטות הארה וכח מן מהותו ועצמותו והתפשטות הזאת היא נחשבת למציאות בפ"ע שהמדינה מליאה לה ממנה. ומתפעלת מן הכח הזה שהוא מניע אותה