חנה אריאל בראשית עא

בגוף. וזהו בגדר חי מתנענע והתנועה היא גילוי החיות אף שהחיות הוא רוחני' והתנועה היא גופנית זהו ציור ענין החיות (הרוחני') בגשמיות. והנה בעת העתקת הצורה הזאת דחיי הנפש בחומר הטפה אין בחומר הגוף שום הרגשה כלל. ואף שנר דלוק על ראשו ומלמדין אותו כל התו' כולה (כמ"ש במ"א שהוא כלליות מה שיהי' לו באפשריות להמשיך בגדולתו. הנה הגוף אינו רואה ואינו מרגיש כלום. מ"מ יש בנר הדלוק ולימוד התו' בחי' צורה וחומר. עצם האור והתפשטותו במקום הגוף הזה ובערך כל מה שיהי' אפשר לו לקבל. ואינו צורה וחומר ממש כי אין לו התפשטות כנ"ל. אלא נק' זו"נ וכולו פנים. וכן ממש יובן בחיבור הראשון דשם מ"ה החדש עם ב"ן הנ"ל שמאיר אור הביטול דשם מ"ה אל בחי' הכלים דב"ן. ומחיבור הזה דמ"ה וב"ן יולד מציאות המשכת אור דמ"ה הזה שהוא חיי החיים) אל בנין עולמות ממש. ויבין המשכיל שאין זה דומה להתפשטות הבאה מחומר וצורה המורכבים אלא כעין תולדה הבאה מחיבור זו"נ. וזהו פרצוף עתיק. אח"כ נולד מזה [ואין זה נק' עדיין לידה גמורה עד בחי' ע"ס דז"א ונוק' כמשי"ת]. אלא רק שנעשה לבוש לשם מ"ה שיכול להאיר ולהחיות בחי' הב"ן דכלי' במדריגה קרובה יותר אל חומר וצורה זו דעולמות. ויש לדמות לזה ענין עת הולדת הולד דעדיין אין בגוף שום כח הרגשה מורגשת להגוף עצמו אלא שהנפש נעשה לה בחי' הרגשה בערך גופני ממש. והרגשה זו היא מניעה את הגוף כמו כח הזורק הנושא את האבן ומוליכו אל מחוז חפץ הזורק] בכל פרטי כחותיו ותנועותיו. וגם כי יזקין לא יסור כח זה ממנו והוא כח הרצון של הנפש בגוף או יאמר רצון הגוף (וזהו דכר ונוק') רק שביניקה וגדלות ימצא לו כח מורגש בגוף. ויובן ממה שית' אי"ה. ולמעלה יובן שזה פרצוף א"א דו"נ ונק' סוכ' כידוע והוא כמו צורה וחומר אור דשם מ"ה בכלי דמדרי' סוכ"ע משם ב"ן בערך עולמות אבל איננו עדיין צורה וחומר ממש. כי אין בחיבור הזה התפשטות אל בתי' דמות בפ"ע כמו השפיגיל כמשי"ת. ונק' ג"כ פרצוף א' כלול מדו"נ ולהיליד כעין לידה כנ"ל בחי' ומדרי' מ"ה וב"ן דאו"א. וכפי הנ"ל דא"א הוא בחי' סוכ"ע עד"ז ידוע דאו"א זו"נ הם בחי' ממכ"ע [או"א מלבישים עד החזה וזו"נ עד כפות הרגל כמ"ש במ"א]. פי' שמאו"א בא בחי' אור וחיות לעלמין ממש והוא כמשל הגדלת הילד היולד שכחותיו מורכבים ומורגשים בגופו. אבא הוא מבחי' שם מ"ה החדש. אחר התלבשותו בבחי' זו"נ דא"א. אז הוא נמשך להאיר לעולמות מחיי החיים דשם מ"ה הנ"ל ולפי שבא בערך עולמות נק' אור מורכב בכלי שלו. ולא כמו עו"א דעלי' היא אתמר מלגאו כ"ע מלבר. לכן אף שגם הם שרש לחיות עולמות אבל אינן בבחי' מדרי' באור וחיי החיים שבהן. אבל באו"א שהאור מורכב בכלי והיינו שאין הכלי כמו כלי לבדה ולא האור כמהו"ע לבדו שאינו בערך ומדרי' שונות (אלא כולו אור שוה כא' כנ"ל בצפי' א"ק) וזהו שהן כלולים הדכר שהוא אבא והנוק' שהוא אימא כאו"א ממ"ה וב"ן כנ"ל. באבא מ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן. באימא ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן. פי' כנ"ל שם מ"ה הוא כמו בחי' הצורה וב"ן היא כמו בחי' החומר וע"ד המשל הסכין צורתו היא הכונה לחתוך הדבר ולהפרידו וע"ד זו אמרו בגמ' סכינא חריפא למיחתך קראי ובזה הוא, ג"כ צורת הסכין. ולא קרב זא"ז גם בבחי' הצורה עצמה אף שהכוונה והרצון הוא אחד לחתוך ולהפריד דבר מדבר אבל חומר הכוונה עצמה אינה א'. כי למחתך קראי גם חומר הסכין רוחניות השכל הוא וסכין ממש חומרי גשמי ממש. מובן שהחומר הוא ערך מעלת ומדרי' הכוונה וזהו מ"ה דב"ן כי החומר הרוחני אינו אלא דמות הכוונה עצמה וחומרו של הפעולה בפו"מ למחתך קראי היא סברת שכליות מובנת גם לשומעים וחומר צורת הסכין הגשמי הוא ציור דמות חיתוך גופני. כוונת החיתוך גשמי הוא הצורה