חנה אריאל בראשית נז

ורקיעים בהשתלשלות המדרי'. הרי גם בחי' המל' הנמצאת בעולמות היא רק בחי' הביטול בערך העולמות כחו"ח לפום דרגי' אבל לא ביטול לגמרי כמו שהוא מצד בחי' המל' דעיגול אדם קדמון הנ"ל (שהוא כענין לבדו ימלוך כנ"ל). והיינו לפי שכל ערך מהות מדרי' העליונות נעלמות ממדרי' התחתונות כענין שם אלקים המלביש ומעלים לשם הוי' כידוע ואין ההעלם אלא לגבי העולמות אבל באמת הרי מצוי שם ש' הוי' ברוך הוא גם במקום הנמצא ע"י שם אלקים. א"כ יובן למשכיל שבחי' המל' דקו"ח בעיגולה המתפשט עד א"ס כנ"ל וא"ס כולל גם ישות דעשי' היא נמצאת במהו"ע גם במקום העשי' הגופנית (עד ששלמה ישב על כסא ה' למלך רק שזה הי' ע"י השתלשלות מדרי' העולמות ע"י שמות דהוי' אלקים ולע"ל יתגלה ממל' דאד"ק הנ"ל ילבדו ימלוך וגם בזה כמה הבחנות ומדרי') וזהו שאמרו שהקו"ח מסתיים בסוף עשי' שהיא המל' דעשי'. עד סוף מדריגתה במל' דמל' שהיא הארץ התחתונה וקל להבין. אך הקו"ח עצמו אינו נגלה כלל בעולמות כידוע וכנ"ל. אך זהו שאמרו באאע"ה נגלה עליו אדון הכל והיינו שנגלה לו בחי' המל' דקו"ח דאד"ק המסתיים בסוף עשי'. ואף שודאי גילוי זה שנגלה לאאע"ה א"צ להיות דוקא בא"י בגשמיות בפ"מ. אך כמו דמשכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן שענין אחד הם. אעפ"כ עד שבאו לירושלים לא הי' בנין קבוע (ובשילה היתה מנוחה כדאי' במשנה) כמ"כ יש להבין שבכדי שיזכה לבחי' האמונה בבנין קבוע לדורותיו דמה יפה ירושתנו. הוא דוקא בא"י ושער השמים ובסוף המדרי' דעשי' דוקא שם הוא מקום קבוע. להיות משם האורה יוצאה לכל העולם כולו [ומחילות לא נתקדשו היינו עכשיו אבל עתידין להתקדש עד מרכז כדור הארץ ואז תהי' האמונה מגעת עד כל בשר] אולם כבר נת"ל דבחי' אבות העולם הוא כדמיון החו"ב דחיי הנפש בגוף שמושל ושליט על בחי' חיי הגוף הבא מן הנפש. לכן טיבו יתירא דעבד קב"ה לאבהן והעלה את נשמתם (שנשרה גם הוא מאדה"ר כנ"ל) לשרשם העליון עד שגם חיי הגוף שלהם הי' בבחי' אבות העולם כי שלטה ומשלה נשמתם על בחי' נפש החיה לכל בשר דבני נח ונעשה גופם בחי' מרכבה ממש. ועליית נשמת אאע"ה לשרשה הנ"ל היא ע"י ראיית הארץ וסיום הקו"ח שבה כנ"ל. וז"ש ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם וגו' כי מובן מהנ"ל שלגבי בחי' אברם סיום הקו"ח שבסוף עשי' היא במדרי' רוחניות ולא בחומריות גוף הארץ (שהוא רק לענין הקביעות לדורות ב"י שאינן בבחי' מרכבה כנ"ל וכמשי"ת) ולז"א עד מקום שכם ידוע ששכם היא בחי' אחוריים. עד אלון מורה. מורה הוא כפי' רש"י ז"ל מלכים ב' י"ד ע"פ את ישראל מורה מאד ופירש"י מורה הוא לשון ירוד מאד וז"ש כאן עד אלון מורה תכלית הירידה דסוף עשי' וגם הכנעני אז בארץ באופן שהוא תכלית מדרי' התחתונה דעשי' ושם הוא דוקא סיום הקו"ח. וגם בבחי' הקו"ח אמר ג"כ באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי ששייך שם נעוץ סופן בתחלתן ולכן שם דוקא כתיב וירא ה' אל אברם דהיינו נגלה עליו אדון הכל הנ"ל והוא הכח דאראך הנ"ל. וענין הגילוי הזה יש להבין עם מה שידוע בענין קשה קבל תורה ומסרה ליהושע שענין המסירה הוא מה שאין בכח המקבל להעלות על דעתו אפשריות מציאות כזה שמוסר לו המשפיע. ועד"ז יובן כאן שנגלה אדון הכל פנימית הקו"ח (שהוא ענין שם הוי' ב"ה בבחי' הי' הוה ויהי' כמ"ש במק"א) הוא ענין גילוי שכל כח השגה והכרה שבעולמות עו"ת א"א להם להעלות על הדעת אפשריות מציאות גילוי כזה. ולכן אמרו בזה"ק בענין העקידה שאמר אאע"ה קב"ה ידע בגוונא אחרא (במה שאתמול אמר לו ביצחק יקרא לך זרע ועתה אומר והעלהו לעולה) שהוא מה שלא יצויר בהשגת כל העולמות אלא בבחי' האמונה כמשנ"ת ענינה לעיל והיינו שנגלה לאאע"ה תכלית שלימות מעלת האמונה בסיוע עליון דוירא ה' אל אברם. וכפמשנ"ת