חנה אריאל בראשית מא

וסבה להגלות צדקתו ושכבוד ה' על ידו יראה. ומן המשל הזה יובן ענין פ' אריך אנפין שהוא ארוך ומגיע עד סוף עולם אצי' והיינו שגם שמצד בחי' מהו"ע הוא בחי' סובב מלמעלה ונעלם מכל חיי העולמות שנמשכים ממנו בבחי' חיצוני' ואחורי' דרצה"ע כנ"ל. אך ע"י התלבשותו באו"א זו"נ כנ"ל (שהוא דוגמת העסק בדרך ארץ שבמשל וק"ל) יצא מזה שיבואו ישראל ויקבלו התו' שהיא פנימי' רצה"ע ב"ה מהו"ע בחי' הפרצוף הזה. ומשך העשרה דורות לא מפני שלא הי' אפשר להביא את האבות ישראל ותולדותיהם קודם תשלום עשרה דורות. רק בכדי שע"י שהיו הדורות מכעיסין כנ"ל ואעפי"כ ובאין נגלה בחי' הארך אפים בבחי' גלוי וידוע לעולמות המקבלים מן בחי' לאחזאה דאית צדק ומשפט הנ"ל והיינו גילוי פ' א"א בז"א וזהו להודיע כמה א"א לפניו וכמש"ל עד שבא אאע"ה וקבל שכר כולם. זה יובן מן המשל שמכל מה שהתנגדו לעומתו של האדם כשר הנ"ל יותר ויותר נגלה לבסוף ונתגדל כבודו וזהו כשכר ההתנגדות. וכמו"כ יובן למעלה שגם בהמשך העשרה דורות הי' עיקר סבת משך מציאותם מכונה פנימי' דפנימי' רצה"ע כנ"ל רק שארך אפים לפניו וסוף הכבוד לבוא אל הגילוי לפ"מ וז"ש וקבל שכר כולם ע"ד שכר מצוה מצוה וידוע בכתבים דהיינו שגילוי ענין המצוה עצמה שהוא פנימי' רצה"ע ב"ה שיתגלה בעוה"ב הוא השכר וכן הענין במ"ש להודיע כמה א"א לפניו שהא"א הוא השכר וכשנודע הא"א לפניו הגלויים דלאחזאה אז בא א"א ע"ה וקיים התורה שהוא פנימי' הרצה"ע כנ"ל וכמ"ש רז"ל נגלה עליו אדון הכל וכידוע במק"א. מבואר מכל הנ"ל ישוב ההערה דלעיל מה ענין ב"פ להודיע וכו' דלהודיע בעשרה דורות מאדם עד נח הוא בבחי' ע"ק ובעשרה דורות דמנח עד אברהם הוא בבחי' א"א. והנה בזוה"ק פ' זו. ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה. וכי בנין אחרנין הוו לי' דלא נפקו מן תיבותא. א"ל ר"א אין דהא לבתר אולידו בנוי בנין דכתי' ואלה תולדות שם ע"כ. והוא פלאי דמי לא ידע שבני נח, ילדו בנים אחר המבול ומאלה נפצה כל הארץ. וע"כ דהשאלה היתה דלנח עצמו לא הי' לו עוד בנים רק אותן שיצאו מן התיבה וא"כ מה צורך הי' לומר סימן דהיוצאים מן התיבה על מ"ש ויהיו בני נח כיון שלנח עצמו לא הי' לו בנים אחרים כשאומר בני נח ודאי הם היוצאים מן התיבה ומה צריך לפרש. ועל שאלה זאת מה השיב ר' אבא דהא לבתר בני אולידו בנין אין לזה שחר כלל. ועוד תמוה מאוד דר"א הביא ראי' למ"ש בנוי אולידו בנין דכתי' ואלה תולדות שם. מה צורך לראי' שבני נח הולידו בנים. וגם מה הי' צריך להרחיק עדותו מפסוק ואלה תולדות שם דסוף הפרשה. והלא קודם לכן כל התולדות דשם חם ויפת. ועם האמור בדברים אלו אפשר לפרש דה"ק וכי בנין אחרנין הוו לי' דלא נפקו מן תיבותא כלומר כמשנ"ת דהיציאה מן התיבה הוא השינוי שנשתנו בני האדם מן בחי' ויפח לבחי' מאמר כמשנ"ת באריכות לעיל וע"ז תמה וכי בנין אחרנין וכו' ומה צ"ל היוצאים הלא כולם יצאו לחוץ לתיבה עפ"י המאמר צא מן התיבה וכמשנת"ל. וע"ז השיב ר"א דעדיין נשאר עוד בתולדות נח מה שיש בהם רושם מאור שבפנימי' התיבה הנ"ל שהוא בחי' הורמנותא דמלכא והוא מה שגם לאחר השינוי דיציאה מן התיבה כנ"ל קבל שם מנח ועבר משם עד שגם אאע"ה קבל משם ועבר כידוע ועל שם נאמר והוא כהן לאל עליון והרי תולדה זאת היא שלא בבחי' יציאה מן התיבה וז"ש ר"א אין דהא בנוי אולידו בנין כלומר שהולידו מה שאינו בבחי' יציאה מן התיבה ועל תולדה זאת לא מצא ראי' כ"א מן ואלה תולדות שם והשתל' העשרה דורות עד אאע"ה. מובן מזה בפשיטות דנח עצמו ודאי לא נשתנה ענינו דאת האלקים התהלך נח והי' מכלל צדיקים הראשונים כמשנת"ל עד שאין לו החבור כלל עם כל נפשות בע"ח אשר על הארץ. ואין להאריך כאן בטעם מה שגם נח הותר