חנה אריאל בראשית לה

האדם ומארז"ל ע"פ כי השחית כל בשר את דרכו שהיו נזקקין לאינן מינן הוא ג"כ ענין שלא נמצא כמוהו רק עד המבול. גם יש להתבונן במה שלא הותר בע"ת לאכילת האדם רק בימי נח אחר המבול. וגם ברכת ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית השדה לא נאמרה לאדם כ"א לנח, ולאדם אמר ורדו בדגת הים וכו' הי' הצווי לאדם וכאן נראה שחידש מציאות המורא על הבע"ח בכח רצון הבורא ב"ה ולא בכח האדם. במשנה עשרה דורות מאדם, עד נח להודיע כמה א"א לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם וכו' עד שבא אברהם וקבל שכר כולם. קשה מנלן דמשך העשרה דורות הוא בשביל להודיע ולמה לא נאמר שמחמת שהוא ארך אפים בעצמו האריך אפו כ"כ ולא בשביל להודיע לבריות. גם מה ענין שני הידיעות ע"י ב"פ עשרה דורות. ולבד הדקדוק הידוע שאם היו מכעיסין ובאין מה שכר הי' להם שיקבלו אברהם

הנה באדה"ר כתיב ויניחהו בג"ע לעבדה רמ"ח מ"ע ולשמרה ל"ת. הרי שהי' לו תורה. וכן בא"א ע"ה כתיב וישמור משמרתי מצותי חוקותי אבל בדורות שמנח עד אאע"ה אין תורה רק שבע מצות בני נח ועל השבת אדרבה נצטוו לא ישבותו והשובת חייב מיתה כדאי' בגמ' וקאי נמי על תולדות שם בן נח אף שנא' בו והוא כהן לאל עליון גם ותלך לדרוש את ה' בב"ד של שם וכו'. והענין הוא ע"ד האמור בפ' בראשית שבריאת אדה"ר מה שהי' לנפש חי' אינו דומה כלל לבריאת נפש חי' דבהמות וחיות וכל בע"ח. דחיות הבע"ח וגופם הוא בא מדבר ה' בבחי' יציאתו אל הפועל כמ"ש בתניא וכמבו' לעיל שם והיינו אפי' חוץ לספי' המל' דבי"ע אבל נפש החי' דאדם בא מכח נפיחת רו"פ ית' כמש"ש. והיינו מבחי' פנימי' המל' דאצי' שנעשית נשמה למל' דבי"ע מפנימי' הכלי דמל' דאצי'. וזה נק' שמצב אדה"ר הי' במקום שנגלה שם בחי' המל' דאצי' שנק' אל מסתתר בעולמות דהיינו דוקא בעולמות שחידוש מציאותם נעשה בדבר ה' (בבחי' יציאתו אל הפועל). וברוח פיו כנ"ל פה"ק. ולגבי אדה"ר לא היה נק' אל מסתתר ותומ"י כשנברא אמר שיר ה' מלך כידוע. וזה נק' שמצבו במקום שבחי' מדת המל' דאצי' גלוי והוא מקום המצות הצריכות כוונה דלי"ח דמצות המלך הקב"ה שכוונה זו מגעת עד בחי' הנשמה דמל' דבי"ע דמלכותך (דאצי') דוקא הוא מלכות כל עולמים דבי"ע ושם דוקא נגלין אברין דמלכא שהן המצות [וע' ענין זה באריכות בעמ"ו סי' ס"ד]. וזה הוא מצבו בג"ע שהוא בחי' בינה והשגה כידוע. וכן גם בחי' המדות הטבעיי' דנפש חיה שלו הי' אז במקום גילוי המל' כנ"ל. שנק' הורמנותא דמלכא (כמ"ש בעמ"ו שם). והיינו שהי' אדה"ר מתייחד בכל כחותיו באור הקו"ח המיוחד בספי' דאצי' בבחי' קוב"ה ושכינתי' קוב"ה הוא בחי' ויפח הנ"ל ושכינתי' היא בחי' הורמנותא דמלכא הנ"ל. ולכן אמרו בתיקונים ובזוהר שאדה"ר הי' אומר לבהמות וחיות בואו נשתחוה נכרעה וגו'. והיינו שדרך גופו שהי' נראה מורגש לבהמות וחיות הי' נגלה גם להם מאור המל' שבקרב האדם. וזהו ורדו בדגת הים וגו' הוא ממשלה דרך ירידה כמ"ש בכ"ד שלא בכח ובחירת הבע"ח עצמן רק ממל' שמים שמלכותו בכל משלה. וגם אחר שחטא בעה"ד כמשנ"ת קצת בפה"ק. לא נשתנה ענין שכל חיותו של האדם הוא מבחי' ויפח הנ"ל ומקום הורמנותא דמלכא הנ"ל אלא שירד בחיותו זאת אל מקום הפירוד. וזשארז"ל שאמר אדה"ר הוא יחיד בעליונים ואני יחיד בתחתונים. פי' כידוע דאע"ג דאנת הוא חד למאמ"כ אעפי"כ הרי איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ומצד זה נק' יחוד [הגם שהוא בחי' אחד האמת ויש זולתו כמ"ש בעמ"ו]. וכבי' כעין זה אמר אדה"ר גם כשנפל למקום הפירוד אני יחיד בתחתונים מצד יחוד חייו באלקי' חיים וכמו שאנ"ר שרוח ה' היה מדבר אתו גם אחרי כן. רק שארז"ל שנשרו ממנו נשמות