חנה אריאל בראשית לג

האדם יש בה נקודת אדם וכשהטפה באה בנוק' שהיא ג"כ בחי' אדם אז במשך עיבורה נתגדל הנקודה הנ"ל ויכול להיות התולדה בדומה לו ג"כ בחי' אדם אבל כשהטפה יוצאת לאויר העולם מלבישים אותה קליפות ונעשה מזה בחי' קוף שמחמת הנקודת אדם ביכולתה לעשות מה שהאדם עושה אך לא בדעת מחמת שלא נתגדל בבחי' אדם. ולכן כתיב באדה"ר ולאדם לא מצא עזר כנגדו אף שקרא שמות לכל בהמות וחיות ולאדם לא מצא וכו' והיינו משום דלאדם נצרך שיהי' המקבל ג"כ בחי' אדם דוקא. וזה הי' החטא דאדה"ר שקלקל הבחי' נקודת אדם שלו. וזה הי' ג"כ ענין דשבה"כ וימלוך וימת וכו' מצד שלא הי' בחי' נוק' הי' בחי' הסתלקות האורות ומתו הניצוצין והוא כענין הוצאת ז"ל ר"ל. ואף שהאדם יכול לעשות גם אח"כ תומ"צ ולעסוק בעבודת ה' אך המית את הנקודת אדם שבהטפה. אבל כשמלך הדר שהוא שם מ"ה דתיקון כתיב בי' ושם אשתו מהיטבאל וכו'. שהי' גם בחי' נוק'. והוא מברר ומחי' את הכלים שנפלו ומתו שיהיו חיים וקיימים בבחי' עולם

והנה בדור המבול כתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וכן כתיב וירא ה' וכו' וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. ופירז"ל שענין רע היינו ענין הוצאת ז"ל כו' שלא הי' אז כלל בחי' אדם רק בחי' קוף. לכן כתיב ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי כו' פי' ה' הוא ע"ס דאצי' ועפ"י צדק ומשפט כפום עובדיהון דב"נ צריך למחות שמם מן הארץ תחת שקלקלו הבחי' נקודת אדם שלהם וכבר נת"ל שבע"ס דאצי' שייך שפיר לומר בחי' נחמה לשנות הסדר לכן כתיב כי נחמתי כי עשיתים. פי' אף ששית אלפי שני ברגע א' נבראו. וא"כ צריכים להיות עולמות. אך הוא ית' יכול לעשות שיהיו העולמות וכל פרטיהם באופן אחר כמשנ"ת שבעל הסדר יכול לעשות הסדר כמו שירצה. ולזה אמר במדרש כי נחמתי כי עשיתים ונח שגם נח בכלל הי' (אף שצדיק הי' אך העולם נדון אחר רובו) אלא שמצא חן בעיני ה' ע"ד שארז"ל ג' חנות הן חן מקום על יושביו וחן מקח על מקחו וחן אשה על בעלה. פי' ענין החן שטוב הדבר בעיניו לא מפני שהוא נאה והדר בצלמו ותמונתו. רק מחמת שהדבר שלו היא. מחמת זה לבד הוא מוצא חן בעיניו וכן גם נח מחמת דביקותו באלקות כמ"ש את האלקים התהלך נח מצא חן בעיני ה'. אלה תולדות נח. אלה פסל את הראשונים שתולדות הקודמים לא הי' כלל בבחי' אדם כמשנת"ל אבל התולדות דנח הי' בדומה לו ג"כ בבחי' אדם. והיינו משום שנח איש צדיק תמים וכו' צדיק נק' בחי' יסוד אבא פי' חכמה וצדיק תמים נק' כשיסוד אבא נכנס ביסוד ז"א. וכשיסוד אבא נכנס תוך יסוד ז"א וגם את האלקי' התהלך נח שכינתא בחי' נוק'. נמשך מזה להיות ויולד נח שלשה בנים שהם בחי' ג קוין דז"א להיות בחי' אדם בעולמות. אך עדיין הי' נצרך להביא את המבול לטהר את הארץ. לכן אמר הקב"ה לנח בא אל התיבה. ידוע דתיבת נח הוא בחי' בינה שהוא מעין עוה"ב שהכל מן המוכן. לכן כתיב ומן הבהמה אשר לא טהורה היא ולא כתיב מן הבהמה הטומאה מטעם שבעוה"ב הכל טהור רק שכשתבא לעוה"ז אז לא תהי' טהורה ולכן כתיב אשר לא טהורה היא. ומחמתו עלו גם בניו ואשתו וכו'. כי אותך. ראיתי צדיק לפני וכו' ולא כתיב צדיק תמים כבתחלת הפ'. כי לענין הצלה שפיר מצילין אותו כשהוא בחי' צדיק והיינו יסוד אבא) אבל לענין הולדה אינו מוליד כ"א כשהוא צדיק תמים (דהיינו יסוד אבא ביסוד ז"א כנ"ל) אז יכול להוליד אבל כשהוא בחי' צדיק לחוד (שזה נק' בחי' ממוצע בין בחי' כתר רצה"ע הנק' כי לא אדם הוא ובין ז"א דאצי' הנק' אדם) אינו ראוי להוליד עדיין. ואחר המבול א"ל הקב"ה לנח צא מן התיבה בכדי להכניס בעולמות בחי' אדם שנתקלקל ע"י החטא דאדה"ר כמשנת"ל. ולכן מהראוי הי' שיהי' נח תיכף אחר אדה"ר לתקן את החטא. ולזה אמר במשנה עשרה דורות מאדם עד נח